או שציפית לתשובה אחרת?

בע"ה שנהיה שותפים כולנו למהלך הגאולה, כל אחד בדרכו הוא.

ציפיתי לתשובה אחרת, א' אולי שמעו - וזה יעיד על תפוצה רחבה

ב' נשמע ("בדרכו הוא") ש"לא מעניין אותך", קצת פוגע, (מה, נבהלת מזה שזה אגודה "חרדית"?) 

להפך, הכי כיף לשמוע שכולם מכוונים לעשייה יהודית ולעבודת ה' כללית.

פשוט ב"ה יש דרכים רבות לעבוד אותו יתברך ואני משתדל לפעול בדרכי. אם אחפש משהו אולי אפנה אליך

לא בטוח.

ולא מעניין אותי. באופן כללי לא מתעניין באגודות ועמותות גם אם מזדהה באופן עקרוני עם מטרותיהן

היא חרדית רשמית, אבל לא כל חבריה ופעיליה חרדים ממש, כמוני למשל (אבל ששש, אל תגלו)

וזה קצת מוזר לי, זה אגודה חרדית או ציונית, אם זה ציוני אז במה האגודה היא חרדית? ההשקפה החרדית היא הרי אנטי ציונית?

אז לא, לא מחפשים נציגים בדת"ל,

אבל הבדיקה הזו הייתה אמורה להעיד על יעילות ההפצה, כי כמה שמפיצים יותר, אמנם הדגש על מקומות חרדיים אבל בהכרח שנחשפים לזה עוד.

ולמי שכתב שזה מעניין אותו - אז בתמצית ככה, האגודה רוצה להפיץ ולהחדיר בציבור החרדי את חשיבות עם ישראל כאומה, ויישוב ארץ ישראל והשליטה בה, וניהול המדינה על פי תורה (מדינת הלכה, בלעז)

היא מוציאה ירחון, עורכת שיעורים וכנסים, בביה"ז ובמועדים - טיולים ביו"ש וסיורים בירושלים, ומדי שנה ביום ירושלים - "ועידה השנתית" שזה כנס גדול עם נואמים וכו' בעניינים המדוברים, ועוד פעילויות כאלו ואחרות מפעם לפעם.

אם מישהו מעוניין להרחיב: (ויקיפדיה)

אגודת קדושת ציון – ויקיפדיה

אבל אל תספר לחרדים.....

שלמעשה יש מרחק גדול בינה לבין הצה"ד, וראה מש"כ בהמשך תחת הכותרת "למעשה"

"בכל מה שקשור לציון, לארץ ישראל ולגאולה, אנחנו הכי ציונים שיש - רואים את המציאות כיום כאתחלתא דגאולה, חוגגים את יום ירושלים, ואפילו פרסמנו פעם מאמר האם לברך הלל ביום העצמאות. מנגד, בכל מה שקשור ליצירת עם חדש מבחינה תרבותית, היחס לאקדמיה, לחילוניות וללימוד התורה - בזה אנחנו חרדים."

לדעתי, חלק ניכר מההבדלים בין הציבורים, ובפרט מההבדלים שנוגעים לחיי היום-יום, שייך דווקא לסוג השני.

עי' מש"כ בהמשך תחת הכותרת "למעשה"

וזה לא ההמשך של הרב זצ"ל. גם אם יש בתימ"ד שעושים כך. (ואני מתכוון להביע דעה...),

וכשם שהעמדה החרדית המבטלת הכל מכל וכל, איננה המשך לחז"וא והגרי"ח. אך בעוד ששם כבר התקבלה "עמדה חרדית" ככזו, אצלנו ב"ה זה לא קרה, ודי ברור לאנשים אם הם המשך של הרב או ש...

אז נקודתית המשפט שלך צדק, אבל לא מה שמשתמע ממנו

אגודה שמנסה לנכס לעצמה את רעיונותיו של הרב זצ"ל,

בלי לתת שום קרדיט ואף לא להזכיר את שמו ח"ו.

מהתורה שבכתב ומעוד מקורות מרכזיים ביהדות, לרב קוק זצ"ל, לא משרת את הרעיונות האלה.

גם הכיוון הכללי של ההסתכלות על התהליך של קיבוץ גלויות בדורנו כחלק מהגאולה אינו חידוש של הרב, והיו שאמרו זאת לפניו, או שלא בהשפעתו.

ובאמת לא התרשמתי שהאגודה הזו מנסה לנכס לעצמה את הרעיונות האלה, אלא להפך, להראות שהדברים אינם חידוש.

וגם אם באמת הם לקחו דברים מסויימים מתורת הרב קוק, או התעוררו לשים אליהם לב בזכות בית מדרשו, נראה שהוא היה שמח שהרעיונות יקודמו, גם אם שמו לא ייקרא עליהם, ואולי היה אף מסכים לזה מלכתחילה, אם היה יודע שקריאת שמו עליהם עלולה להזיק לקידומם. 

רק אציין שלא יובן לא נכון - הרב קוק זצ"ל היה חדשן עצום, הן בהרחבה וההעמקה של הרעיונות האלה, והן בדברים נוספים.

לא לעסוק בזה וללמד את זה אנשים, רק בגלל שא"א לתת לרב קרדיט?

מלבד, שהרב אכן חידש והוסיף ויצר מתודה קוהרנטית, אבל יש מספיק מאיפה להוכיח וללמד זאת חוץ ממנו, החל מהתנ"ך וכלה בחזו"א, ואתה רואה שיש להם מה לכתוב...

"אנחנו בדרך של הרב קוק"

נראהלי שככה התינוק לא רק יישפך, אלא ירוצץ את גולגולתו...

זה לא סותר את הביקורת.

הם יכולים לכבד אותו גם בלי לטעון שהם הולכים בדרכו.

אלא עקיפה אלגנטית,

לצערינו, היום אתה נפסל אצל החרדים גם על "ביטוי שפתיים" של שמו הקדוש.

אפילו בעלון "איש לרעהו" הזכירו אותו פעם.

שאז הזכרת שמו היא הנפת חרב על הפעילות

תאמין לי שאני מכיר את החרדים...

(ואתה יודע את זה...)

אני חושב שבנושא הזה יש לנקוט ב"סיפוח זוחל" וד"ל ואכמ"ל.

יש מרחק גדול בין הרב לבינה, גם בכל היחס המקודש למדינה ונושאי התפקידים בה, עניין שפחות או יותר הרב חידשו (כמובן ע"פ מקורות, אבל בלעדיו לא מגיעים לזה) משא"כ האגודה הזו - שמסתכלת על המדינה, או לפחות ראשיה, כשקץ, בגלל היותם לא שומרי תומ"צ, וגם בעניין של היחס לקדמה וההשכלה (במלרע, ק"ו במלעיל...) שהם בזה יותר חרדים מחרדים,

אולי תתפלאו לשמוע, אבל רבים מחבריה ומקימיה הם אנשי הפלג, לי זה לא כ"כ קשה, כי אדרבא, היסוד לשניהם הוא ברור, פריקת עול המוסכמות החרדיות המקובלות, וחיפוש האמת, (אני מדבר על ברי הדעה שבפלג, שמקרב אלו באים חברי האגודה, ולא על אלו שעליהם דרשו "וירקידם כמו עגל..." בכבישים ובצמתים, יש רבים כאלו בפלג, אבל אין קולם נשמע...) כל מי שבעניינים יודע שכזה בדיוק היה הגר"ש אויערבאך בעצמו, (לא לחינם הוא היה מהבודדים שלחמו ממש בתוך הציבור החרדי, בהסכמי אוסלו ובגירוש).

יש עוד הרבה הבדל, אבל אלו שני השורשים ואידך פירושא זיל גמור.

ההצהרה של האגודה היא שהם בדרך של החזו"א והגרי"ח זוננפלד, והם משקיעים בלהוכיח בדיוק את זה, שבשני הנ"ל והמסתעף הם חלקו על הרב, אבל הם כן ראו בעין יפה את קיבוץ הגלויות והפרחת ארצנו, והחשיבו זאת כאתחלתא, ללא קשר להקמת המדינה החילונית (ולא: "הציויניס"). האמת ניתנת להאמר, שהם צודקים ממש בזה, והעסקונה החרדית כבר 70 שנה מנסה להסתיר את זה.

אני אישית רואה עצמי כתלמיד של הרב, לכן לא יהיה נכון להגדיר אותי "חלק ממנה" אלא "קשור אליה", כי בהחלט אני משתדל לעזור לה במטרותיה, המוטו שלי הוא, שאין לי אשראי לחייב בן אדם חרדי שרואה עצמו מחוייב לגרי"ח והחזו"א להיות תלמיד של הרב, אבל אני בהחלט תובע ממנו להבין מה הייתה דעתם שלהם האמיתית, וללכת בה.

עוד עניין שהיא עוסקת בו ושכחתי, הוא "מדינת הלכה", כשמאז הסערה בעקבות דברי סמוטריץ' - הם לא מפסיקים לפמפם ע"ז, מלבד מה שטחנו לפני"ז כל הזמן את זה שלכל שאלה יש פתרון על פי התורה וצריך לדאוג לקיומו. 

הדתי הגלותי, יכול להכיל יחסית בקלות מציאות של שלטון שאינו לרוחו.

אבל דתי שחזון הגאולה נגע בו והוא שואף למלכות ה', הרבה יותר מתקשה לשאת זאת.

יש גם איזה עלון, נכון?

היחס אליהם מורכב, לאט לאט כובשים עוד בדעת הקהל, אם בועידה השנתית של יום ירושלים ע"ז (הראשונה) היו עשרות, בע"ח היו כשלש מאות, ובע"ט - כשמונה מאות, השנה שמעתי שהיה צפי לכאלפיים חמש מאות, אבל הקורונה...

וכמובן על כל אחד שבא יש אחד שלא יכול היום, או בכלל קשה לו להגיע ירושלימה, או שהוא מפחד, או שהוא בישיבה וכו'.

לגדויילים החרדים אתה מבין שא"א להכנס...

אבל הם פועלים מלמטה, וכבר יש להם תמיכה מכמה רבנים, ועוד יש שעדיין לא מוכנים להתפרסם וכו', אבל לאט לאט מתקדמים עוד ועוד, והמצב בכיוון טוב.

זה מה שאני יודע, מסתמא אם תפנה ישירות אליהם תוכל לשמוע עוד, אני, כמ"ש, משתדל לעזור וכו' אבל לא ממש בפנים, היות ואינני חרדי...

קורא מדי פעם בעלונים שלהם כשמזדמן. מסכים עם הרוב.

רוב התנועות בשני הציבורים..

סה"כ מאוד נהנה, ושמח מאוד על המגמה.

מאוד מאכזב שמדי פעם אוהבים לרדת על מיזרוחניקים כדי להוציא מליבם של חרדים שהם בעצמם מיזרוחניקים..

וזה קורה המון..

מה גם שהרבה פעמים כותבי מאמרים פשוט משכתבים פסקאות של הרב קוק מעין איה וכמובן בלי לתת קרדיט.

התכתבתי כמה פעמים עם יהודה אפשטיין. הוא כמובן הודה על דבריי.. דברים בסגנון של אי אפשר להזכיר את שם הרב קוק במפורש, אנחנו צריכים לבודד את עצמנו..

בהרבה דברים פשוט חסר להם ידע והם בטוחים שהם ראשונים. למשל כל כמה שקשור להוראת הלכה לציבור כמדינה, ככלל. יהודה אפשטיין בטוח שהוא מגלה את אמריקה. עשרות שנים לפניו הרב קוק, הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב אונטרמן, הרב ישראלי וכמובן הרב גורן כתבו והתמודדו עם השאלות האלו וספגו וסופגים עד היום קיתונות של בוז או התעלמות מציבור לומדי התורה. יש ספרות משמעותית ורצינית, אבל הם לא מתרצים לפתוח אותה.

כמובן, כדאי שיבהירו עד כמה הם שייכים לפלג, ועד כמה מזהים עם הדרך שלהם או לא. 

אחד הדברים המשמחים זה החיבור שלהם לרב שריקי ממכון הרמח"ל לאחרונה. ובכלל העמקת לימוד התורה גם לתחומי האמונה (הרב ענבל, הרב הולצמן, הרב רוטמן ועוד) וכן ללימוד משנה, תנ"ך וקבלה. מתישהו גם יעסקו גם בתורת הרב זצ"ל בגלוי.

כמו כן, בכלל בסוגיות רחבות מאוד מוזר שהם מתעלמים מקביעותיו ופסיקותיו של הרב זצ"ל, שהוא גאון בתורה, בן בית המדרש של הגר"א ואוחז בדרכו בקודש של הרמח"ל, אבל עדיין לא מספיק גברא רבא להתחשב בדעתו בסוגיות כמו היחס לחילונים, השותפים איתם, ההתקדמות המדעית והמוסרית של העולם ועוד ועוד. 

כסיכום, המגמה חיובית.

גילוי נאות: גם אני פעם הייתי מפיץ חוברות שלהם בריכוזים חרדיים.

דווקא אהבתי

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".