כל פעם

כשרבנים ומורים מדברים אלינו כבני רבנים,
זה כואב לי מדיי.

המורה לא הבין את הרמז, אאו

אני רוצה להתחתן,
קשה לי מדיי,
טאטא,
בבקשה,

(מי שלא יודע שארצה את התגובה שלו,
בבקשה שלא יגיב,
{והבהרה, גם בפטי נקראת תגובה}
[ו, זה בסדר])

..דוס בדם

אני רוצה ללמוד תורה

..דוס בדםאחרונה

כל חפצי,
לקחת את הגמרא,
לשבת על הרצפה,
וללמוד,
וללמוד,
אני רק צריך כוחות לזה,
ז"א, אני צריך מישהו שיגיד לי,
לך ללמוד,
ו
לאיודע,
אבלאבל,
צריך ללמוד גם בלי,
צריך רצון פנימי {ויש}
רק צריך ליישם
צריך ללמוד בראבק,

יאללה, אניהולך ללמוד בתעצומות,
מה אני עושה עכשיו לפני?
נכנס לחשבון זום בשביל השיעור בשש,
הולך, נוטל ידיים,
עולה למעלה,
יושב,
עוד משהו?
להעלות את המחשב?
לא,
שכוייח.
אני צריך ללמוד תורה (להתחתן)(בחינת חתונה)(כחתן היוצא מחופתו)(טאטא, אני צמא לך, אני בא,)
{האמת שרציתי לסמוך על ההיתר של הרב יעקב אריאל לשיר אחד,
אז אעלה, אשב אשמע ואלמד,
מחילה,
טאטא,
אני אוהב אותך,
אני רוצה להתחתן,
להתייחד עם המלך במסיבו,
אם אני יושב ואפילונ אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה כנגדו,
ואתפלל גמרא,
אז, אני הולך להתייחד עם,
איתו,
ו,
הפלאפון נשאר בחוץ.
טאטא.