אני לא מצליחה לחשוב כבר או להתרכז במשהו ועד שכבר יש לי טסט אני פתאום לה מצליחה לנהוג בכלל והוא רק מעיר לי ואני בחיים לא אעבור ככה טסט או אסכים לגשת. והוא מצפה ממני לעבור בראשון וזה מתסכל, כי אני לא מצליחה עכשיו לעשות כלום.
אני לא יכולה עם המרחק הזה, לא יכולה להרגיש שוב כמה אני גרועה שוב להרגיש לא מוגנת משום דבר.
רוב הבכי נשאר בגרון, קצת יוצא החוצה והופך אותי למשוגעת.
אולי אני צריכה להפסיק עם הכל כבר ולוותר. מה זה משנה מה יקרה, אני לא אעניין אף אחד ולא יפריע לאף אחד.

אני לא מצליחה לישון מהתקפי חרדה ולא מצליחה לישון גם בלי התקפי חרדה ומשובש לי הגוף. מתי אני אמות כבר.

כוסעמק.

הכל עוד לא התחרבן אבל הולך לקרות בקרוב מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות הלאה.