נושא כבד - ראו הוזהרתםפשוט אני..

לפני הכל:

יש כאן סיפור כואב עם טריגרים של פגיעה עצמית וניסיון התאבדות. אם הנושאים האלה לא פשוטים עבורך - בבקשה אל תמשיך לקרוא.

 

לפני כשנתיים, החלטתי לכתוב בדף וידויים קטן בפייסבוק על מה שקרה לי בישיבה התיכונית.

בלי שבכלל רציתי, אנשים התחילו לשתף את הפוסט הזה עוד ועוד. מאות תגובות, עשרות רבות של שיתופים, ואז "סטטוסים מצייצים" החליטו לשתף - מה שבכלל עורר הדים.

 

אברי גלעד ביקש לראיין אותי בתוכנית שלו, אך סירבתי והסכמתי רק לדבר אתו בקצרה בטלפון (עם התחייבות שהוא לא מקליט ולא עושה בזה שום שימוש).

 

לא הייתי מוכן כלל לכל החשיפה הזאת. תכננתי לשתף קבוצה קטנה של אנשים, ופתאום מדברים עלי ועל הכאבים שלי בתקשורת, בצורה הכי פומבית.

 

הפומביות הזאת גרמה לי לברוח מהנושא הזה, לנסות שוב לעקור את הזכרונות, ולהמשיך הלאה בחיים.

 

כעת, כשנתיים אחרי, אני רוצה לשתף כאן בפורום דתי (בתקווה שהפעם זה ישאר בגבול הטוב של הפורום) את מה שעבר עלי. אני מקווה מאוד שזה יועיל לכמה שיותר אנשים, כי הניסיון שלי יכול להציל אנשים.

 

ממרחק הזמן, אני בהחלט לא בסטייט אוף מיינד של לגרום למהומה, או לחפש אשמים ולתלות אותם בכיכר העיר. 

אני בסך הכל רוצה להפחית סבל בעולם, ומי שמכיר אותי (כמה כאן בפורום וגם כמה רבנים גדולים וידועים, ובעיקר אשתי האהובה) יודע שאני מבין דבר או שניים בסבל...

 

וכך כתבתי:

 

אני שומע כאן קצת רחש-בחש בנושא טיפולי המרה, אז אני רוצה לתרום לדיון את השנקל שלי.

מכיוון שהשנקל הזה נקנה בדם, חשוב שכל מי ששוקל זאת - יקרא את מה שעבר עלי.

זה ארוך, אני יודע. וכל שורה שאני כותב כאן פותחת את הצלקת בנשמה שלי קצת יותר עמוק, שורטת בבשר החי. אז בבקשה, אם את/ה מתכנן/ת ללכת לטיפול כזה, תקרא/י הכל.

 

בכתה ט', מבויש ומפוחד, סיפרתי לחברי הטוב ביותר על נטייתי המינית. חסכתי ממנו בשלב הזה את העובדה שאני מאוהב בו, ברמה של פרפרים בבטן בכל פעם שהוא התקרב אלי. החבר שכנע אותי שכדאי לספר לרב, כדי שיהיה גם "מבוגר אחראי" בסיפור הזה, שיידע מה לעשות. הסכמתי.

 

הרב אמר שישנו פסיכולוג אחד, שידוע כמי שמסוגל לטפל במקרים כאלה. הוא אמר שעם טיפול נכון, כל הסיפור הזה יהיה מאחורי. ותאמינו לי, כשאתה נער בן 15 שבטוח שמובטח לו גיהינום - אתה לא בודק יותר מדי, אלא פשוט שמח על ההזדמנות להפסיק להיות הומו.

הלכתי אל הפסיכולוג ברגל, מרחק 40 דקות בערך מהישיבה שלי. כשהגעתי אליו, והתיישבתי בקליניקה שלו, ראיתי מולי יהודי מבוגר מאוד, עם מבטא אמריקאי כבד. ניכר עליו שהוא די מתאמץ בשביל לדבר בעברית. הוא ראה שאני קצת מזיע מהדרך הארוכה, והציע לי כוס מים קרים.

זה המקום להזכיר: לא מדובר בשרלטן. הוא היה ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, על קירות הקליניקה היו תלויות תעודות ההסמכה שלו מאוניברסיטאות בארצות הברית, וגם הרישיון הישראלי לעסוק בפסיכולוגיה.

טוב, אני מתיישב על הכורסא מולו, כולי נבוך מהסיטואציה שאני הולך לדבר עם בן אדם זר על הדברים הכי אישיים שלי. אבל אם זה מה שצריך לעשות בשביל להשתנות - אז יאללה. בעז"ה יהיה טוב.

 

"תגיד לי", פתח הפסיכולוג ואמר. "אם לא הייתי מציע לך כוס מים קרים כשהגעת אלי, אבל היית מאוד צמא, היית מבקש ממני מים?"

"בוודאי", עניתי לו, לא מבין לאן הוא חותר.

"אתה רואה? זו תכונה גברית! אתה צריך להזכיר לעצמך שיש לך תכונות גבריות!

ותגיד לי, אם הייתי שואל אותך אם לדעתך הקליניקה שלי יפה, ולדעתך היא לא יפה, מה היית עונה לי?"

"הייתי עונה את האמת, שהיא לא יפה..." (בחיים לא הייתי אומר את זה, אבל שיקרתי לו כי הבנתי לאן הוא חותר).

"מעולה! רואה? גם זו תכונה גברית! אתה צריך להזכיר לעצמך שיש לך תכונות גבריות!".

 

עכשיו, תבינו. יש אנשים עם חוסר ביטחון בנוגע לגבריות שלהם. זה יכול לבוא עם או בלי קשר לנטייה מינית, לזהות מגדרית וכו'. אני ממש לא הייתי אחד מהם. הייתי חברותי מאוד, השפיץ שבחבורה, מעולם לא הרגשתי שום בעיה עם הגבריות שלי. אבל הפסיכולוג הזה אפילו לא ניסה לברר. הוא לא שאל עלי, לא התעניין בכלל מי אני. מיד כשהוא ידע (עוד לפני שנפגשנו) שנושא הפגישה הוא הומוסקסואליות - הוא כבר החליט מה הבעיה שלי, ואיך צריך לפתור אותה. מה לגבי מי שאני באמת? טוב, זה כנראה לא מעניין אותו.

 

"עכשיו, תגיד לי... לאיזה איברים בדיוק אתה נמשך?"

אמאל'ה. לשאלה כזאת לא ציפיתי. אני נער דתי מאוד, מעולם לא דיברתי על "איברים מושכים" עם אף אחד, בטח לא עם אדם זר...

"אני לא מסוגל לענות... לא מרגיש לי נוח...".

מאותו רגע הופעל עלי מכבש לחצים, שלא פסק עד שנעתרתי.

"ההורים שלך משלמים לי 500 ש"ח לשעה, לא חבל לבזבז להם את הכסף? אני לא מבין, באת לכאן כדי להשתנות או לא? אני איש מקצוע, אתה יכול להגיד לי הכל, זה ישאר רק בינינו...".

 

בדיעבד, התברר לי שמה שהוא עשה נחשב מאוד מאוד לא אתי. להשתמש בכסף של ההורים שלי כדי לשכנע אותי לספר לו דברים שאני לא מעוניין לספר, כשאני גם ככה בודד ושברירי, זה פשוט לא אחראי.

בסוף, כמובן, נשברתי. לא רציתי להישאר הומו, לא רציתי לזרוק את הכסף של ההורים שלי לפח, ולכן הבנתי שאני צריך לענות לברנש הזה. לא יכולתי להסתכל עליו כשאמרתי לו, מרוב בושה. לכן, הסתכלתי על הריצפה שלרגלינו, ומלמלתי "לידיים... לפנים... לעיניים".

"ואתה נמשך יותר לידיים שעירות או לידיים חלקות? לפנים חמודות או לפנים קשוחות?"

אוי, הבושה. זה היה כל כך מביך. רציתי לקבור את עצמי.

"בעיקר לידיים חלקות, ולפנים חמודות".

"אתה רואה? זה מעולה! אתה בעצם נמשך לגברים נשיים!"
 

אחרי כל הקשקשת הגברית, הפסיכולוג הבין בדיוק מה חסר לי. הוא הציג בפני את הפתרון שלו, הפתרון שיגרום לכך שהמשיכה לגברים תיפסק כלא הייתה, ובמקומה אני אתחיל להימשך לבנות. הפתרון שבשביל להגיע אליו הוא למד כל כך הרבה שנים פסיכולוגיה, צבר אלפי שעות קליניות, וקרא מחקרים פורצי דרך. פתרון קטן, זול, ואלסטי במיוחד...

גומיה. כן כן, רק גומיה קטנה מפרידה ביני לבין חתונה סטרייטית נחשקת, עם סושי מטוגן בבופה וכל החבילה.

"שים את הגומיה על היד שלך", פסק הפסיכולוג, "ובכל פעם שאתה מרגיש משיכה לגבר - תמשוך אותה ואז תעזוב, שיכאב קצת. ככה אתה תרגיל את הראש שלך שזה אסור, והמשיכה תיפסק".

"אולי במקום למתוח גומיה אני יכול לשיר לעצמי שיר? גם זה יסיח את דעתי מהמשיכה", עניתי לו.

"לא", הוא פסק. "יש עניין דווקא עם הכאב, שהמוח מתרגם את הכאב הזה שתמיד מגיע אחרי המשיכה - ומבין שמשיכה לבנים היא לא טובה, היא עושה כואב, ואז זה יפסק".
 

הפתרון נשמע לי מוזר, אבל בשביל להפסיק להיות מאוהב בחבר הכי טוב שלי - אני מוכן לנסות הכל.

חזרתי לישיבה כשגומיה כרוכה על פרק כף ידי (מזל שהיה קר בירושלים, אז השרוול הארוך הסתיר את הצעצוע החדש). מיד כשהגעתי לישיבה חברי הטוב יצא לקראתי ושאל איך היה. משכתי בגומיה, ו... שום דבר לא קרה. אפילו לא כאב. אוף. בלי כאב זה לא יעבוד, אמר לי הפסיכולוג.

הלכתי לחדר שלי בפנימייה, סגרתי את הדלת מאחורי, הוצאתי את הסכין היפנית שלי (הייתי בחוג סת"ם, וצריך להשחיז את הנוצה מדי פעם..), הורדתי את המכנסיים, וכתבתי לעצמי על הרגל את המילה "רע". בהתחלה, כשהסכין רק נגעה בעור, זה לא כל כך כאב. גם לא היה נראה בהתחלה שזה קרע את העור, כי הסכין השאירה אחריה שובל לבן/חרוך על העור שלי. זה היה כתוב מעל לברך, ככה שאף אחד לא יכול לראות כשאני עם מכנסיים המתאימים לקור הירושלמי.
 

ואז, כשסיימתי, הסתכלתי על הרגל. רע. רע אדום. רע מדמם. זלג לי דם לכיוון הברך. ירד גם דם שטפטף על הריצפה. הרגל שלי שרפה. בערה. הרגשתי את העצבים צורבים על העור הקרוע. איזו תחושה משכרת. פתאום כל כך כאב לי, שלא יכולתי להרגיש משיכה לאף אחד.

במשך שבועות ארוכים, הייתי פוצע את עצמי כמעט כל יום. בכל פעם שהחבר התקרב אלי וביחד אתו הגיעו הפרפרים - הסתתרתי במקום כלשהו, וחרטתי על עצמי מילים קשות. לפעמים, כשלא הייתה לי גישה מהירה לסכין, נאלצתי להסתפק בגירוד העור שעל גב כף היד בעזרת ציפורני היד השנייה. גירוד עמוק, מהיר, שתמיד היה מסתיים בשובל של דם שהיה צריך לנגב לפני שמישהו יראה.

הפסיכולוג צדק. הייתי כל כך עסוק בלהכאיב לעצמי, הייתי מכור לזה שבשעה שאני מדמם אני לא מרגיש משיכה לאף אחד, עד שכמעט יכולתי להאמין שהנה, אני מבריא.
 

לפגישה הבאה עם הפסיכולוג הגעתי כשאני אופטימי בהרבה מהפעם הקודמת. "צדקת", אמרתי לו. "בזכות הכאב, המוח לא נותן לי להרגיש משיכה...". הוא ביקש שאני אמשיך לבקר אצלו לעיתים קרובות, כדי לבדוק שיש התקדמות בתהליך.

בשלב מסוים, בכיתה י', הרגשתי שאני לא יכול יותר בלעדיו. אני רוצה אותו. את החבר שלי. הכאב הרגיל כבר לא עוזר, המוח שלי כבר לא מושפע ממנו. אני נמשך אליו. אני מאוהב בו. יש לי פרפרים ממנו. אני חושב רק עליו, והשריטות כבר לא יעילות... הבנתי שהגיע הזמן לעבור שלב. להפסיק לפגוע בעצמי כמו ילד קטן שנופל מהאופניים, ולעבור לכאב אמיתי. חזק. כאב שלא אוכל לשכוח.

נכנסתי לחדר שלי בפנימייה, וסגרתי את הדלת מאחורי. כולם בארוחת הערב, אז לא צפויה לי הפרעה מיוחדת.
 

לקחתי בקבוק אקונומיקה, שמיועד לשטיפת המקלחת והשירותים. שפכתי את האקונומיקה לתוך הנטלה, ומהלתי אותה במעט מים כדי שאצליח להחליק אותה בגרון. ידעתי שאם אני רוצה שהכאב יהיה באמת בלתי נסבל, אני צריך שהאקונומיקה תגיע כמה שיותר עמוק פנימה, ולא תעצור רק בסביבות הפה. אני אפילו זוכר שהיה לי ממש מוזר, כי זאת הפעם הראשונה שאני שותה משהו בלי לברך עליו...

סתמתי את האף (היה לזה ריח מאוד לא נעים, למרות הכיתוב על האריזה "בריח לימון מתקתק"), ושתיתי הכל. בבת אחת. בהצלחה זה קצת שרף בפה, וזהו. עבר.
 

בהמשך הערב הייתי בהדסה עין כרם בירושלים, אחרי שעשו לי שטיפת קיבה. מנהל הפנימייה אמר לי שאמבולנס פינה אותי לבית החולים, אחרי שהחבר שלי מצא אותי על הריצפה עם בקבוק אקונומיקה ריק ליידי. ההורים שלי כבר הספיקו להגיע לבית החולים, בוכים, המומים.
 

מכאן ועד סוף כיתה י"ב, הייתי בתהליך גמילה ארוך מאוד. אצל פסיכולוגים, פסיכיאטר, והר"מ המדהים שלי מהישיבה החדשה שאליה עברתי. ניסיתי להיגמל מהצורך להכאיב לעצמי. ניסיתי להרגיש שזה בסדר להימשך לבחורים, וזה עדיף על פני עוד כמה אותיות מדממות. לקח לי שנים להצליח. הייתי כמו נרקומן בקריז: בכל פעם שהגשתי משיכה, הרגשתי שאני חייב לפצוע את עצמי. פשוט לא יכולתי בלי זה. רק אחרי שנים של טיפולים, בתהליך ארוך מאוד עם עליות ומורדות, הצלחות וכשלונות, הצלחתי להרגיש משיכה בלי לפצוע את עצמי.

 

היום אני לשוי לאשה, אוהב אותה, נאהב על ידה. אם רק הייתי יודע בגיל 15 איך חיי ייראו בעתיד, היה נחסך ממני כל כך הרבה סבל... אציין שלשינוי שעברתי אין שום קשר לטיפול ההמרה שנעשה לי בכתה ט'. מדובר בתהליכים שונים בתכלית, שעברתי שנים רבות לאחר מכן.

 

הייתי מעדיף לשכוח את התקופה האפלה הזאת, אבל אם בזכות הסיפור שלי אפילו אדם אחד יינצל - דייני.

 

תודה לכם על האוזן הקשבת, אני אוהב את הפורום הזה

התחרטתידי שרוט
וואו זה סיפור כואבפאז

שמחה לשמוע שהסוף טוב

לא ממש הבנתי מה מטרת השיתוף חוץ מלהרחיק בחורים מבולבלים מללכת אל אותו

פסיכולוג שלכאורה בהשפעתו התחלת להכאיב לעצמך?

נראה לי שאולי דווקא מה שכן עזר לך בסוף יכול לעזור להם יותר...

סבירות גבוהה שהוא לא מתעסק עוד בשיטות האלה והיום יש יותר מודעות וזהירות בנושא.

 

השיטות האלה עדיין קיימות, במחשכים.פשוט אני..


בטוח?פאז


לצערי, כןפשוט אני..

כשיש למוצר דרישה, יהיה מי שייצר אותו.

 

כל עוד רבנים והורים ימשיכו לשלוח את תלמידיהם וילדיהם לטיפולים נפשיים, לא מתוך רצון שיהיה לילד טוב אלא מתוך רצון לשנות את נטייתו המינית בכל מחיר - יהיה מי שיספק להם את ה"שירות" הזה.

כל הכבוד לך שאתה מפרסםסודית
ומה בכל זאת עזר?
זה כבר יותר מדי בשביל פורום פשוט אני..


השאלה למה אתה מתכווןפאז

שעוד קיים.

אני חושבת שאם יש מישהו שרוצה לטפךל בנטייתו המינית, ובדרך שפויה,

זה בסדר וזה בסדר גמור.

גם לגבי הפרשנות והחויה שלך למפגש עם הפסיכולוג, בסוף, בלי חלילה להאשים,

את ההשלכה של גרימת כאב קל באמצעות גומיה למקומות שאתה לקחת אותם (ולא היה לו מושג על זה,

אם הבנתי נכון) אתה עשית. כמובן מתוך מקום של מצוקה והכל, וגם הרעיון עם הכאב הוא לא מדהים,

אבל לכשעצמו לא מזעזע עד כלות, לפחות לא אותי. לא שהייתי מטפלת ככה או משהו אבל כן יודעת שזו הייתה

שיטה שהיתה נהוגה בעבר. המקום שאליו הגעת משם הוא עצוב ומזעזע, אבל זה שהפסיכולוג להתרשמותך 

פעל במתודולוגיות או אופן שבעיניך היה נראה שטחי או תמוה (ויכול להיות שבאמת היה כזה, ויכול להיות גם שלא)

בעיני האישיות עדיין לא מספיק כדי להטיל את האשמה על אותו פסיכולוג (שבהחלט לא עושה רושם חיובי במיוחד מהסיפור שלך).

 

המקום שהגעת אליו בהשפעת זה הוא כואב ונורא ומזעזע. ועדיין אני חושבת שצריכה להיות הפרדה

בין זה שהיית במצוקה ופנית לעזרה והפנו אותך אליה

לבין זה שהעזרה הייתה לא יעילה ואולי לא מדי מקצועית בפועל [הכשרה זה ממש לא הכל] ואפילו מטעה

לבין המקום המזעזע שהגעת אליו בהמשך הסיפור 

 

 

בכל מקרה שמחה שיצאת מזה,

ומאחלת לך הרבה טוב!

 

 

זה קיים במלוא העוז והתעצומותפשוט אני..

מבחינתי, טיפול המרה (להבדיל מטיפול פסיכולוגי) זה טיפול שבו יש לך בעיה, ולבעיה הזה יש פתרון. תעשה א/ב/ג, ותהיה כמו חדש.

הפתרון הזה מתאים לכל מי שסובל מאותה הבעיה, ולכן אין צורך לברר מי הבנאדם שהגיע עכשיו לטיפול, מה הצרכים שלו, מה ההיסטוריה שלו, מה הוא חושב וכו'.

מכניסים את הבנאדם לשבלונה, ויודעים מראש מה טוב בשבילו.

 

זה יכול להיות עם גומיה (יצאתי בזול), זה יכול עם המלצה לראות פורנו (הוא המליץ לי אבל סירבתי, יש לי עוד תיעוד של זה בכתב), זה יכול להיות המלצה ללכת לבית בושת (קרה לחבר טוב שלי), וזה יכול להיות מעשים מיניים עם המטפל עצמו. השיטות מגוונות, אבל לכולן מכנה משותף - אתה לא בנאדם, אתה הומו. והתפקיד שלי, כלומר המטפל, הוא להציל אותך מעצמך ומהגהנום.

מה שאתה מתאר באמת נשמע רעפאז

אין לי היכרות עם שוק טיפולי ההמרה. כן מכירה מישהו שעזר לו טיפול, אבל בסגנון יותר

תודעתי ובטח לא משהו שכולל מה שתיארת.

ולגבי הסוף- זו באמת אמירה קשה. מקווה מאד שזו רק תחושה  ואף מטפל לא באמת אמר או חשב דבר כזה.

 

פסיכולוגים עם תעודות ממליצים ככה?!הסטורי
זה נוגד את כל כללי האתיקה הבסיסיים.
למה זה נוגד את כללי האתיקה?פשוט אני..

הרי המטרה היא להיטיב למטופל, והמטופל לא רוצה להיות בגהנום, נכון?

 

ככה הם משכנעים את עצמם, את המטופל ואת הוריו.

כי פסיכולוג אמור לעבוד עם האדם ולא להנחית עליוהסטורי
הכרתי במהלך החיים (בהקשרים שונים לגמרי ממה שאתה הזכרת) כמה פסיכולוגים/עו"סים קליניים, ליוויתי כמה אנשים לטיפול - אף אחד מהם לא מתנהל ככה, לא מנחית הוראות ובטח שלא בפגישה ראשונה.

וכיוון שלצערי אני קצת מכיר את התחום של האובדנות - ההדרכה שהוא נתן לך (וראיתי למטה עוד משהי שפסיכולוגית נתנה לה הדרכה כזאת) - זה חוסר אחריות מוחלטת.
תראה, אני חושבת שהקטע של "לאמן את המח"ה' אלוקינו

יש בזה משהו בתחום הפסיכולוגי . 

הייתי סרקסטי...פשוט אני..


מקומו של הפסיכולוג בכלאסודית
דווקא החלק החשוב זה מה עזר לך להתחתן עם אישה בסוף , לא ?ה' אלוקינו

ומאוד עצוב לשמוע מה הוא גרם לך לעשות.....

זה החלק החשוב רק למי שזה רלוונטי עבורו...פשוט אני..

אני לא מתכוון לכתוב את זה על גבי הפורום, אלא רק בפני מי שזה באמת באמת רלוונטי בשבילו. לא בשביל אחים או חברים, אלא רק בשביל האדם עצמו שצריך את זה.

 

 

אז עוד שאלה- למה מה שכתבת כאן חשוב לכולם ולא רק לאנשיםה' אלוקינו
שרלוונטי להם? (באמת שואלת , מה ההבדל בין זה לבין לספר מה עזר בסוף תכלס?)
כי מי ששולח ילד לטיפול כזה זה ההורים והמחנכים שלופשוט אני..

הם אלה שבטוחים שאם רק ישלמו כסף לאדם הנכון, והילד יתאמץ מספיק, הישועה בוא תבוא.

נו, וגם אם תספר מה באמת עזר לך זה יכול לעזור באמת לאותו ילדה' אלוקינו
או נער . א-אם הוא קורא את זה , אז זה יעזור לו
אבל, ב- אם אמא /אבא/דוד/מורה קוראים את זה פה בפורום , זה יכול לעזור כי לשם הם יפנו אותו.
צר לי, זר לא יבין את זאת.פשוט אני..

זה לא משהו שרלוונטי בשום צורה ודרך להורים או חברים. זה משהו אישי שרק האדם עצמו יכול לדעת האם זה רלוונטי עבורו והאם יש בידו לעשות צעדים בכיוון הזה.

ההורים רק יחשבו ש"הנה, יש פתרון" - ויבואו לילד בתלונות אם זה לא יצליח.

 

לא מוכן שזה יהיה על מצפוני.

וואו. אין לי מילים... כואב כל כך.בעוז וענווה!
ואוו ממש קשה לקרוא את מה שנגרם לך תודה על השיתוףסנדינה
ואני שמחה שהכל מאחוריך🌹
תודה רבה על השיתוףהעני ממעש
תודה על השיתוף. יש סרט של 'מעלה' בדיוק על זהrivki
וגם הגומיה שם... חשבתי שזאת המצאה של תסריטאי, אבל מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון.

ושאלה: מה הייתה מייעץ היום לעצמך בן ה15? נניח שאתה לא יכול לגלות לו ש'בעתיד הכל יהיה בסדר'.
למשל, היית מציע לו להישאר בבית במקום ללמוד בפנימיה?
אחד הסרטים הכי משפיעים בחייפשוט אני..

בכתה י"ב הלכתי להקרנה של הסרט בסינמטק באחת הערים, כאשר בסוף הסרט הייתה שיחה עם היוצר (חיים אלבום).

 

בסוף השיחה, כשכולם הלכו, אני נשארתי כדי לדבר אתו, וסיפרתי לו על עצמי, ו... זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בחיים שדיברתי עם להט"ב, בטח להט"ב דתי. זה היה אחד הימים הכי זכורים לי בחיים.

 

לצערי, לא רק שהוא לא המציא את עניין הגומיה, הוא גם אמר לי שכמעט בכל הקרנה ניגש אליו אחד מהצופים, כדי לספר לו שגם הוא עצמו היה עם גומיה על היד בשלב זה או אחר של החיים...

 

ומה הייתי עושה אחרת?

 

א. ברור שלא הייתי הולך לפנימייה. ובאשר לילדים שלי - על גופתי המתה. ילדים צריכים הורים, לא (רק) מדריכים ור"מים. הייתי קבור בדיכאונות שלי, בפציעות העצמיות, וההורים שלי פשוט לא היו חלק מהסיפור הזה. פנימייה חד משמעית לא מתאימה למי שצריך יחס אישי ואוהב של הורים, וכהורים אי אפשר לדעת מי מהילדים יזדקק לנו ומתי.

 

ב. בסופו של דבר, החיים (כולל החלק הכואב שבהם) גלגלו אותי להכיר את אשתי, כך שלא הייתי משנה יותר מדי. הגעתי לארץ המובטחת, ו-40 השנים במדבר (יותר נכון 10 שנים) עיצבו את מי שאני היום.

אז ממש ממש מסקרן איזו דרך גרמה לך להימשך לאישה..ה' אלוקינו
אם מתאים לך לכתוב כמובן
מה שלא הבנתיפרפר 18

שבכלל מה שהוא הציע לך לא באמת כאב

 

כך כתבת מפורש

 

אולי זה היה יותר בקטע של תזכורת שלא להמשך לבנים

 

כל הפציעות שעשית לעצמך זה היה בעידודו?

 

בכל מקרה ממש שימחת שהצלחת לשנות ולהתחתן

 

וגם אותי מאוד מעניין מה כן גרם לך להפוך נטייה

ועוד איך בעידודופשוט אני..

אמנם הוא לא ידע על הסכין,

א-ב-ל

הוא זה שאמר לי שדווקא כאב גורם למוח להבין שזה אסור. אני הצעתי לשיר במקום להכאיב, אבל הוא אמר שחובה שאני ארגיש כאב.

 

היד שלי נהייתה כבר אדומה ומדממת, הלכתי עם חולצות ארוכות גם בשיא החום כדי להסתיר את זה.

 

כן, בשלב מסוים הרגשתי שזה לא כואב מספיק והחלטתי על דעת עצמי להעלות את המינון של הכאב, אבל מי שלוקח ילד דיכאוני ומאיים עליו שרק כאב יכול לעזור לו להינצל מגיהינום - דמו של הילד בראשו. הוא זה שגרם לי להבין שהכאב יהפוך אותי לסטרייט, לא אני.

אבל הוא ידע שעשית את מה שעשיתפרפר 18

כי לפי מה שאמרת הוא דיבר רק על הגומיה

יכול להגיד כן איזה טיפול עזר?וואוו
בגדול מהסיפור לבד לא בטוח שהיית הומו..דנוור

בגילאים האלו יש המון בחורים שמתאהבים בחברים חלקים ורוצים לעשות איתם כל מיני דברים וגם עושים.. אני מכיר מקרוב כמה כאלו  וזה עובר באיזור ישיבה גדולה לבד, זה בטח קשור להורמונים של הגיל הזה

זה לא המקרה שלי..פשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י' באייר תש"פ 07:56
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י' באייר תש"פ 07:45
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך י' באייר תש"פ 07:38
אגב, היה שלב בכתה י''ב שבו אבא שלי (בוגר ישיבה חרדית) אמר לר''מ שלי שגם אצלו בישיבה היו סיפורים, ובסוף כולם התבגרו והתחתנו עם נשים וכו', כך שזה לא אומר עלי שום דבר.
הר''מ שלי אמר לו שייצא מהסרט ויפסיק לחיות בהכחשה, כי זה לא המצב שלי...


הצד הזה בנפש שלי היה קיים מגיל 12.5, והוא ילווה אותי בעז''ה עד 120. הוא מעולם לא פסק (לא לתקופה ארוכה לכל הפחות).
הדבר היחיד שהשתנה זה שהצלחתי לפתח גם צד נוסף בנפש שלי, צד שבזכותו אני נשוי לאשה מדהימה באושר.
לא יכולתי לכתוב מבעד לדמעות. העלית בי זכרונות נוראייםצמרמורת

הייתי אצל פסיכולוגית בכתה י"א כדי להיות נורמלית והעצות שהיא נתנה לי גרמו לי רק לשנוא את עצמי עוד יותר. במקרה שלי לא הייתה גומיה אבל כן היה כאב בדרך אחרת (למשוך את העגיל דרך החור לצד השני עד שהתנוך כמעט נקרע כי היא אמרה שהכאב צריך להיות בראש כמו שהחטא מגיע מהראש) ואני גם הייתי צריכה לצפות בדוגמנים כמעט ערומים (רק בוקסר) כשלב ביניים עד שתהיה לי יכולת להסתכל באינטרנט על דברים יותר גרועים. אף פעם לא הגעתי לשלב הזה כי ברחתי ממנה עוד לפני כן. היא אמרה שאני צריכה להסתכל ולדמיין כמה אני מרגישה בטוחה ונשית אם יש גבר יפה ליידי אבל הרגשתי רק שאני רוצה למות כשאני מסתכלת על התמונות המגעילות האלה.

היום גם אני נשואה בצורה רגילה אבל אני לא בטוחה שמשהו בי השתנה, בעלי כמובן לא יודע כלום מהסיפור הזה. 

אוי ואבוי פשוט אני..

זה נשמע ממש סדיסטיעצבני

 

לפני כמה שנים זה היה? (אפשר גם בערך... 5? 15?)

 

 

תגובהצמרמורת

זה היה בערך בין שתי האפשרויות שכתבת.

לא יודעת אם זה היה סדיסטי אבל אני באמת סבלתי מאוד. לא חושבת שהיום יש לי טראומה מזה (אני רק לא מסוגלת לראות גברים שהם לא בעלי בלי חולצה כי זה מזכיר לי את זה שאני אמורה להרגיש בטוחה ונשית ואני מרגישה רק רצון להקיא. גם עם בעלי לקח לי זמן לא להירתע ממנו בגלל זה. והיום אין לי עגילים בכלל ככה שאני לא יכולה להכאיב כשאני רואה אשה)

אמאלה!!!רקלתשוהנ

מה עברתם!!!!

זה פשוט מחריד!!!

אפשר לשאול מה גרם לך בסוף כן להימשך לבעלך.?/לגברים?ה' אלוקינו
הוא הסביר כמה פעמים שהוא לא מעונין לענות על זה בפורום..יהודה224
אל תכתוב סתם בלי לדעת.לא שאלתי אותו, שאלתי אותה.ה' אלוקינו
מה אתה קופץתירגע
חח לא שמתי לב...יהודה224
תקרא את השורה האחרונה במה שכתבתיצמרמורת
אני בת. השורה שאומרת שאת לא בטוחה שמשהו השתנה?ה' אלוקינו
..ה' אלוקינו

ולנשים את לא מרגישה את ה"גועל "הזה שאת מתארת ? או שזה לא קשור לנשים בכלל , אלא פשוט הגוף הגברי מגעיל אותך ? 
כמובן תעני רק מה שמתאים לך .... 
תודה שאת עונה !! 

הלוואי שהייתי נגעלת מנשיםצמרמורת
היו לי חיים רגועים יותר.
את מהממת ומעריכה אותך יקרהאון17
כל הכבוד לך ולכותב על הלחימה והניצחון ..כולנו מתמודדים עם קושי כזה או אחר בחיים יש כאלו גדולים יותר וכאלו פחות..האומץ לשתף ובסוף לצאת עם הקלף החזק ביד הוא מדהים בעיניי!
תודה על השיתוף. כואב מאוד לשמועעל במותיך
וואו, כל הכבוד לך, טוב שאתה משתף.הסטורי
גם אני עברתי טיפולי המרהשירחדשה
לא רוצה להרחיב על כך, הפצע עדיין מדמם.

נחמד לדעת שאני לא היחידה... כמה שזה משפט נוראי
וואאאוווליאן
אין לי מילים...!
אתה גיבור!!!
וגם אם בסוף היית נשוי לגבר עדין הייתי אומרת שאתה גיבור.
על זה שהצלחת לעמוד על הרגליים ולצאת מהמעגל הרע הזה שהיית בתוכו !
תודה על השיתוף.
אאוצ' בוגרת קטנה

וואי

 

לא יודעת מה להגיב על זה

 

אבל קראתי את ההתחלה ובקטע של הסכין הפסקתי לקרוא

דייי מהורהר הרבה חומר למחשבהיהודה224
אבל אני שמח שיש פתרונות שכן עובדים... אתה הוכחה חיה
לזה..
אני לא מוכיח שום דברפשוט אני..

גם אם הראו בתקשורת זקנה חביבה בת 100 שהבריאה מהקורונה, אתה לא תגיד שזאת הוכחה שהקורונה לא מסוכנת, נכון?

מוכיח שיש תקווה לפחותיהודה224
וזה לא חד צדדי לא לכאן ולא לכאן...
כמה כאב וכמה אומץ |תמיכה|נגמרו לי השמות


אחי היקרחדר בריחה
אני אוהב אותך מאוד
מאוד
אתה חזק ומדהים.
תודה שחלקת איתנו.

מעריך אותך יותר מכל אחד אחר במקום הזה
מקווה שזאת אהבה אפלטונית 😋פשוט אני..
אני מריח פה קנאהחדר בריחה
תודה ששיתפת!!און17
הסיפור שלך נותן המון כוחות להבין דברים מהסוג הזה..ואני בהחלט מצדדת בהחלטה שילדים לא שולחים לפנימיות..
רק מי שהרגיש יודע
אני עדיין בסאדיסטיות שלי לצערי 😟אבוד לבדי
ולהענשה עצמית הגעתי לא באמצעות מטפל או אדם חיצוני.. הפנימייה לא הייתה מעולם בעייה כי זה התחיל ביסודי..דומה ממש אבל הפוך לגמרי..
כל פעם שהייתי רואה אשה לא צנועה או נופל הייתי מעניש את עצמי בעונשים הרבה יותר זוועתיים במובן מסויים לעיתים( דמיין מה זה לעשות כוויה על חיתוך של סכין או לשים מלח למשל) הרגשה עצומה של צורך לכפר על דברים רעים שעשיתי וניסיון לשרש אותם..
אם זה עזר אי פעם?! ממש לא!! להפך זה העמיק לי את הסטייה לכיוונים הזויים! חוצמיזה שהרגשתי תמיד שאני צריך להעניש את עצמי כי תמיד העירו לי על הצלקות שזה איסור "לא תתגודדו".. היה גם כמה כיוונים גרועים שלא אפרט
שורה תחתונה כיום זה עדיין קיים אצלי אין לי מה לומר שהוא אופטימי חוצמיזה שאני בתקופה של רצוא ברוך ה' גם בזכות אנשים טובים פה שתמכו אז כבר תקופה ברוך ה' אין הענשה עצמית!
חזק ואמץ על מה שכתבת זה נותן תקווה שיש סוף מתי שהוא!
אסיים ואומר לגבי מה שאמרת על אנשי מקצוע..
צריך עירנות!!! ולא לסמוך על אפאחד ולהשתדל להיות מעורב ולשים לב למי שסביבך ומה הוא עובר!
תודה ששיתפת! האם שיתפת את אישתך במה שעבר עליך?Lola_123
מאחלת לך חיים מאושרים
בוודאיפשוט אני..
כבר אחרי הדייט השני אמרתי לה שבעבר הייתי הומו, ובהמשך גם סיפרתי לה על התלאות אשר מצאוני בדרך
שמחה בשבילך שלמרות הכל אתם נשואים באושר. שימשיך כך.Lola_123
*בזכות* הכלפשוט אני..אחרונה
רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימיאחרונה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..אחרונה

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..אחרונה

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתיאחרונה

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

מחפשים מטפל/ת זוגית טובה באזור המרכזאנונימי פשוט

נשואים חמש שנים

לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית

נשמח להמלצות מנסיון

כשצריך ללכת לטיפול/ייעוץ ופשוט אין כסףחוזר תמיד לאשתי

מה עושים?

הולכים לעבוד?אריק מהדרום
העבודה זה בשביל שיהיה מה לאכולחוזר תמיד לאשתי

ולא נשאר כסף לטיפול

יש אפשרויות זולותפשוט אני..
כמו דרך קופת החולים, או מטפלים בהתמחות או חדשים וכו'
שה' ימלא חסרוניכםשוקו.
עבר עריכה על ידי שוקו. בתאריך ב' באב תשפ"ו 11:32

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

 

אולי לנסות לקרוא ספרים בנושאנקדימון

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.


אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...


אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

באיזה נושא אתה מאותגר?משה

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

 

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

 

 

כל הכבודתודהלה'

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

יש כאלה זולים יותרנפשי תערוג

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

עמותת חיים של טובהnik

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

הולכים מטעם קופת חוליםנעמי28

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

זוכריםעוד מעט פסח
שלהתגרש עולה הרבה הרבה הרבה יותר.
תבדוק אם יש שר'פ בעירייה שלכםעל הנס

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

לכו לשיעור תורה שאתם אוהבים שנוגע לנושאהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ה' באב תשפ"ו 14:19

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

מחילה, זה אולי רעיון נחמדהסטורי

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

ברורהפי

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

עם כל הכבוד (ויש לי הרבה כבוד להם)נפשי תערוג

הם לא יכולים להחליף טיפול

מי אמר להחליףהפי
יש פגישות ויש הכוונה ויש ליווי הם יודעים למי להפנות ומה להגיד 
אסור גם לשמוע שיעור כשצריך טיפול כגוןאדם פרו+

להחליף טיטול

אני אהיה קצת בוטהירושלמית שרופה

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

יש אפשרות לטיפול דרך מחלקת הרווחהכלכלן

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

א. אומרים ייעוץ נישואין.אדם פרו+

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

סליחה, אתה משבש מושגים מקובלים ומטעההסטורי

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

בדקתי, ואתה יחסית צודק. אבל עדיין מוזר.אדם פרו+

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

גימיני הצליח להבין אותי.אדם פרו+

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

ונקדה חשובה, לפעמים ההתפסות לסמנטיקההסטורי

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

ייעוץ וטיפולעוד מעט פסח

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

טיפול ממש לא קשור לחסרי ישעסוסה אדומה

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

תבדוק בשירותים העירוניים שניתנים ע"י העירייהמפלצתקטנהאחרונה

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה

תגידו, אלימות מילולית ורגשית יכולה לבוא גם מצדשאלה קשה

האישה?

מה זה אומר באמת?

מישהו יכול לעשות קצת סדר?

נראלי זה מה שאני עובר, רוצה להיות בטוח

מניפולציה ריגשיתadvfb

אולי יעניין אותך