אני בעז"ה מתכננת להתחיל פסיכולגיה שנה הבאה. 

אשמח אם תגיד לי- מה הכוונה תואר מאתגר? ולמה למשל אתה לא עושה תואר בעבודה סוציאלית? מה ההבדל בינהם?

אני דווקא שמעתי שהוא לא מאוד מאתגר. ורק 3 ימי לימוד בכל המקומות שבדקתי...

ולא סגורה מה בדיוק. (חושבת על פסיכודרמה) 

אני ממש אוהבת פסיכולוגיה.. מקווה שזה ימשיך גם בתואר עצמו. 

בנוסף- אני משלבת עם חוג לחינוך ותעודת הוראה בעז"ה. זה משהו שנראה לך אפשרי? אם הפסיכולוגיה מאתגר אז איך אפשר חוג נוסף? אתה משלב עם עוד חוג?

וכן ראיתי שמלא הולכים על טיפולים כמו cbt או nlp

אבל זה קצת באוויר כזה.. ואולי גם דורש להיות עצמאית... שזאת בעיה בפני עצמה

קשה לי עם נהירה לטיפול מסוים שאני לא יודעת כמה באמת הוא טוב ומועיל

וגם שיש ים של מקומות שמלמדים את זה

אז לא יודעת איפה באמת הכי יעיל וכדאי

ואם יש לך הכשרה בזה, מה אתה מתכנן הלאה בעצם?

זאת הבעיה שלי שבאוויר מבחינתי שאין כאן מעסיק שמעסיק אותי ותנאים נורמלים של עבודה

זה להיות עצמאי, וזה מבחינתי קצת לחיות באוויר...

אני אדם שצריך מסגרת...

מתעניינת בזה,  אבל אולי בעתיד בעז"ה

הפחד להיות "חכמה מידי".

לדעתי זאת גישה ממש לא נכונה. אם את חושבת שיעשה לך טוב להחכים וללמוד - תלכי על זה,

ובעז"ה תמצאי את זיווגך המיועד והמתאים לך, שאולי גם הוא יהיה חכם יותר. 

אבל זה ממש לא נכון לעקב ולהגביל התפתחות אישית מחשש כזה.

את יכולה לשאול על זה גם בפורום לנ"ו, ואני משוכנע שהרבה יצדדו כדעתי.

בהצלחה!

ולהפתח לעולם שבחוץ...

שלפעמים יכול מאוד לשים אותך בנקודה מעל הבחור שמולך... 

אם יש חשש ריאלי שלא תצליחי לסיים תואר מספיק כדי לטפל, והמטרה שלך היא לטפל - אולי באמת כדאי לימודי תעודה, כדי לבטח את האפשרות שטרדות החיים לא יפריעו לך לממש את עצמך.

לגבי דחיקה של דייטים - זה אינדיבידואלי. היו לך תקופות עמוסות בעבר - שבהן גם יצאת? איך התמודדת? המודל הזה יצליח גם כאן?

ובכל מקרה, טרדות החיים יכולות להפריע לתואר. אז במקומך לא הייתי חושש מזה. מקסימום, לא תצליחי לסיים. בטוח שתמצאי מישהו שיוכל לתת לך תחושת בטחון כזאת שלא תרגישי פגיעה בערך העצמי שלך בגלל שלא סיימת - אם את בכלל חוששת מפגיעה כזאת.

יש הרבה גברים בוגרים מאד בנפשם. תסנני לפי זה. הלימודים לדעתי לא יעצימו את זה, לכך היותר יהפכו את זה לברור יותר. וזה לטובתך.

בקצרה-

1 זה לא אמור להיות פגיעה משמעותית

2 תחפשי מישהו שמתאים לך באמת וטוב לך

3 אולי לימודי תעודה במקביל או בנוסף או לפני או במידה ולא תצליחי, הם תוכנית מגירה או רשת בטחון שכדאי לקחת

זה בדיוק הפחד שלי.

בתואר הראשון בקטעים של הדייטים זה פשוט השבית אותי מלימודים. היה לי מאוד קשה לשלב... קשה לי לשלב כמה דברים במקביל... המזל שלי שזה היה תואר קליל אז יכלתי לעשות קומבינות... 

וזה מבאס כי זה לא שיש לי בעיה של שכל ב"ה... 

לעשות את התואר במשך תקופה ארוכה יותר? אני זוכר שאצלנו היו כאלה שהתחתנו במהלך התואר ואצל חלקם זה גרם להם להישאר שנה

תלמדי משהו קרוב לפסיכולוגיה: עו"ס, יעוץ חינוכי, תרפיה כלשהי...

כן - זה מסלול מאתגר ודי תובעני, אבל אני מכירה חברות וחברים שהכירו תוך כדי וניהלו זוגיות. כמו שמישהו אמר פה, היו ויהיו תקופות בחיים עמוסות יותר..אי אפשר לעצור את החיים. בנוגע להתרחבות המשפחה - זה באמת שיקול אינדיווידואלי מתי לעשות את זה.

לגבי הלהרגיש חכמה ולהאפיל על הבן זוג - קודם תקבלי חינוך בשבילך עצמך ותתפתחי איך שתרצי בן זוג מתאים יעודד אותך להתפתח ולגדול, בלי להרגיש מאוים בעצמו. לגבי זה שאת מרגישה "פסיכולוגית" בדייטים, את רואה שזה קורה עוד לפני התואר ;) אז זה שוב העניין של למצוא מישהו מתאים לך.

אם את מרגישה שזה החלום שלך, תלכי על זה, אבל כן תבררי את המסלול לפני. יש כמה דרכים לטפל, דרך כל מיני מסלולים.

כפי שמישהו אחר אמר פה - כדי להמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה, תואר ראשון יש לסיים בממוצע 90. אפשר גם טיפה פחות ולנסות להגיש מועמדות חריגה, תלוי במוסד.

יש את מבחן המתא"ם, נכון, שלכל מוסד יש את הדרישה שלו מהו ציון הסף להגשת מועמדות. רובם דורשים 100 (הציון הממוצע) ומעלה. אבל גם פה יש מקום לציון נמוך יותר ולהגיש בקשה חריגה.

(הפותחת)

מה התואר הראשון דורש מבחינת הקורסים? כלומר מבחינת רמת ההשקעה

ואצלי יש קצת בעיה של לשלב דייטים עם תואר ראיתי את זה בתואר הראשון שלי. אבל זה אולי אחרת כי לא התחברתי לתחום של התואר הראשון...

ואני בעיקר חוששת מעבודות גדולות.. ממבחנים ב"ה אין לי בעיה של ללמוד כמות גדולה של חומר עיוני... 

ומה הכוונה לברר את המסלול לפני?

אני חושבת שברוב המוסדות ברוב הקורסים יש מבחן בסוף הקורס. ישנם קורסים שיש מטלות באמצע, כמו סטטיסטיקה ועוד אחרים, בהתאם למרצה/תוכנית הלימוד. 

אני יכולה להגיד שהתכנים מאוד מעניינים, התואר הראשון נותן טעימה מכל תחום בפסיכולוגיה (התפתחותית, חברתית, פיזיולוגית, וכו'). ישנם מעט קורסים שהמטלה הסופית היא עבודה, אבל אני מניחה שגם זה משתנה כתלות במוסד. לפי מה שאני יודעת - הרוב מבחנים.

כשתתענייני במוסדות ספציפיים אני ממליצה לך ליצור קשר עם סטודנטים שלומדים שם, שיגידו לך בדיוק איך נראית תוכנית הלימודים. 

לגבי הדייטים - יש לקחת בחשבון שהלימודים ייקחו ממך זמן ואנרגיות, אבל אני מאמינה שתמיד אפשר למצוא זמן וגם אפשר להכיר בלימודים. 

מבחינת מסלול - שתדעי פחות או יותר מה הדרישות, מה צריך. יש גם כמה מסלולים טיפוליים: קלינית מבוגר, קלינית ילד, התפתחותית...

האם התואר לא מאפשר לשלב איתו עבודה??

קלינית?

*לגבי החכמה מדי- לצערנו בשטח, לא בפורומים, זה אכן מפריע ,זאת המציאות. בד"כ האנשים שמתקבצים בפורומים לא מייצגים יותר מדי.

אבל את זאת את, את לא יכולה לעשות שקר בנפשך כי אחרת את תהי אומללה על כך שלא מיצית את עצמך לכן אני אומרת- לכי על זה בכל הכח, תסמכי על ה' שידאג לך.

*עוד נק' לגבי זה שאת מרגישה מטפלת בדייטים..- כדאי לצאת מזה.. ואני מבינה אותך כי מי שאנחנו או המקצוע שלנו הופך להיות חלק ממי שאנחנו..

כדאי להיות במודעות ולא להכנס למקום הזה בדייטים כי זה מחבל והורס, אני למשל לומדת מקצוע טיפולי אחר אמנם אבל ראיתי שהמטפלת שבי התערבה מדי וכמעט יצא שהתחתנתי עם בחור עם בעיות לא קטנות כי ריחמתי עליו ורציתי לעזור ודי שכחתי מעצמי.

אני חושבת שגם לי קרה משהו דומה!!!

קודם כל ממש תודה

ואגב אני לא עושה את זה בכוונה, בדייטים טובים אני בכלל לא מוציאה את הצד הזה שבי. ב"ה

הבעיה רק שאני נפגשת עם בחורים שאין מה לעשות אני מזהה ומרגישה את השריטות הנפשיות שיש

וישר זה מעלה את זה לדיבור, וזה מתפתח לכמעט חצי טיפול לפעמים (אולי לא טיפול כי מי אני.. אבל כן שיח על זה)

ובאמת היה בחור ממש עם שריטה מסוימת שעד היום לא יודעת מה זה היה בכלל, ובגלל החלק המכיל הזה שבי כמעט לא ראיתי את זה כבעיה רצינית, ולאנשים שסיפרתי את זה אמרו לי לברוח ושהשתגעתי שבכלל אני חושבת על זה ברצינות...

ואת צודקת, אין לא יעזור זה מפריע!... שוב, זה לא בכוונה האופי הזה והייתי שמחה להיות פשוטה אבל זה באמת חלק ממני.. ואני צריכה מישהו שזה לא יבוא אצלו לידי ביטוי....

מבינה אותך לגמרי לגמרי,ככה זה שיש לב טוב, ב"ה זה מעולה ונצרך בעולם אבל חייבים לשים גבול לחסד הזה כדי לא להזדקק לעזרה וטיפול בעצמנו

טיפולי כמו פסיכודרמה, טיפול באומנות וכד'. ואגב CBT ופסיכותרפיה לומדים על גבי תואר שני במקצועות כמו ייעוץ חינוכי/פסיכולוגיה/עבודה סוציאלית

הבעיה שאני ממש לא מתחברת לאומנות ודרמה...

מהשאלה נראה שאת אמביוולנטית לגבי הלימודים עצמם ללא קשר לחתונה או להיות חכמה מדי שהרי אלו עדין לא קיימים.

הלימודים עצמם קשים וצריך מוטיבציה פנימית יחודית להתמיד בזה.

אני מציע שתתחילי בפתוחה עם קורס אחד לסמסטר. זה יפתור את כל הלבטים מפני שאת תדעי אם מתחשק לך להמשיך ואם כן באיזה קצב

ויש לך אולי טיפים? עצות? תובנות למישהו שחושב לעשות מסלול דומה 

התמחות קלינית היא דבר אחר, היא באמת תובענית. אבל אין שום בעיה לחפש חתן ולהתחתן תוך כדי לימודי BA בפסיכולוגיה, זה הרבה פחות מורכב ממדעי המחשב, שלא לדבר על רפואה (מה גם שלא חסרים סטודנטים בחוגים הללו שהקימו משפחות תוך כדי).

חוץ מזה, מי שפוסל בחורה כי היא "חכמה מדי", סימן שהוא לא ראוי לאותה הבחורה.

בהצלחה בכל התחומים!

יש אנשים רגשיים שקשה להם לשלב הרבה דברים במקביל כי ברגע שהם מוצפים במשהו קשה להם מעט לתפקד

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע 

אפשר לפרסם את השרשור כדי להגדיל סיכוי לתשובה?

הי,
יודעת על מישהי שלמדה אומנות בשלוחה החרדית - היה אפס צינזור, גם בספריה היה ספרים ותמונות בלשון המעטה, לא ברמת צניעות מינימלית. גם המרצים מדברים על הכל בלי סינון.
בשלוחה הרגילה, זה עוד יותר, מן הסתם.
אולי זה שיקול - למי שפנתה

לפעמים זה נותן כיוון

ממרצים שלמדו או מלמדים שם.

יכול להיות שחלק כן השתפר עם השנים, אני לא יודעת מניסיון.

אווירה תחרותית נוראה בין הסטודנטים, סיפורים על אנשים שמחבלים אחד לשני ביצירות. 

ביקורתיות מאוד קשה מצד המרצים, מילים מאוד קשות, מסמנים לסטודנטים איקס גדול ישר על העבודה.

הכי קיצוני: בגלל כל זה, היו סטודנטים שהיו מגישים את העבודות ואז עולים לגג להתאבד.

וגם זה מקום מאוד חילוני ומאוד שמאלני. 

מבחינת צניעות זוועת עולם. מבחינת פוליטיקה, הם הוציאו בתור פרוייקט אומנותי תמונה של ביבי עם חבל תלייה לפני כמה שנים.

יש המון פרוייקטים ללימוד אומנות ועיצוב לדתיים שקמו בשנים האחרונות, הם סובלים מחסרונות משמעותיים משלהם (בעיקר חוסר מקצועיות משווע) 

אבל כל הנ"ל אלו דברים שנשמעים לי מאוד מרתיעים. שוב, לא באמת מניסיון.

בגדול זה לא המקום להתייעצות זו נישה מאוד מצומצמת ואם את בכיוון של בצלאל את כנראה מגיעה מכיוון טיפה שונה.

לא עונה כי עברו שנים מאז שהייתי בנישה הזו של האמנות למדתי אבל לא שם ומכיר כאלה שכן.

חלק ימליצו חלק פחות אבל ההפחדות כאן בלי פרופורציות. כמו בכל מקום זה תלוי בך בכוח הפנימי שלך ובשמירה שלך על עצמך ועל מה שחשוב לך. תנסחי את זה לעצמך מראש.

מי שלא למדה שם ומגיבה... זה מדבר בעד עצמו אין סיבה לחרדות בהצלחה

כנ"ל חוסן, וכנ"ל ערכים והגדרות דתיות.

להגיד זה תלוי בך זה נחמד אבל לא באמת עונה על השאלה אם האווירה מתאימה למי שמחפש מסגרת דתית וצנועה.

אכן אין סיבה לחרדות. 

זה חממה מוגנת ורגועה לבנות שרוצות תואר של בצלאל בלי כאבי ראש

אבי נגר

מישהו יודע ומכיר בי"ס עם מסלול קצר יותר לאומנות ששווה באמת?

עכשיו רואה ששאלת על תואר אז לא רלוונטי

לעבור מנחה 3 חודשים לפני הסוף- אני לא יודעת כמה זה ריאלי.

תואר עיוני, ולצערי באמת אין המון חומר ל-2 מאמרים נוספים. אפשר ל-1. המון זמן התבזבז על כיוונים שלא צלחו.

אני מרגישה שהמנחה חושב שהתחתנתי קטולית עם הבעיה שאני מנסה לפתור. אני כולו באתי ל-4-5 שנות מחקר, לא מעבר. 

גם באמת שהמחקר מייאש אותי לגמרי. אני אמורה ללדת בתחילת שנה ואין כיוון מבטיח באופק. אם אצטרך לעבוד על זה עד לפתרון הבעיה אני עלולה להשתגע באמצע.

הגיוני שיש הרבה כיוונים שלא צולחים אבל בדרך כלל יש כיווני מחקר עם סיכון יותר גבוה ויותר חדשניים וכיווני מחקר נוספים פחות חדשניים אבל עם סיכוי טוב יותר להצלחה.

לגבי הוועדה המלווה זה החוקרים שהיו במעבר שלב.

הייתי קובעת פגישה עם המנחה ומנסה להבין איך כן אפשר לכנס את החומר שיש למאמר אחד נוסף. איזה סימולציות חסרות וכו ושמה על זה פוקוס מרכזי. יכול להיות גם שהמנחה שלך אובר ביקורתי ואם תדברי עם הוועדה המלווה הם דווקא כן יחשבו שיש מספיק חומר או קרוב לזה (מכירה מנחים משוגעים שלא רצו לשחרר אנשים בתואר שני גם אחרי כמה פרסומים וטענו שזה לא מספיק).

פשוט אני כבר כל כך מותשת מזה שכבר פחות חשוב לי התוספת ד"ר לשם שלי, העיקר לסיים.

כרגע הכיוון של הפסקת לימודים הכי ריאלי, מקווים לנס עם הרבה עבודה קשה.

ומוסיפה שאפשר לקבל הארכות אוטומטית עכשיו בגלל המלחמה..

בכל מקרה לא הייתי מוותרת, הייתי מנסה לראות איל אפשר כן להוציא מזה בחודשים הקרובים דוקטורט, את לא צריכה שלושה מאמרים אלא עבודה בהיקף של שלושה מאמרים

מניחה שיש לך וועדה מלווה, אולי להתייעץ איתם? זה אמור להיות חלר מהאחריות שלהם

בדכ עושים באמצע הדוקטורט ומגישים להם מסמך. רוצה לכתוב לי בפרטי מאיזה אוניברסיטה את?

אם את לא זוכרת, יכולה לשלוח מייל לרשות לתלמידי מחקר אצלכם

לי התואר השני לקח זמן רב, כך שבאמת לפעמים דברים מאתגרים ממש ולא הייתי מציע להתייאש אם כי הרמה של שני ודוקטורט לא קרובים.

שולח כוחות מכאן.

תרצי שאפרסם את זה בראשי כדי להשיג עוד תשובות?

אין חובה לסיים דוקטורט בצורה של מאמרים. זה אופציה, אבל לא חובה.

אמור להיות בתדירות של פעם בשנה פגישה עם ועדה מלווה (מהמוסד שלך או חיצוני), והם אמורים לתת חוות דעת נוספת למנחה לגבי התרומה, התקדמות וכו'.

נראה שלא היה לך דבר כזה.

בטח יש אצלכם דיקן\אחראי תארים מתקדמים שאפשר לדבר איתו על העניין.

בסופו של יום, דוקטורט זה עובר\נכשל. זה לא משנה אם עוברים ב-61 או במאה.

אז בסדר, לא יצא מאמר יוקרתי. אבל השאלה היא אם מה שכן נעשה מספיק למשהו, ובשביל זה שווה לפנות למישהו בעל תפקיד באוניברסיטה (הכוונה היא לפרופ' בכיר מהתחום, שכבר הגיש סטודנטים משלו ובחן אחרים, ויש לו למה להשוות) ולשמוע מה אפשר לעשות.

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק