לענ"ד הוא מתכוון להודעה שכתבת את הבא:

"הוא לא קורא מחשבות... גברים די מפגרים בעניינים האלה בדרך כלל"

הוא בטח מרגיש שזה לשון הרע על גברים או משו כזה. בפרט שהנשמע שהוא עושה את העבודה בזוגיות.

אבל הפעם כואב לי בשבילך אז אשנה מהרגלי.

ניסית לדבר אתו? הדבר הכי חשוב בקשר הזוגי הוא התקשורת.

ניסית לספר לו? פשוט לגשת אליו ובמילים פשוטות לספר שחשובה לך התמיכה שלו ותשמחי שהוא יעודד אותך ויעזור לך וכו, 

הרי הוא לא ייפגע מכך, להיפך, זה רק יחמיא לו שאשתו צריכה אותו ושהוא יכול לעזור לה בצורה כל כך פשוטה וקלה.

ואת הרי תרוויחי כל כך הרבה. החלום שלך הרי היה שהכל יהיה מושלם ושהוא יבין אותך ויתמוך בך, אבל זה לא בא לבד!

צריך לעבוד ולהשקיע כדי שזה יקרה, ופה זה נשמע שהדבר הראשון שצריך לעשות זה פשוט להעלות את הנושא ולדבר על זה.

אז תאזרי אומץ, תעלי את זה מולו, ובעז"ה אח"כ יהיה לך כל כך טוב וכיף גם מעצם זה שאתם מתקשרים ומדברים בצורה פתוחה וגלויה.

בהצלחה רבה! ותעדכני אותנו איך היה

בשביל זה יש לקב"ה עולמות אחרים. 

את פה בעולם הזה בשביל לעבוד וזה לא הכי נעים לשמוע. 

בעלך הוא החדר כושר לנפש שלך ולאישיות שלך. נצלי את ההזדמנות לעבוד עם עצמך בחתיכות קטנות ותראה ברכה גדולה.

ב"הצלחה!

היי יקרה!

הרגשות והתקוות והציפיות - וכן גם האכזבות שאת מביעה כ"כ כנים ואמיתיים ונכונים.

אבל מה שאנחנו, כולנו, לפעמים שוכחים הוא שאדם באמת קרוב אל *עצמו*, כמו בשיר "אדם אצל עצמו הוא גר"

מה שאומר

שגם בעלך תמיד פינטז להתחתן ושהכל יהיה מושלם

שאשתו תבין אותו

שתתמוך בו תמיד

שתעזור לו

שתרגיע אותט

שתכיל אותו

שתדאג לו

שתעשה לו וכו'

וגם הוא התחתן והבין שזה לא בדיוק ככה.

וזה לא שמשהו בכם או בזוגיות שלכם דפוק חלילה, ממש ממש לא!!!

זה כי אתם פשוט שני בני אדם חמודים וטובים שהם - ובכן, *בני אדם*

לא מלאכים

את בת אדם. ואת רוצה ומעוניינת שיכילו ויעזרו וכו'

ובעלך בן אדם והוא רוצה ומעוניין שתמיד יכילו ויקשיבו וכו'

בסופו של דבר האדם הראשון שאנחנו הכי חושבים עליו והכי מעוניינים באושר שלו - זה אנחנו עצמנו.

אם טוב לנו - יהיו לנו יותר כוחות לתת הלאה

אם רע או לא טוב - לא נוכל להתאמץ כ"כ ולראות את האחר.

וחשוב להבין שככה בני אדם עובדים, כולם

ההבנה הזו היא קריטית כי היא באה בצורהזו או אחרת לכל כך הרבה זוגות, אם לא כולם, בשלב זה או אחר אחרי החתונה

והם פתאום טועים לחשוב שמי שמולם הוא לא מי שהתחתנו איתו אלא מפלצת לא ברורה,

בעוד זה ממש ממש לא נכון.

זו רק המציאות שהשתנתה, אלו המטענים והעלבונות והריבים שלא טופלו מעולם שמצטברים,

זה הדעיכה של האהבה בשיגרה ובמחויבוןת של הנישואים בלי שעשו משהו *אקטיבי* להחיות אותה - כי כמו כל דבר בטבע - כל דבר זקוק לאנרגיה כדי להתקיים וכדי להמשיך ולהתקיים!

אז אם נשקיע, ניתן, נבין, נקשיבף, נלבן, נשלים, נצא, נתאוורר, נדאג לעצמנו ולעולם פנימי עשיר - או אז תהיה קרקע פוריה לאהבה לצמוח.

אבל אם לא נעשה את כל אלו, לא נוכל לצפות שיקרה נס והכל יהיה מושלם כל הזמן.

אפילו אם עובדים ומשקיעים אי אפשר שהכל יהיה מושלם כל הזמן

כי אלו החיים... פעם אני למעלה פעם אני למטה.

וכולנו זקוקים לחסד

וכולנו זקוקים ונזקקים מדי פעם. כולנו.

אז אם נסתכל על בן/בת זוגנו כמו שאנחנו מסתכלים על עצמנו

ונבין שבעצם הם קודם כל רואים את עצמם ואת הצרכים שלהם כי הם ***בני אדם*** בדיוק כמונו ולא מפלצות מרושעות -

אז ננסה רגע להקשיב *להם*

מה הם רוצים?

מה קשה *להם* הכי הרבה?

מה יכול ממש לשמח אותם?

ונשתדל לעשות את זה.

ולעצמנו, אפשר לבקש תמיד,

לדבר בשפה של צורך, שלי עצמי ולא בהטחות או עלבונות או האשמות.

לא לצפות שהשני יקרא מחשבות, כי הוא לא - פשוט לוימר. ככה קצת ככה פשוט.

לומר, לבקש, לתקשר, לדבר, להקשיב ולדבר, להקשיב עוד ולדבר עוד. ככה בונים זוגיות.

ואם בן הזוג לא מימש את הפנטזיה באיזושהיא סיטואציה להיות האביר על הסוס הלבן שמביןם הכל בלי שיגידו לו ותמיד מבין ותמיד מכילך ותמיד מפרגן ותמיד תמיד תמיד...?

אז נבין ששוב - הוא בן אדם. וכולם ככה. מי יותר ומי פחות.

ולא נצפה ממנו ציפיות לא ריאליותץ

אלא נתאים את הציפיות למציאות -

נצפה שאם נבקש, נדבר את הצרכים שלנו

והוא את שלו

ואנחנו נקשיב לו ונשתדל למלא את הצרכים שלו

והוא יקשיב לנו וינסה למלא את הצרכים שלנו - זה כבר יותר ריאלי.

אבל ה**תמיד** הזה הוא לא ריאלי.

כמו שאנחנו לפעמים עייפים, תשושים, רעבים, חולים, מתוסכלים, עצובים וכו' ולא תמיד יכולים להיות 100% שלנו אבל מוחלים לעצמנו -

ככה גם בן הזוג לפעמים טרוד/עייף/לחוץ/מתןסכל/אחר ממה שקורה איתו עצמנו ולא פנוי להיות המושיע שלנו בכל זמן נתון.

רק כי הוא אדם וזהו. הוא לא רע.

ובנוסף לכל זה,

הרבה פעמים אנחנו מצפים שבן הזוג יציל אותנו ***מעצמנו*** וזה גם לא נכון ךתמיד.

אנחנו צריכים להיות החברים הכי טובים של עצמנו.

אנחנו צריכים להתמלא כוחות ואמונה *בעצמנו* ולעשות במו ידינו את האושר שלנו!

לא לצפות או להיות תלותיים בשני בדברים שקשורים אלינו.

אני בטוחה שגןם לך יקרה יש טונות של כוחות שרק מחכים שתאמיני בהם ותתני להם לצאת החוצה

וכוח רצון, ותקווה, ועבודה, וכוחות ועשייה

קחי את כל מה שכבר בתוכך ותשתמשי בו!

כשאת תהיי מלאה בזכות עצמך, שמחה בעצמך, אוהבת את עצמך - ממילא תבואי גם לזוגיות בעוצמה גבוהה יותר.

בהצלחה רבה רבה

ממש אלו הבעיות שיש בגברים ממאדים ונשים מנוגה, מה לעשות, הראש שלנו עובד שונה,

לפי איך שאני מתרשם, קני את הספר, תקראו שניכם, והכל יהיה סבבה,

(ואולי גם תגלי על כמה דברים שהוא מצפה ממך ואת לא יודעת...)

"לבסוף מוצאים אהבה".

לא קראתי אבל שמעתי עליו. זה מסביר איך הבחירה של בני אדם בבני זוג הוא בשביל לעזור לנו בעצם. גם אם עולים קושיות ועניינים. אולי בפרט כשעולים קושיות ועניינים.

פה מתחילה הבעיה.

אם זה שווה לנו כי ככה העולם עובד - מעולה.

ההבדל בין שתי הגישות הוא הציפיה והעמדה הנפשית של האדם.

אם האדם עושה כי זה שווה לו - הוא מצפה לתועלת, הוא מצפה לקבל.

אם האדם יודע שנהנים, הוא לא מצפה. הוא גם לא מתאכזב. הוא נותן - כי הוא רוצה!

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).