1. להתפלל המון, ומעומק הלב.

2. להרגיש!!! להשתוקק!!! (זה לאחרים - מהכינוי שלך  נראה שלך יש מספיק, סתם, תמיד יש מה להוסיף)

          סיפור קצר: בדרך ל"כנסיה הגדולה" של אגודת ישראל, נסעו ברכבת הח"ח והאמרי אמת מגור, באחת התחנות ביקשו מהאדמו"ר מגור לגשת לפתח - שכל היהודים שנאספו לראותו יוכלו לראותו, והוא סירב, אמרו לו: רבי, עשרת אלפים יהודים מחכים לך!, מיד קם וניגש אליהם. אמר הח"ח, אם היינו יכולים לומר למשיח שעשרת אלפים יהודים מחכים לו כך - הוא היה מגיע מיד גם!

3. לפעול!! גאולה בדרך הטבע!! להרבות ישובים יהודיים וכו' וכו' וכו' (יש המוון מה לעשות)

4. להרבות תורה, חסד, וכו'. להתחזק בכללי. 

נגאלנו מהגלות, חזרנו לארץ ישראל, למנוחה ונחלה נצחית

"יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם, (הרצל מאיתו, מדינה מאיתו, קורונה מאיתו...)

ועל מנוחתם יקדישו את שמך" - יהיה בית מקדש יהיה הכל תהיה גאולה שלמה, מתוך מנוחה

ליישב דעתנו, לקרב גאולה לתודעה, לחויה, כיוון שאלו בעיקר לא נגאלו עדיין

עשה לפחות נשמה אחת , שלא קרובה אליך במיוחד , מאושרת ביום.

וכן לחוסנה המדיני, הביטחוני והכלכלי.

הרי יש עדיין מחלוקת אמיתית בנושא בין ענקים בתורה אז

למה לא להתרכז קודם כל בעשית הדברים הפשוטים יותר

שעליהם יש הסכמה רחבה יותר ולא לעורר מחלוקת מיותרת?????

אם אני בונה וילה ארבעה מפלסים בארץ ישראל אני בטח

לא מצפה לגאולה.

...שיש עדין מחלוקת בנושא בין רבנים ענקים. ישוב הארץ הוא רק על בסיס פיקוח נפש

בזה יש הסכמה כללית.

שחלקו, וראויים לחלוק, על הגר"א, מרן הרב, והחזו"א!

הרי הרצל "חוזה המדינה" יזם את תנועת הציונות כתוצאה ממשפט דרייפוס.

הציונות הדתית נכנסה לתמונה רק לאחר מכן והכניסה לזה נופך משיחי וזה בסדר

כל עוד שזה נופך ולא העיקר.

סתם...

אבל למה אתה סומך על מעיישה'ס?

ר"ש מוהליבר, ר"י אלקלעי, ונדמה לי ר"צ קאלישער, עסקו בזה לפני הרצל.

ועל כולנה - הגר"א.

מלבד שגם אם הרצל הרים ראשון את הכפפה, סוף סוף מרן הרב העמיד את העניין על הגאוליות, ואת כל תורתו הגדולה אתה פוטר ב"נופך"?

וזה מלבד קריאה פשוטה בספרי נביאינו וחז"ל. 

השאלה מה לעשות כדי לקרב את הגאולה.

אני מכבד את דעתכם 

אני מבקש שתכבדו את דעתי ודעת אחרים.

מה התועלת בהדגשת ישוב הארץ על פני

דברים פשוטים יותר כמו :

סור מרע עשה טוב בקש שלום ורודפהו.

היא מעבר מחיים תחת שלטון נכרי לשלטון ישראלי.
 
בכתובות קי ב,

"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים".

אז קודם כל זה בסיס.
ולהלכה
האם ההיתר לקנות בית בארץ ישראל מידי נכרי  ולעבור על איסורי שבות של חכמים בשבת בשביל יישוב הארץ זה דבר של מה בכך?
 

ובנתיים חוץ מרב מכובד מחבד לא שמעתי ממך מקור ראוי הפוך,

אז סליחה שאני ציני, אבל מרגיז אותי נורא הביטול של הדברים בלי מקור. 

מצוות התורה נתנו כחבילה ואין לנו יכולת להעדיף מצווה אחת על חברתה אלא במצבים מיוחדים.בוודאי שאהבת הזולת  וסור מרע יש לקיים.

...ארץ ישראל לכאורה לדעתי טועה ומטעה. זה בטח לא מקרב את הגאולה.

אני לומד את זה ממרד בר כוכבא. היו חילוקי דיעות בין ענקים אם זה מקרב את הגאולה

או לא ולבסוף תוצאות המרד היו הרסניות להתיישבות היהודית בארץ ישראל.

לראשונה אבד הרוב היהודי והדומיננתיות בארץ ישראל,

המושג הפלסטינאי שרודף אחרנו עד היום נוצר

והרבה חכמים ירדו לבבל ללמוד תורה.

שיערב לו. באמת שאין מה לעשות

ואגב, לא יודע מה יודעים אצלכם שמה, אבל השמאל (ר"ל, מה שנשאר ממנו) ממש לא רודף שלום, אלא אם כן אתה סבור שללכלך את ישראל בכל העולם נקרא רודף שלום, אתה יודע מה, אולי כן - רודף את השלום או "רוידף" שלום...

שזה מעמיד אותך בעמדת נחיתות מול מי שנסמך על כל שאר גדולי ישראל מזה מאות שנים חוץ מחב"ד והאדמו"ר מסאטמר. 

בנתיים חוזה המדינה בכלל לא מל את בנו,

רוב מתיישבי ארץ ישראל היהודים לא בדיוק יראי שמיים

והעיר הגדולה בארץ ישראל מארחת את מצעד הגאווה הכי הכי.

לדעתי, ואני מדגיש, לדעתי מה הקשר ויראת שמיים לא הולך יחד.

כי ירא שמים לא מעמיד את "דעתו" מול גדולי ישראל. ובראשם הגר"א, שכתבו שהגאולה תתחיל דווקא ע"י הטועים, בסוד יסוד ומילה, רוחא דמשיחא, תרין משיחין ובחינת מב"י. עי' היטב.

הגאולה היא דבר ממשי ואנחנו מצפים לה כול יום ויום בגלות

של כל גדולי ישראל מול אדמו"רי חב"ד, עם כל ההערצה אליהם, נוטה לכיוון אחד באופן די ברור...

וגדולי ישראל דיברו למרות כל מה שמנית, במחילה

("ואת הראה"... שעומדת בבבל ורואה נבילה בא"י... וכו')

הם הגיעו גם לעיר הקודש

שהסבירו את המציאות לאמיתתה . רק רציתי לדייק קצת.. ויש כמובן עוד המון מה להרחיב בנושא זה, אך אין לי כוח.

וגם, לפי מה שהבנתי, הוא לא התכוון שפיקו"נ דוחה א"י, אלא שכל העניין של הקמת המדינה וכו' נועד למנוע פיקו"נ, ולא בעל מימד גאולי, מה שכמובן מהווה טעות מוחלטת למעט דעת חב"ד. (וסאטמר, שאומרים שזה עושה יותר פיקו"נ...)

מה שכן, בעובדה היבישה אתה צודק, הם, ועוד המוני פוסקים,  סברו כך,  הסיפור שזה נדחה מפני פיקו"נ זו המצאה חדשה, שהעיקר דגלו בה הגרע"י והרבי מליובאוויטש, שעם כל גדלותם, מהווים בזה כמעט דעת יחיד.

לא התכוונתי לבא אליך בטענות ח"ו, אלא להעמיד את צורת הדברים היותר ראויה.

יוצרים את הגאולה עצמה.

מה מסובך פה?

אגב ישוב הארץ זה דבר חשוב אבל ....

יחסים בין אדם לחברו, תרבות שלטון ועוד כהנה וכהנה דברים חשובים לא פחות אם לא יותר לדעתי כמובן.

אכן יש כאן הרבה מה לתקן, אבל מה זה "קודם תנקו..." כאילו, וכל עוד לא, אל תדברו איתי...

מאיפה מעכת"ר שואב את סדרי העדיפויות שלו?

רק מציע לך ללמוד בעיון את פרשת המרגלים.... זה עשוי מאוד לעזור.

ואני לא מסוגל להמנע מלהזכיר שוב את דברי חז"ל "ואת הראה, שעומדת בבבל ורואה נבילה בא"י".

....שבכל המקורות שמזכירים את מעלת ישוב הארץ המקורות מוסיפים שזה

 ורק זה מקרב את הגאולה. נכון?

אלפיים שנה לא ממשו מצווה זו (הרבה עלו רק כדי להלך 4 אמות) ואז קם יהודי

לא בהכרח שומר מצוות, איש תקשורת שראה את הסכנה הקיומית של היהודים

בעקבות האנטישמיות במשפט דרייפוס, והגה את רעיון הציונות.

ברגע שהרעיון ממומש בהצלחה רבה ברור שזה יכול לקרב בתנאי שזה לא ירחיק יהודים

מלקיים מצוות חשובות אחרות שמקרבות את הגאולה.

במציאות העגומה הקמת מדינת ישראל הרחיקה הרבה יהודים מהיהדות

במיוחד בקטע של "אני ועוצם ידי". זאת לצערי המציאות.

...וניסה לשכנע אותם לעלות איתו לארץ ישראל?

הם סרבו וטענו שזה דחיית הקץ. זה נגמר בריב גדול.

דרך אגב בדיעבד הם צדקו.

השבת נכנסת כאן אז שבת שלום.

וההגיון שלך התקלקל לגמרי אם עכשיו אתה גם מבין שעזרא היה נגדך אבל החלטת שהוא טעה...

והבאת תנא דמסייע מאיזו אגדת עם...

אם כי לא יותר מידי מוקצנת, מוחצנת, ו"משיחית", כמו אצל תלמידי הגר"א שהמשיכו כמובן את "קבלת הגר"א"

זה ההבנה שרק בתקופת תנועת חיבת ציון החלה תקופת הגאולה בעצמה ! , אצל כל הכוספים לא"י ואף המיישבים בפועל שהיו לפני תנועת חיבת ציון, עדיין לא החלה "הגאולה עצמה" , זה רק בגדר "הכנה המזרזת את הגאולה", אך היא עצמה עדיין לא החלה !! , וכמש"כ במרן הרב קוק שהגאולה עצמה החלה רק בתקופת תנועת חיבת ציון עיי"ש הלשון אני כותב מן הזיכרון,

אומנם זה נכון שמתפיסתם, אודות "עלייה טבעית יזומה בידי אדם" שהיא המקרבת את הגאולה השלימה, אנחנו למדים ממנה רבות, שסימן להתחלת הגאולה זה אכן עלייה טבעית של כלל ישראל לא"י, והארץ מוציאה פירותיה בעין יפה להם, אך אכתי אצלם לא התקיים הסימן הזה,

ובזה אני בא לבאר מדוע כותב הרב קוק שרק מתקופת חיבת ציון החלה הגאולה, אך מתקופות עליות קודמות עדיין הגאולה עצמה לא החלה , וזאת משום שהגדרת הסימן המורה שהתחילה הגאולה, הוא שכלל ישראל דייקא ולא סך יחידים שונים, עולה לא"י והארץ מוציאה לו פירותיה , ולכן עליית תלמידי הגר"א הגם שהקימו בית כנסת בירושלים ואמרו על זה דברים נשגבים כידוע ליודעים, אכתי זה בגדר של זירוז אך לא החלה הגאולה עצמה, כי קבוצת תלמידי הגר"א הזאת אינה בגדר של כלל ישראל, וכן הוא בנוגע לשאר העליות הקטנות , רק בתקופת תנועת חיבת ציון ההתעוררות והעליה לארץ היתה בגדר התעוררות של כלל ישראל וגם הארץ הוציאה פירותיה בעין יפה, ועל כן דווקא ממנה נחשב שהחלה הגאולה עצמה,

הגדרה של כלל ישראל כפי שנמצא בריבותינו ביהמ"ד של הרב קוק, שכמובן מקורות לו בכל מחשבת פנמיות התורה זה - א . שהוא כולל שלושה חלקים שונים בישראל, גם צדיקים גם בינונים וגם רשעים , וכנודע מביאים בזה את דברי האר"י שצבו"ר ר"ת צדיקים בינונים ורשעים ,שרק בשלושתם יחד יש גדר של כלל ישראל ,אבל אם יש מספר עצום של צדיקים שמתעוררים לשוב לא"י ואין בתוכם רשעים ובינונים , זה נחשב התעוררות של סך יחידים ולא התעוררות של כלל ישראל , ורבינו הרצי"ה בשיחות א"י מסביר בזה מש"כ הישועות מולכו : "עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך, הן בבינונים הן בישרים בלבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה" שהיות והתעוררות לא"י היא מצד ג החלקים הללו, אזיי זה נחשב התעוררות של כלל ישראל, שהיא סימן להתחלת הגאולה עצמה.

              ב. סך מסויים של אנשים, היינו שלא מספיק ע"ד הפרזה שרק שלושה אנשים (צדיק בינוני ורשע) יתעוררו ויעלו לא"י, זה אינו נחשב התעוררות ועלייה של כלל ישראל, צריך שיהיה מינימום סך מסויים של אנשים (שהם מורכבים מג החלקים הנ"ל), והמספר הוא מה שמובא בביהמ"ד של הרב קוק, ומקובל להביא את הגר"א גוטמכר שאמר זאת - שכאשר כבר עלו לארץ ישראל ק"ל משפחות שעובדות את האדמה, ובחו"ל ישנם המונים המונים שמתעוררים ורוצים לשוב לא"י, זה הוא השיעור המינימלי האומר שישנה התעוררות של כלל ישראל לשוב לא"י, וזה הוא סימן מוחלט שהחלה הגאולה (וגם הארץ מוציאה להם פירותיה בעין יפה, מה שמראה על חיבור של העם אל הארץ ואכמ"ל בעניין זה, עיין ברב עוזי קלכהיים בספרו "שירת האומה לארצה" על ההקדמה לשבת הארץ) ,

ויש עוד הרבה מקורות שיש להזכיר בנוגע לתפיסה שהזכרתי כאן, כמו מה שמקובל לומר בבהימ"ד של הרב קוק, שבמהר"ל נצח ישראל פ"א כתוב במפורש שסימן להתחלת גאולה זה עלייה של עמ"י (כעם ולא כאוסף יחידים, זה עניין שמבואר במהר"ל בהמשך הספר במיוחד בפרק י"א, מה שנקרא בלשונו "קדושת הכלל" ואכמ"ל) לא"י, וכמובן שזה אינו תלוי בניסים או בחזרה בתשובה מעשית של כל עמ"י, שאדרבה זה יבוא ע"י הגאולה ולא לפני הגאולה כנודע ואכמ"ל בסוגיית התשובה בהקשר לגאולה, כן יש להזכיר את דברי הגמרא בסנהדרין המפורסמת על הקץ המגולה שגם בה מבואר ענין זה שכשעמ"י שב לא"י והארץ מוציאה לו פירות זה הגדרה המסמנת שהחלה הגאולה , עיין גם ברמח"ל מאמר הגאולה , בגר,א בקול התור ח"ב לא זוכר את הפרק המדוייק, בראשונים כמו רמב"ן, ראה אוה"ח, ראה חסד לאברהם בנו של המגיד ועוד ועוד שפע מקורות בענין "גאולה בדרך הטבע", שהיא בעצם הסוגייה שלנו... , לוקטו בספרי אתחלתא היא ובעוד ספרים חשובים.

עד כאן , האם אתה מסכים עימי ?

דגאולה" סובל שני פרשנויות, האחת במובן של קירוב הגאולה, אך עדיין לא הגיעה הגאולה עצמה!!, ובזאת הלשון השתמש רבי ישראל משקלוב שכתב על התישבותם בירושלים והקמת ביהמ"ד דברים נפלאים עיי"ש,

השניה במובן הקלאסי של התחלת הגאולה עצמה !! , וכן הוא בנוגע ללשון הזאת במרן הרצי"ה שציינת, ועוד.

ואם כן צריך לדעת להבחין מתי הכוונה "להתחלה ממש" או "לקירוב גרידא" , וכך עולה מדברים ששמעתי ממורי הגר"א שרקי שליט"א, אם הרב גיזבר שליט"א הוא רבך אזיי אתה קרוב מסתמא אל הרב שרקי ... אתה יכול לשאול אותו...

עכשיו, ברור שישנם שלבים שלבים, אין זה קשור להנחת היסוד הפשוטה שמקובלת ברבים, שהיא אמת לאמיתה ואסור להתבלבל ולעוות אותה, זה - א. יש תקופה של גלות שהיא לא גאולה (עיין בדבריך שכבר אמרת שאולי הגלות כולה זה גאולה...), ב. ויש מעשים שמזרזים את הגעת הגאולה אך עדיין התקופה מוגדרת כתקופת גאולה, ג. יש תקופה שהיא הגאולה עצמה ולא גלות,

ואאכן ישנם שלבים רבים, אך צריך להבחין בפשטות האם מדובר על שלבים בגאולה עצמה (וזה מדובר בהרחבה רבה בביהמ"ד של מרן הרב קוק), או שלבים בזירוז הגעת הגאולה אך התקופה עדיין מוגדרת גלות ,זה נראה לי מאוד פשוט אבל משום מה יש נטיה לבלבל את זה .

נ.ב - איני מבין מדוע אינך מקבל את מש"כ למעלה, הרי כתבתי שם הסבר מדוע מוכרחים לומר שלא החלה הגאולה בזמנים לפני כן - כי גאולה זה עלייה טבעית של כלל ישראל דייקא ולא סך יחידים וכמש"כ במהר"ל עליית עם ישראל, וכמש"כ בהרצי"ה במפורש ממש בשיחות הרצי"ה א"י ובזה הסביר את דברי הישועות המולכו המפורסמים כנ"ל (איני זוכר את המיקום המדוייק בספר, אך סימנתיו ואני יכול להפנות אותך כשיזדמן להגיע לישיבה שלי, שם סימנתי... ), ויש לזה עוד מקורות כמו למשל בהקדמה לשבת הארץ לרב זצ"ל ועוד,

(אך יודע מה,  אם תרצה אני יוסיף הסבר קצת יותר מעמיק בעניינה של גאולה, ומזה תבין מדוע צריכים לומר שהגאולה זה עליית הכלל דייקא ולא סך יחידים, ולפי הסבר זה במושג הגאולה, הוא נקשר במוגים רבים נוספים במחשבת האמונה כמו מושג התכלית, מושג הארץ, מושג התורה ועוד ועוד, רק אם אני ימצא בי כוח להעלות על הכתב קצת מההבנה הזאת ).

אדון אוהב וכו', כשתצא שבת אצלך תעבור על המקורות הנ"ל

ובעניין ההתרחקות מהדת - שקר גמור ומוחלט, ע"ע ההתבוללות... בע"ה כשיהיה לי כח אכתוב קצת עובדות יותר באריכות.

ןהם לא פרשנות של "הרבנים הגדולים"...

(וגם אם זה כן היה כך, מצופה מיר"ש לקבל את דברי הרבנים הגדולים, ולא לחשוב שהוא הכי חכם בעולם)

המונים עלו והשתוקקו לעלות, לא בדיוק בשביל ד' אמות (שעל אלו מסוג זה, שבאים "למות בא"י" דרשה הגמ' - "בחייכם -נחלתי שמתם לתועבה, ובמותכם - ותבואו ותטמאו את ארצי", אז נא ונא ממי שהשים נחלת ה' בחייו לתועבה...) 

אחרות.

זה לא יואמן, אני מקווה שלא הבנתי אותך נכון .

 היו חילוקי דיעות בין ענקים אם זה מקרב את הגאולה

או לא ולבסוף תוצאות המרד היו הרסניות להתיישבות היהודית בארץ ישראל.

לראשונה אבד הרוב היהודי והדומיננתיות בארץ ישראל,

המושג הפלסטינאי שרודף אחרנו עד היום נוצר

והרבה חכמים ירדו לבבל ללמוד תורה.

מרד בר כוכבא היה בזמן שנגזרה גזירת הגלות, והעם לא קיבל את דברי החכמים שהתריעו על כך, היחיד מבין החכמים שחלק היה ר"ע שסבר בטעות שבר כוכבא הוא משיח וממילא אין עוד משמעות לגזירה הנ"ל.

הרוב היה אובד אף בלי המרד - מאותה סיבה עצמה שהמרד גופיה קרס- הואיל ונגזרה גזירה.

ולכן גלו לרומא, בעיקר, ואח"ז היו שהלכו לבבל עד ששם נוצר המרכז של היהדות.

(נ. ב. ממש, המושג פלסטיני לא קשור לזה בגרוש, ממש משום כיוון.)

כל זה לא נוגע לזמן שאין שייכות לגזירה, (אא"כ כת"ר השתכנע מטענות הרב מסאטמר זצ"ל, מה שבד"כ לא קורה לת"ח מן השורה.) שבו - מצוות כיבוש הארץ, היא היא הגאולה, חבל כ"כ שאתה ממשיך ומתעקש מדעתך נגד דעת הגר"א וגדולי תלמידי הבעש"ט, ותלמידהון ותלמידי תלמידהון די באתרא קדישא הדין ודי בכל אתר ואתר. 

הייתי ממליץ לך, אם המצב הוא באמת שאתה מעוניין לבדוק את הדברים משרשם, להשיג את עלוני ופרסומי אגודת קדושת ציון, אגודה חרדית שמבארת את העניינים האלו בטו"ט.

אם אתה יותר רציני, אמליץ על ספרי הגאון ר' אריה שפירא שליט"א, חתנו של הגרז"נ שליט"א. "אחרית כראשית" ו"מגדיל ישועות מלכו" המבארים היטב.

כמו"כ כדאי לעבור על ספרי משפחת רבלין - בראשם כמובן קול התור, ועימו - חזון ציון, המגיד דורש ציון, ברית אבות בסערת אליהו, וכו', אשר אע"פ שנסתרה מהימנותם הטכסטואלית. די ברורה האותנטיות האפוקליפטית שלהם.

...שזה לא יקרה ובזאת אנו חלוקים. לא שאני נגד ישוב הארץ חלילה. אני בעד

בדרכי שלום ככל שאפשר. דרך אגב כאשר ניסינו לעשות זאת בדרכי שלום (לכאורה)

זכינו ליותר הצלחה.

הפלסטינים מבוססים על הפלישתים, זה שהרומאים גם חשבו על הרעיון לא אומר כלום, כל ערבי מתחיל יספר לך שהוא מצאצאי הפלישתים, וגם אם רומא היו קוראים לזה הונוללו זה היה קורה בדיוק אותו דבר.

לא יודע מה הראיה מהשלום ושלווה של האבות, ומה אוחז לדעתך יר"ש. אני יודע שיר"ש מקיים את כל מצוות התורה, גם כאלו שפחות הומניות ונאות בעיני שכינינו היקרים.

לא אכפת לי לכבד אותך, - אבל בחייאת, אתה מתעקש על עיקרון, ללא מקור, נגד כל מי שטרח פה לבאר ולהוכיח, וזה לא רק אני, תסכים שזה די מתסכל? וגם טיפטיפה גורם לפחות כבוד?

שחושב שהוא חכם יותר מכל המקורות.

איך?

ואחרונים, לא מעניינים אותי, כי הם "חכמה" ופה זה תחום של "אמונה" אז אני מאמין במה שנראה לי???

רק לי נראה שנוצרה פה בעיה עם היין שלך? מה אומרים חכמי הפורום?

אולי אפש"ל שהדרך לקרב את הגאולה השלימה היא ע"י תורה הנלמדת מתוך חיבור לקדושת כלל ישראל המתגלה בא"י,

ומבחינה פרקטית מהי הדרך להיפגש עם קדושת הכלל ?, בכדי שעסק התורה של האדם יהיה באופן הנכון שלו כמתחבר עימה, והתשובה היא - ע"י שהאדם עוסק בתורת הרב קוק זיע"א, שעניינה של תורה זאת, שהיא התורה השייכת לתקופת א"י, זה להמשיך ולהשפיע על האדם את קדושת הכלל הנשפעת בא"י, ובכך לרומם את מעלת כל חלקי עבודת השם שלו, הן תורה, והן תפילה, מידות ועוד, וכנודע בכתבים הרבים של בית מדרשו של מרן הרב קוק.

וצריך לדעת מש"כ הרב קוק זיע"א שזה עניין תורה לישמה , היינו לימוד תורה לשם חיבורה והתאחדותה עם קדושת הכלל , ורמז לזה בדברי המהרח"ו בתחילת העץ חיים ש"לשמה" זה אותיות לשם ה' , והאות ה' בקבלה מורה על ספירת המלכות שהיא עניין קדושת הכלל הנקראת כנסת ישראל, וא"כ רואים בדבריו שלשמה זה לשם חיבור התורה עם קדושת הכלל.

ובריבותינו הקדושים (מרן הרצי"ה בכתביו, ומרן הרב חרל"פ בלחם אבירים ועוד) מבואר שזה היה גם סיבת הגלות, דהיינו מה שלילת לימוד התורה באופן הזה הביא את הגלות!!, וחיוב לימוד התורה באופן הזה הוא מקרב את הגאולה השלימה , ועל דרך דברי מרן המהר"ל המפורסמים בנצח ישראל פ"א שהדבר נודע מהופכו ידיעה אמיתית, והגאולה נלמדת מהגלות שהיא הופכה עי"ש,

ואם כן, כתוב בגמרא שחורבן בית שני היה משום "שלא ברכו בתורה תחילה" , והכוונה בזה אומרים ריבותינו הקדושים זיע"א, שבברכת התורה השלישית כתוב "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" ורואים בברכה זאת שישראל קודמים ורק לאחמ"כ נכתבה התורה, וכנודע זה בספרות פנמיות התורה (מקור לזה בתנא דבי אליהו "ישראל קודמים" ועוד ועוד אכמ"ל) , ולפי זה כשחז"ל אומרים שלא ברכו בתורה תחילה, אין כוונתם שלא ברכו מבחינה פרקטית (הוצאו את מילות הברכה מפיהם) וכמש"כ זאת במפורש המהר"ל !, אלא כוונתם שלא פעלו את המשמעות של הברכה זאת, והוא ענין לימוד התורה מתוך קדושת הכלל, שבזה קדושת הכלל מתחברת עם התורה.

כתוב שבגאולה השלימה "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

לדעתי המטרה של הדור שלנו הוא לקדש את שם ה' בכל מקום,

להראות שהתורה היא משמחת וההולכים לפיה רק מרוויחים וטוב להם בחיים וכו'.

להציג את היופי ביהדות לכל הרחוקים שמפחדים להתקרב..

ואכן בעז"ה אנו נבוא למצב  - שלא רק עמ"י בכללו יהיה במדרגה של דעת השם , אלא האנושות בכללה , ע"י עמ"י תבוא למדרגת דעת השם (ורק ע"י עמ"י, היא אינה יכולה לבוא לדעת השם מצד עצמה כ"א ע"י עמ"י כנודע) , ואפ"י יותר מזה, ע"י כלל האנושות תבוא גם העולמיות החושנית (מלשון 5 חושים שבאדם, היינו שהיא נתפסת באחד מחמשת החושים של האדם, בשונה למשל מנשמת האדם , שהיא מהות האדם כמש"כ בשערי קדושה, שהיא אינה נתפסת באחד מחמשת החושים) למצב של דעת השם , כי צריך להבין שדעת השם הכוונה "להתקדשות" אמיתית !, וזה שייך גם בעניני חומר שהם ישיגו דעת השם היינו שהם יתקדשו, לקבל את הערך האלוקי המתחבר בהם, וכמש"כ במסילת ישרים מידת הקדושה עי"ש.

יש כאן כמה שלבים של עילוי העולם הזה , בתחילה עילוי כלל ישראל, לאחמ"כ עילוי כלל האנושות ע"י כלל ישראל, ולאחמ"כ עילוי העולמיות ע"י האנושות בכללה , ועוד .

מעריץ אותך

אחי, לדעתי הנחת יסוד שצריכה להיות בבסיס כל הדברים שלך 

זה ההבנה שרק בתקופת תנועת חיבת ציון החלה תקופת הגאולה בעצמה !  

לפתוח עיניים לראות את היהודי השבור שיושב לידך בבית הכנסת את החבר בחדר שעובר עליו מה שעובר והוא ממש בגלות הנפש והנשמה... לנער אותו, לחזק אותו, להיות בחי' המשיח שלו...לשמח.

כמובן גם כן שאר הדברים.. מקווה שתבקרוב!!!

להיאבק למען ריבונות ונגד חלוקת הארץ.

אביו ציוה אותו על זה!!!

בבקשה לקבל את סולם הערכים והציווים שנצטווינו ע"י אהינו מלכנו בתורתו.

ולא להתפתות לייצר עולם ערכים פרטי ש"נראה לנו טוב".

גם לא כשזה מסתדר עם משלים נאים.

צר לי.

וכמובן שיש לענות על דבריך כל כך הרבה, אעשה זאת אם תפתח שרשור חדש בנושא באקו"ח, לא רואה צורך להגרר לזה כאן.

עצה טובה, תשתדל לא לסטות מהדיון. (התווכחנו על כיבוש ארץ או אחדות העם, ואתה עונה לי בטראמפ ו48, איך?)

האי כללא הוא.

ואידך פירושא זיל גמור.

....בזמן מלכות אחאב היינו מעצמה איזורית ולא בזכות קיום מצוות. נהפוך הוא.

חכמים מייחסים זאת לכוחה של אחדות.

אחדות היא מצווה חשובה, וגם גורמת לנצחונות כמו בימי אחאב.

אבל לא מוותרים על מצוות אחרות בשביל ליצור אחדות.

זה מה שאני מנסה ללא הצלחה להסביר לך.

ה' ציווה אותנו במצוות שונות, ועלינו לקיים אותם כפי שהוא ציווה.

ולא כפי מה שנראה לנו יותר הומאני.

זה הכל.

תבין כמה יש חילוק בין עם ריבונות לבלי.

(אמנם בהסכם הנוכחי ח"ו איני תומך כלל ועיקר)

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.