דה ז׳בו כזה לאותה סיטואציה.
כאילו זה טוב, אבל נחת בהפתעה, ואתה לא יודע מאיפה לאכול את הרגשות הסותרים שעולים בך לנוכח העניין.
לפעמים יש לנו סיעתא דשמיא גדולה מלמעלה,
אבל לנו יש מלחמה אם לראות אותה באור חיובי או להתחרט על הרגע שהיא ניתנה...
או במילים אחרות:
לפעמים יש דברים שאתה לא בטוח אם זה מתנה או בושה...
בעצם אתה בטוח שזה מתנה אבל הרגש כ״כ יכול לפרש את זה אחרת...
ואז המלחמה היא עצומה בלהגיד לה׳ תודה מתוך בחירה ולא מהשלמה של חוסר ברירה...
אבל אנחנו ננצח, לא ניתן לרגש להוביל אותנו. נכון?
כאילו זה טוב, אבל נחת בהפתעה, ואתה לא יודע מאיפה לאכול את הרגשות הסותרים שעולים בך לנוכח העניין.
לפעמים יש לנו סיעתא דשמיא גדולה מלמעלה,
אבל לנו יש מלחמה אם לראות אותה באור חיובי או להתחרט על הרגע שהיא ניתנה...
או במילים אחרות:
לפעמים יש דברים שאתה לא בטוח אם זה מתנה או בושה...
בעצם אתה בטוח שזה מתנה אבל הרגש כ״כ יכול לפרש את זה אחרת...
ואז המלחמה היא עצומה בלהגיד לה׳ תודה מתוך בחירה ולא מהשלמה של חוסר ברירה...
אבל אנחנו ננצח, לא ניתן לרגש להוביל אותנו. נכון?
