מסתבר מאוד שיש הבדלים ביורשים

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

מסתבר מאוד שיש הבדלים ביורשיםמאיר.

בן לא יורש את אבא שלו, בניגוד לבת, אח, אבא, דוד, ושארו הקרוב אליו.
בנו של האדם הוא ממשיכו הבלעדי ולא היורש...

מאיפה הלומדעס הזה?שום וחניכה

יש לציין בהקשר לזה שבניגוד לביטוי המפורסם 'ברא כרעא דאבוה' (=בן הרי הוא כירך אביו), הביטוי המדוייק בגמרא (עירובין ע: ) הוא: 'יורש כרעיה דאבוה'. ואולי זה קצת סעד למה שרצית לרמוז. אבל באר דבריך ולמאי נפק"מ.

קידושין יז:מאיר.

אמר מר: עבד עברי - עובד את הבן ואינו עובד את הבת. מנהני מילי? דתנו רבנן: ועבדך שש שנים, לך - ולא ליורש; אתה אומר: לך - ולא ליורש, או אינו אלא לך - ולא לבן? כשהוא אומר: שש שנים יעבד - הרי לבן אמור, הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים? לך - ולא ליורש.

יש עוד דרך להסביר את זה??

אבל אל תראה אותי ככה, אני בטלן מטבעי, מעדיף מייקל על פני יש נוחלין, אבל מה אעשה והפרק יוצא רק הלילה?

זה דיוק מילולי נחמדשום וחניכה

אבל מה שרגילים לדחות בדיוק כאלו הוא שנקט 'יורש' רק כדי להבדיל את הבן משאר יורשים, ולא בגלל שהבן עצמו אינו נחשב כיורש. ודוק שם בלשון רש"י בד"ה 'ולא ליורש' שמשמע כן.

ותנוח דעתך, שיש בגמרא זו נפק"מ למייקל. שהרי בטח קראת את הכתבה לגבי הנהגתו עם בניו, שלא ההנם הרבה מנכסיו. ואתה עכשיו סמוך ונראה לסוגיית עכ"ום יורש את אביו (שם יח.).

וגם שמא גרים, הריקוד האחרון. ויש הוכחה שריקוד הוא שווה ממון ממה שאמרו שם (סג.) רקוד לפני וכו', אם יש בו שוה פרוטה.

לא נחה דעתימאיר.

גם בפרשת הנחלות נפקד מקומו של הבן. אמנם הוא מוזכר, אבל בדרך אגב:

במדבר פרק כז, ח-יא

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו: וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו: וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה:

אמנם כתוב ובן אין לו, אולם הציפייה הייתה לכתוב את ירושת הבן בפירוש. לפי דברי א"ש, הבן אינו יורש, ממילא מקומו נפקד מפרשת נחלות.

שמא תאמר, ומה בכך? הרי פרשת נחלות נשנתה לבנות צלפחד, ושם המקרה הוא שאין בן, וממילא אין להוכיח מפסוקים אלו. קי"ל במספר מקומות בתורה שבהן התורה נותנת מענה למקרה הנקודתי ולאחר מכן נותנת מענה כללי.

עדיין ניתן להקשות, הרי בסוף העמוד אומרת הגמרא שבן ובת לא יורשים עבד נרצע, ואם היה הבן כאביו, מה לי עבד עברי מה לי עבד נרצע?

עדיין יש לבעל הדין תשובה, הרי עבד נרצע מבוסס על מערכת אישית של אהבתי את אדוני, אף על פי שהוא ממשיכו לעניין כל דבר, האם עבד התחייב גם לו? בניגוד לעבד עברי שש שנים שהוא ממון או משהו ביינים.

אני מסכיםשום וחניכה

עם דבריך כהערה כללית ורעיונית, רק אמרתי שמדברי הגמרא הספציפית הזאת שם, קשה להביא ראיה.

ובאמת מה שהוספת להביא מדברי הכתובים, זהו דבר שיש בו ממש לענ"ד. וראה בדברי התורה תמימה (שם), ושם בסוף דבריו הביא גם נפק"מ בדין זה:

ויש להעיר למה לא כתיב בפירוש איש כי ימות ונתתם את נחלתו לבנו, ונראה משום דירושת הבן את אביו הוי כדבר הבא בטבע שהבן קם תחת אביו וא"צ לאשמעינן זה, וגם א"צ לצוות על קיום דבר הטבוע כמו בטבע שלשלת חיי האדם, מפני שהבן הוא בונה בית אביו, אשר על כן נקרא הזכר בשם בן מלשון בנין וכמשכ"ל ר"פ במדבר, וכ"א ברא כרעא דאבוהא, וכ"א בב"ב קמ"א א' כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, ופי' רשב"ם מפני שאין מי שיקרא שם המת על נחלתו וכדומה מאמרים שונים, ולכן לא שייך לומר איש כי ימות ונתתם או והעברתם את נחלתו לבנו, יען כי לא שייך נתינה על דבר הבא בחיוב מוטבע בקיום העולם, כן נ"ל. ועם סברא זו נראה להביא סמוכין למש"כ הר"ן ריש פ"ט דכתובות דלא מהני כל סילוק וקנין לסלק את עצמו מירושה, אלא שצריך לחלק בין סילוק ירושת הבן מפני שירושתו באה לו בטבע ובין סילוק שאר יורשים, שבהם נקרא ירושתם מעין מתנה וכלשון הכתוב ונתתם, וראיה לזה ממה דקיי"ל בבכור שיכול למחול חלק בכורה שלו משום דחלק זה מתנה קריי' רחמנא [ע"ל ר"פ תצא], וכ"כ בס' רה"ז בשם ר' יהוסף הלוי דלא מצי אינש לומר איני יורש ואיני פורע חוב אבי, והיינו משום דבבן באה לו הירושה ממילא בלא שום פעולה וקנין. ואמת שבמדרש אגדה אחד מצינו ההיפך מזה, והוא המדרש שהביא ס"פ וישלח בהא דכתיב שם בעשו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן ואין לי חלק במתנה שנתנה לי הארץ ולא בפדיון השטר מגרות וכו', יעו"ש. ונתינת הארץ היתה מכח ירושה כמבואר בסוטה י"ג א' ובכ"מ, הרי מבואר דיורש אפילו בן מצי לאסתלוקי נפשיה מירושה. אך לבד שאין למדין הלכה מאגדה, י"ל עוד כמש"כ בס' רה"ז ובשו"ת רשד"ם סי' קצ"א דיש חילוק בין סילוק עצמו מזכות ממון ובין סילוק מצערא דגופא, יעו"ש. והתם סילק עשו עצמו מצער טלטול הגוף, כמבואר. ואין להאריך עוד.

צריך קצת יותר עיוןמאיר.

לא ברור בדברים שלו מהו גדר מתנה ומה היחס בין מתנה למשמוש...

מסתבר שבכור מקבל חלק נוסף כמתנה, אבל לקפוץ מהחלק הנוסף לירושת הבת או האח?

לא ברי לי...

(לעוקבים, מטרת השרשור הוא להרים לי, שלא יחשבו שאני סתם יושב קרנות שעסוק בניבולי פה וצפייה חסרת תוחלת במשחקי כדורסל)

ניכר מדבריושום וחניכה

שלא התכוין לומר ששאר ירושות הן בגדר מתנה ממש, שהרי זה דבר שודאי לא ניתן להיאמר, אלא בא לאפוקי מירושת הבן שהיא דבר טבעי ופשוט, ולכן כינה את שאר הירושות כמתנה, שכמו שמתנה אינה טבעית ויש בה צד חידוש, כך גם הן.

ולא כ"כ הבנתי למה הכנסת את משמוש פה בהקשר לדבריו.

אמרתי אחרתמאיר.

ניסיתי לתהות האם ירושת האח היא מתנה כדבריו, או יורש דרך האב שבקבר

אל תיתמם,שום וחניכה

אתה בטח מכיר את חקירת האחרונים (רעק"א, קצות, קובץ, גרנ"ט ועוד) בנדון.

ועכ"פ לא נראה לי שאפשר להוכיח מדבריו כאחד מהצדדים, כי הוא התייחס לשאר הירושות בחדא מחתא ולא התעכב על ירושת אחיו.

אה"נמאיר.

אשאל את אותה השאלה על שאר הירושות.

כללו של דבר; הוא מדבר על מתנה כלא ירושה טבעית.. עם זה אני יכול לחיות בשלום

לפי מה שאני זוכרשום וחניכה

הספק הוא רק בירושת אחיו (וכן אחי אביו וכיוצא). בשאר הירושות אין ספק שהן לא דרך משמוש.

כן כן...מאיר.אחרונה