צריך שהן יהיו במקום שלא מעורב עם הגברים. אם המבנה מאפשר, למה לא

אני דיברתי על מצב שהם מתפללים ברחוב ואת מצטרפת מהגג (לדוגמה), או שתי חצרות

שאולי בעצם אף אחד לא יפריע לך להכנס לעזרת נשים של בית כנסת ריק (בהנחה שלא נעול). זה בטוח לא התקהלות, ואין איסור על כניסה לבית כנסת, רק על התקהלות שם

אצלנו למשל יש חצר לבי"כ ושם מתפללים ,והכניסה לעזרת נשים היא מכיוון אחר

אבל אבא שלי אמר (ודי בצדק) שהרבה בנות רוצות לבוא, ואם "רק אני" אבוא זה יפתח פתח לכולם לרצות גם. ואז זה כבר יהיה הרבה יותר מסובך...

לא יודע איפה את נמצאת שהרבה בנות ירצו לבוא לבית כנסת שומם....

ואם ירצו לבוא, אז יצטרכו לצאת

לפחות לקבלת שבת... לספוג אווירה.

במיוחד עכשיו, אחרי שזה היה חסר כ"כ הרבה זמן

אני מקווה שנחזור כבר לשגרת תפילה נורמלית בבי"כ... זה הזוי שהכל מחזירים ואת זה לא

אבל רק לכמות מסויימת, לא יודע אם תהיה עזרת נשים..

לגברים..

הגיוני לתת עדיפות למי שחייב בתפילה במניין

ובמניני מרפסות יש בעיה הלכתית לא פשוטה.

הלוואי שזה לא נכון

יודע מה- סבבה כל ימות השבוע.

שבת תנו לי גם

התפילה היחידה שאני מרגישה שמתפללת כמו שצריך

את חושבת שתפילה בבית כנסת היא כמו להתפלל ברחוב כשעוברים שם מכוניות ואנשים/נשים או כשהשכנים מתעצבנים כי מתפללים להם בקול כל בוקר בתחת לחלון או שיש גשם (כמו השבת) או שמש חמה (כמו שהולך להיות עכשיו כל הקיץ)?

באמת כל כך מופרך שאם פותחים בתי כנסת יש עדיפות למי שחייב בתפילה במניין?

איפה אני או כי בשמחה כתבנו משהו כזה?

אף אחד לא טעם שלנשים פחות חשובה רוחניות.

אבל בהחלט יש הלכה שמנהלת אותנו, ויש לה סדרי עדיפויות.

"אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת",

ואם מדובר על תפילה של מצווה ועושה או תפילה של מצווה פחות ועושה,

יש סדרי עדיפויות, מה לעשות.

אם יש תינוק שבוכה, פשוט שיוצאים איתו מבית הכנסת,

גם באמצע עמידה של יום כיפור שחל בליל הסדר.

בכלל, לכתחילה רצוי לא להביא ילדים קטנים שיפריעו.

אמן תת***י מהר, ומתי שהוא יהיו לך ילדים בגיל הזה.

ע"פ המשנה ברורה והשכל הישר, לא מכניסים אותם,

מי יהיה איתם בחוץ? אחד מכם.

לאור הודעה אחרת שלך,

למה הרגש שלך חשוב יותר מחיוב של אדם אחר?

וכי אצלו זה לא רגש?

וזה שאת לא יכולה אחרת, באמת כואב ולא פשוט,

אבל כן, יש סדר עדיפויות, כמה שזה מבאס.

(לא מדבר על זה שנאלצנו למצוא גגון של בית לקריאה בתורה בגלל הטפטופים,

מדבר מהותית לגמרי, גם אם אחלה אביב בחוץ ואין לחות).

(לא מתאים לך המרמור וההוצאה מהקשרם של דברים פשוטים).

שיפתחו בתי כנסת ל20 איש במתחם במרחקים של 2 מטר,

יהיה מי שנכנס, ויהיה מי שלא נכנס. אנחנו פיזיים, קרוצי חומר.

שמעי, כואב לי בכאב שלך. באמת כואב. לא מתעלם מזה לרגע.

ועדיין, יש סדרי עדיפויות.

את כועסת על מחפשי הפתרון או אלה שאינן מחפשים אותו?

(מהותית זה לא 'יש גשם, אז צריך להכניס את הגברים',

אלא כשיש התנגשות, נכניס את מי שחייב.

כמובן, לו יצוייר שהיו נפתחים או מקוואות גברים או מקוואות נשים,

ברור שמקוואות נשים קודמים.

גילוי נאות, אני מתחרפן לקבל שבת בלי מקווה. גם השבת)

יש מגבלת מקום, ממילא זה לא מעשי.

איך שאני אישית עובד, לפחות,

אני מהר מאוד מפסיק לחשוב על בעיות קלות,

כשיש בעיות יותר קשות לפניי,

בטח אם די ברור שלבעיות הקלות אין פתרון כרגע.

מחילה על הפשטנות, זה באמת מהמקום האמפתי,

אבל נראה לי שזה פשוט צורך לראות את הצורך והכאב שלך (או שלכן),

שזה לגמרי נוגע ואמיתי.

את הרי לא רוצה פתרון לא הלכתי-אורתודוכסי-נורמלי,

ופתרון ליברלי הוא לא רלוונטי עבורך.

אז כל הדיבורים על גמישות הם פייק,

גם אני יכול לומר שיש לי פתרון גמיש - תתפללי בלי מנין, רח"ל.

לא יודע, אני קורא אותך, אין לי פתרון וכואב לי. זהו.

למה תפקידם של הגברים ליזום את זה?

הם הרי לא מבינים אתכן שאתן רומזות,

אז מאי שנא הכא?

תבקשי מאחיך / אבא / מישהו מעשי אחר שידאג לזה,

ומניח שאם זה פרקטי והגיוני - תראי ישועות.

ציפית שזה יגיע מיוזמה של גבר?

אי אפשר פמיניזם לחצאים..

שאלת שתי שאלות.

א. לא רואה סיבה שמישהו יתאמץ בשביל דבר שלא מהותי לו,

אא"כ זה חיוני לו מסיבה אחרת.

שמעי, כל הכבוד לך. אין לי מילים.

לך זה כואב, מרגישים את זה מהדברים שלך.

כנראה שבני השיח שלך לא שותפים מספיק בכאב שלך,

או שבאמת לא הצליחו למצוא פיתרון שייראה להם טוב.

ב. זה באמת טיעון על הפנים, לכן לא השתמשתי בו...

מבחינתי המטרה היא לעשות רצון הקב"ה,

ואם זה אומר שאתפלל יחיד ואקיים 'לא תרצח' - אחלה,

ואם זה אומר מניין בגשם בנץ, כדי שאחרים יתפללו בזמן אחר - סבבה.

כידוע, בבתי כנסיות ישנים אין עזרת נשים, ולא כי התפללו מעורב.

הרצון של אשה להתפלל במניין רחוק מלהיות פמיניסטי בקטע רע,

אבל הוא בהחלט נובע מרצון של אשה להיות שותפה בתפילת הציבור,

שלא היה כ"כ נוכח בעבר.

אז אדרבה, כיוון שזה לא עיקר הדין אלא משאת הנפש שלה,

שתיקח ותרומם את זה.

על מקוואות נשים לא היה צריך לעורר גברים

(ולא כי זה האינטרס שלהם).

שמח שחווית את זה בטוב ולא חלילה נפגעת.

ישועות בקרוב, אמן..

למה את אומרת שהפתרון הזמני טוב רק לגברים?

אתן יכולות להתפלל במרפסת/חלון,

יש לא מעט נשים שמתפללות עכשיו הרבה יותר תפילות במניין.

ולמה את כועסת על הציבור השמרני?

הציבור הליברלי מצא פתרון?

הם גם עוברים על ההנחיות ומסכנים את כולנו

מותר להתפלל במניין רק בשטח פתוח

ומשתתף עם התגובה של כי בשמחה

אם את חושבת שלשים בד על גדר תפתור את הבעיה אז תנסי ליזום

אני בטוח שלא יתנגדו

(נכון שלא כל הנשים יכולות להשתתף במניין מהמרפסת

אני מצד שני לא נכון לומר שאופן גורף שהפתרון הזה טוב רק לגברים)

דיברתי על זה שעזרת הנשים תהפוך לעזרת גברים

וכל עוד אני יכולה טכנית- אני רוצה לעשות את זה

אם יש הגבלת מתפללים, ויש מגבלה של מקומות,

עדיף שיתפלל במנין בפנים מי שחייב בזה,

ולא מי שממש רוצה וזה מה שיש לה כל השבוע,

עם כל האמפתיה וההערכה שיש לי כלפיה.

סדרי העדיפויות די ברורים, מה נעשה..

לא אצל כולם זה אפשרי חח

הלוואי נחזור כבר לבתי כנסת.
למרות שיש משהו יפה בלראות את האנשים יוצאים למדרכות כדי לעשות מניין, זה מחזה נדיר אצלנו בשכונה.

כל כניסה גוררת קנס

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

אנחנו בני אדם ולא מלאכים

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

וכולם ביחד מזכירים לי קיץ, ואני בכלל איש של חורף

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חושבים שהוא התרופה האמיתית.

אבל האמת שלעיתים גם אם יודעים שזה פלצבו זה עוזר פסיכולוגי

בפיתו בסלו האמת היא מה שעוזר.

שמיים וארץ.

ויאמרו לו שמותר לו לאכול זה יעשה אותו אפקט, כל עוד הוא חושב שזה אמיתי

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

בלי אור לבן אחרי 20:00 בערב

בלי סוכר וקפאין (והמהדרין בלי אוכל בכלל) אחרי 21:00

כל המחשבות הטורנדיות כתובות עם תאריך יעד למחר

מינימום שנ"צ

בתור התחלה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

על דבר כזה? זו לא פגיעה מינית. וזה ללא שם. אז מדוע?

מי ומה עלולים להיות מנצלים/מנוצלים כאן?

אנשים רעים שמחפשים טרף קל

הרבה פעמים אנשים עם קושי או חולשה מסויימת עלולים להיות כאלה. ואז זה מתחיל בהזדהות ורצון לעזור ויכול להמשיך למחוזות לא רצויים

אף פעם אנחנו לא באמת יודעים אם מי שמולנו זה באמת מי שהוא אומר שהוא והאם מה שהוא מספר על עצמו אמיתי וכמה מזה.

אז פשוט צריך להיות זהירים, ולחשוב פעמיים לפני שמשתפים דברים אישיים באינטרנט, זה הכל;)

כמובן גם אם יודעים מי נמצא בצד השני, צריך להיזהר שלא ינצלו אותנו, זה יכול לקרות עדיין.

שיתוף בנקודה מאוד רגישה יכול לסייע לנצל חולשות עבור אנשים רעים ולכן כדאי מאוד להיזהר בפרסום חולשות שלנו, אפשר דרך הניק לפגוע בבן אדם בסוף.

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.