או שציפית לתשובה אחרת?

בע"ה שנהיה שותפים כולנו למהלך הגאולה, כל אחד בדרכו הוא.

ציפיתי לתשובה אחרת, א' אולי שמעו - וזה יעיד על תפוצה רחבה

ב' נשמע ("בדרכו הוא") ש"לא מעניין אותך", קצת פוגע, (מה, נבהלת מזה שזה אגודה "חרדית"?) 

להפך, הכי כיף לשמוע שכולם מכוונים לעשייה יהודית ולעבודת ה' כללית.

פשוט ב"ה יש דרכים רבות לעבוד אותו יתברך ואני משתדל לפעול בדרכי. אם אחפש משהו אולי אפנה אליך

לא בטוח.

ולא מעניין אותי. באופן כללי לא מתעניין באגודות ועמותות גם אם מזדהה באופן עקרוני עם מטרותיהן

היא חרדית רשמית, אבל לא כל חבריה ופעיליה חרדים ממש, כמוני למשל (אבל ששש, אל תגלו)

וזה קצת מוזר לי, זה אגודה חרדית או ציונית, אם זה ציוני אז במה האגודה היא חרדית? ההשקפה החרדית היא הרי אנטי ציונית?

אז לא, לא מחפשים נציגים בדת"ל,

אבל הבדיקה הזו הייתה אמורה להעיד על יעילות ההפצה, כי כמה שמפיצים יותר, אמנם הדגש על מקומות חרדיים אבל בהכרח שנחשפים לזה עוד.

ולמי שכתב שזה מעניין אותו - אז בתמצית ככה, האגודה רוצה להפיץ ולהחדיר בציבור החרדי את חשיבות עם ישראל כאומה, ויישוב ארץ ישראל והשליטה בה, וניהול המדינה על פי תורה (מדינת הלכה, בלעז)

היא מוציאה ירחון, עורכת שיעורים וכנסים, בביה"ז ובמועדים - טיולים ביו"ש וסיורים בירושלים, ומדי שנה ביום ירושלים - "ועידה השנתית" שזה כנס גדול עם נואמים וכו' בעניינים המדוברים, ועוד פעילויות כאלו ואחרות מפעם לפעם.

אם מישהו מעוניין להרחיב: (ויקיפדיה)

אגודת קדושת ציון – ויקיפדיה

אבל אל תספר לחרדים.....

שלמעשה יש מרחק גדול בינה לבין הצה"ד, וראה מש"כ בהמשך תחת הכותרת "למעשה"

"בכל מה שקשור לציון, לארץ ישראל ולגאולה, אנחנו הכי ציונים שיש - רואים את המציאות כיום כאתחלתא דגאולה, חוגגים את יום ירושלים, ואפילו פרסמנו פעם מאמר האם לברך הלל ביום העצמאות. מנגד, בכל מה שקשור ליצירת עם חדש מבחינה תרבותית, היחס לאקדמיה, לחילוניות וללימוד התורה - בזה אנחנו חרדים."

לדעתי, חלק ניכר מההבדלים בין הציבורים, ובפרט מההבדלים שנוגעים לחיי היום-יום, שייך דווקא לסוג השני.

עי' מש"כ בהמשך תחת הכותרת "למעשה"

וזה לא ההמשך של הרב זצ"ל. גם אם יש בתימ"ד שעושים כך. (ואני מתכוון להביע דעה...),

וכשם שהעמדה החרדית המבטלת הכל מכל וכל, איננה המשך לחז"וא והגרי"ח. אך בעוד ששם כבר התקבלה "עמדה חרדית" ככזו, אצלנו ב"ה זה לא קרה, ודי ברור לאנשים אם הם המשך של הרב או ש...

אז נקודתית המשפט שלך צדק, אבל לא מה שמשתמע ממנו

אגודה שמנסה לנכס לעצמה את רעיונותיו של הרב זצ"ל,

בלי לתת שום קרדיט ואף לא להזכיר את שמו ח"ו.

מהתורה שבכתב ומעוד מקורות מרכזיים ביהדות, לרב קוק זצ"ל, לא משרת את הרעיונות האלה.

גם הכיוון הכללי של ההסתכלות על התהליך של קיבוץ גלויות בדורנו כחלק מהגאולה אינו חידוש של הרב, והיו שאמרו זאת לפניו, או שלא בהשפעתו.

ובאמת לא התרשמתי שהאגודה הזו מנסה לנכס לעצמה את הרעיונות האלה, אלא להפך, להראות שהדברים אינם חידוש.

וגם אם באמת הם לקחו דברים מסויימים מתורת הרב קוק, או התעוררו לשים אליהם לב בזכות בית מדרשו, נראה שהוא היה שמח שהרעיונות יקודמו, גם אם שמו לא ייקרא עליהם, ואולי היה אף מסכים לזה מלכתחילה, אם היה יודע שקריאת שמו עליהם עלולה להזיק לקידומם. 

רק אציין שלא יובן לא נכון - הרב קוק זצ"ל היה חדשן עצום, הן בהרחבה וההעמקה של הרעיונות האלה, והן בדברים נוספים.

לא לעסוק בזה וללמד את זה אנשים, רק בגלל שא"א לתת לרב קרדיט?

מלבד, שהרב אכן חידש והוסיף ויצר מתודה קוהרנטית, אבל יש מספיק מאיפה להוכיח וללמד זאת חוץ ממנו, החל מהתנ"ך וכלה בחזו"א, ואתה רואה שיש להם מה לכתוב...

"אנחנו בדרך של הרב קוק"

נראהלי שככה התינוק לא רק יישפך, אלא ירוצץ את גולגולתו...

זה לא סותר את הביקורת.

הם יכולים לכבד אותו גם בלי לטעון שהם הולכים בדרכו.

אלא עקיפה אלגנטית,

לצערינו, היום אתה נפסל אצל החרדים גם על "ביטוי שפתיים" של שמו הקדוש.

אפילו בעלון "איש לרעהו" הזכירו אותו פעם.

שאז הזכרת שמו היא הנפת חרב על הפעילות

תאמין לי שאני מכיר את החרדים...

(ואתה יודע את זה...)

אני חושב שבנושא הזה יש לנקוט ב"סיפוח זוחל" וד"ל ואכמ"ל.

יש מרחק גדול בין הרב לבינה, גם בכל היחס המקודש למדינה ונושאי התפקידים בה, עניין שפחות או יותר הרב חידשו (כמובן ע"פ מקורות, אבל בלעדיו לא מגיעים לזה) משא"כ האגודה הזו - שמסתכלת על המדינה, או לפחות ראשיה, כשקץ, בגלל היותם לא שומרי תומ"צ, וגם בעניין של היחס לקדמה וההשכלה (במלרע, ק"ו במלעיל...) שהם בזה יותר חרדים מחרדים,

אולי תתפלאו לשמוע, אבל רבים מחבריה ומקימיה הם אנשי הפלג, לי זה לא כ"כ קשה, כי אדרבא, היסוד לשניהם הוא ברור, פריקת עול המוסכמות החרדיות המקובלות, וחיפוש האמת, (אני מדבר על ברי הדעה שבפלג, שמקרב אלו באים חברי האגודה, ולא על אלו שעליהם דרשו "וירקידם כמו עגל..." בכבישים ובצמתים, יש רבים כאלו בפלג, אבל אין קולם נשמע...) כל מי שבעניינים יודע שכזה בדיוק היה הגר"ש אויערבאך בעצמו, (לא לחינם הוא היה מהבודדים שלחמו ממש בתוך הציבור החרדי, בהסכמי אוסלו ובגירוש).

יש עוד הרבה הבדל, אבל אלו שני השורשים ואידך פירושא זיל גמור.

ההצהרה של האגודה היא שהם בדרך של החזו"א והגרי"ח זוננפלד, והם משקיעים בלהוכיח בדיוק את זה, שבשני הנ"ל והמסתעף הם חלקו על הרב, אבל הם כן ראו בעין יפה את קיבוץ הגלויות והפרחת ארצנו, והחשיבו זאת כאתחלתא, ללא קשר להקמת המדינה החילונית (ולא: "הציויניס"). האמת ניתנת להאמר, שהם צודקים ממש בזה, והעסקונה החרדית כבר 70 שנה מנסה להסתיר את זה.

אני אישית רואה עצמי כתלמיד של הרב, לכן לא יהיה נכון להגדיר אותי "חלק ממנה" אלא "קשור אליה", כי בהחלט אני משתדל לעזור לה במטרותיה, המוטו שלי הוא, שאין לי אשראי לחייב בן אדם חרדי שרואה עצמו מחוייב לגרי"ח והחזו"א להיות תלמיד של הרב, אבל אני בהחלט תובע ממנו להבין מה הייתה דעתם שלהם האמיתית, וללכת בה.

עוד עניין שהיא עוסקת בו ושכחתי, הוא "מדינת הלכה", כשמאז הסערה בעקבות דברי סמוטריץ' - הם לא מפסיקים לפמפם ע"ז, מלבד מה שטחנו לפני"ז כל הזמן את זה שלכל שאלה יש פתרון על פי התורה וצריך לדאוג לקיומו. 

הדתי הגלותי, יכול להכיל יחסית בקלות מציאות של שלטון שאינו לרוחו.

אבל דתי שחזון הגאולה נגע בו והוא שואף למלכות ה', הרבה יותר מתקשה לשאת זאת.

יש גם איזה עלון, נכון?

היחס אליהם מורכב, לאט לאט כובשים עוד בדעת הקהל, אם בועידה השנתית של יום ירושלים ע"ז (הראשונה) היו עשרות, בע"ח היו כשלש מאות, ובע"ט - כשמונה מאות, השנה שמעתי שהיה צפי לכאלפיים חמש מאות, אבל הקורונה...

וכמובן על כל אחד שבא יש אחד שלא יכול היום, או בכלל קשה לו להגיע ירושלימה, או שהוא מפחד, או שהוא בישיבה וכו'.

לגדויילים החרדים אתה מבין שא"א להכנס...

אבל הם פועלים מלמטה, וכבר יש להם תמיכה מכמה רבנים, ועוד יש שעדיין לא מוכנים להתפרסם וכו', אבל לאט לאט מתקדמים עוד ועוד, והמצב בכיוון טוב.

זה מה שאני יודע, מסתמא אם תפנה ישירות אליהם תוכל לשמוע עוד, אני, כמ"ש, משתדל לעזור וכו' אבל לא ממש בפנים, היות ואינני חרדי...

קורא מדי פעם בעלונים שלהם כשמזדמן. מסכים עם הרוב.

רוב התנועות בשני הציבורים..

סה"כ מאוד נהנה, ושמח מאוד על המגמה.

מאוד מאכזב שמדי פעם אוהבים לרדת על מיזרוחניקים כדי להוציא מליבם של חרדים שהם בעצמם מיזרוחניקים..

וזה קורה המון..

מה גם שהרבה פעמים כותבי מאמרים פשוט משכתבים פסקאות של הרב קוק מעין איה וכמובן בלי לתת קרדיט.

התכתבתי כמה פעמים עם יהודה אפשטיין. הוא כמובן הודה על דבריי.. דברים בסגנון של אי אפשר להזכיר את שם הרב קוק במפורש, אנחנו צריכים לבודד את עצמנו..

בהרבה דברים פשוט חסר להם ידע והם בטוחים שהם ראשונים. למשל כל כמה שקשור להוראת הלכה לציבור כמדינה, ככלל. יהודה אפשטיין בטוח שהוא מגלה את אמריקה. עשרות שנים לפניו הרב קוק, הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב אונטרמן, הרב ישראלי וכמובן הרב גורן כתבו והתמודדו עם השאלות האלו וספגו וסופגים עד היום קיתונות של בוז או התעלמות מציבור לומדי התורה. יש ספרות משמעותית ורצינית, אבל הם לא מתרצים לפתוח אותה.

כמובן, כדאי שיבהירו עד כמה הם שייכים לפלג, ועד כמה מזהים עם הדרך שלהם או לא. 

אחד הדברים המשמחים זה החיבור שלהם לרב שריקי ממכון הרמח"ל לאחרונה. ובכלל העמקת לימוד התורה גם לתחומי האמונה (הרב ענבל, הרב הולצמן, הרב רוטמן ועוד) וכן ללימוד משנה, תנ"ך וקבלה. מתישהו גם יעסקו גם בתורת הרב זצ"ל בגלוי.

כמו כן, בכלל בסוגיות רחבות מאוד מוזר שהם מתעלמים מקביעותיו ופסיקותיו של הרב זצ"ל, שהוא גאון בתורה, בן בית המדרש של הגר"א ואוחז בדרכו בקודש של הרמח"ל, אבל עדיין לא מספיק גברא רבא להתחשב בדעתו בסוגיות כמו היחס לחילונים, השותפים איתם, ההתקדמות המדעית והמוסרית של העולם ועוד ועוד. 

כסיכום, המגמה חיובית.

גילוי נאות: גם אני פעם הייתי מפיץ חוברות שלהם בריכוזים חרדיים.

דווקא אהבתי

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה