1. להתפלל המון, ומעומק הלב.

2. להרגיש!!! להשתוקק!!! (זה לאחרים - מהכינוי שלך  נראה שלך יש מספיק, סתם, תמיד יש מה להוסיף)

          סיפור קצר: בדרך ל"כנסיה הגדולה" של אגודת ישראל, נסעו ברכבת הח"ח והאמרי אמת מגור, באחת התחנות ביקשו מהאדמו"ר מגור לגשת לפתח - שכל היהודים שנאספו לראותו יוכלו לראותו, והוא סירב, אמרו לו: רבי, עשרת אלפים יהודים מחכים לך!, מיד קם וניגש אליהם. אמר הח"ח, אם היינו יכולים לומר למשיח שעשרת אלפים יהודים מחכים לו כך - הוא היה מגיע מיד גם!

3. לפעול!! גאולה בדרך הטבע!! להרבות ישובים יהודיים וכו' וכו' וכו' (יש המוון מה לעשות)

4. להרבות תורה, חסד, וכו'. להתחזק בכללי. 

נגאלנו מהגלות, חזרנו לארץ ישראל, למנוחה ונחלה נצחית

"יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם, (הרצל מאיתו, מדינה מאיתו, קורונה מאיתו...)

ועל מנוחתם יקדישו את שמך" - יהיה בית מקדש יהיה הכל תהיה גאולה שלמה, מתוך מנוחה

ליישב דעתנו, לקרב גאולה לתודעה, לחויה, כיוון שאלו בעיקר לא נגאלו עדיין

עשה לפחות נשמה אחת , שלא קרובה אליך במיוחד , מאושרת ביום.

וכן לחוסנה המדיני, הביטחוני והכלכלי.

הרי יש עדיין מחלוקת אמיתית בנושא בין ענקים בתורה אז

למה לא להתרכז קודם כל בעשית הדברים הפשוטים יותר

שעליהם יש הסכמה רחבה יותר ולא לעורר מחלוקת מיותרת?????

אם אני בונה וילה ארבעה מפלסים בארץ ישראל אני בטח

לא מצפה לגאולה.

...שיש עדין מחלוקת בנושא בין רבנים ענקים. ישוב הארץ הוא רק על בסיס פיקוח נפש

בזה יש הסכמה כללית.

שחלקו, וראויים לחלוק, על הגר"א, מרן הרב, והחזו"א!

הרי הרצל "חוזה המדינה" יזם את תנועת הציונות כתוצאה ממשפט דרייפוס.

הציונות הדתית נכנסה לתמונה רק לאחר מכן והכניסה לזה נופך משיחי וזה בסדר

כל עוד שזה נופך ולא העיקר.

סתם...

אבל למה אתה סומך על מעיישה'ס?

ר"ש מוהליבר, ר"י אלקלעי, ונדמה לי ר"צ קאלישער, עסקו בזה לפני הרצל.

ועל כולנה - הגר"א.

מלבד שגם אם הרצל הרים ראשון את הכפפה, סוף סוף מרן הרב העמיד את העניין על הגאוליות, ואת כל תורתו הגדולה אתה פוטר ב"נופך"?

וזה מלבד קריאה פשוטה בספרי נביאינו וחז"ל. 

השאלה מה לעשות כדי לקרב את הגאולה.

אני מכבד את דעתכם 

אני מבקש שתכבדו את דעתי ודעת אחרים.

מה התועלת בהדגשת ישוב הארץ על פני

דברים פשוטים יותר כמו :

סור מרע עשה טוב בקש שלום ורודפהו.

היא מעבר מחיים תחת שלטון נכרי לשלטון ישראלי.
 
בכתובות קי ב,

"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים".

אז קודם כל זה בסיס.
ולהלכה
האם ההיתר לקנות בית בארץ ישראל מידי נכרי  ולעבור על איסורי שבות של חכמים בשבת בשביל יישוב הארץ זה דבר של מה בכך?
 

ובנתיים חוץ מרב מכובד מחבד לא שמעתי ממך מקור ראוי הפוך,

אז סליחה שאני ציני, אבל מרגיז אותי נורא הביטול של הדברים בלי מקור. 

מצוות התורה נתנו כחבילה ואין לנו יכולת להעדיף מצווה אחת על חברתה אלא במצבים מיוחדים.בוודאי שאהבת הזולת  וסור מרע יש לקיים.

...ארץ ישראל לכאורה לדעתי טועה ומטעה. זה בטח לא מקרב את הגאולה.

אני לומד את זה ממרד בר כוכבא. היו חילוקי דיעות בין ענקים אם זה מקרב את הגאולה

או לא ולבסוף תוצאות המרד היו הרסניות להתיישבות היהודית בארץ ישראל.

לראשונה אבד הרוב היהודי והדומיננתיות בארץ ישראל,

המושג הפלסטינאי שרודף אחרנו עד היום נוצר

והרבה חכמים ירדו לבבל ללמוד תורה.

שיערב לו. באמת שאין מה לעשות

ואגב, לא יודע מה יודעים אצלכם שמה, אבל השמאל (ר"ל, מה שנשאר ממנו) ממש לא רודף שלום, אלא אם כן אתה סבור שללכלך את ישראל בכל העולם נקרא רודף שלום, אתה יודע מה, אולי כן - רודף את השלום או "רוידף" שלום...

שזה מעמיד אותך בעמדת נחיתות מול מי שנסמך על כל שאר גדולי ישראל מזה מאות שנים חוץ מחב"ד והאדמו"ר מסאטמר. 

בנתיים חוזה המדינה בכלל לא מל את בנו,

רוב מתיישבי ארץ ישראל היהודים לא בדיוק יראי שמיים

והעיר הגדולה בארץ ישראל מארחת את מצעד הגאווה הכי הכי.

לדעתי, ואני מדגיש, לדעתי מה הקשר ויראת שמיים לא הולך יחד.

כי ירא שמים לא מעמיד את "דעתו" מול גדולי ישראל. ובראשם הגר"א, שכתבו שהגאולה תתחיל דווקא ע"י הטועים, בסוד יסוד ומילה, רוחא דמשיחא, תרין משיחין ובחינת מב"י. עי' היטב.

הגאולה היא דבר ממשי ואנחנו מצפים לה כול יום ויום בגלות

של כל גדולי ישראל מול אדמו"רי חב"ד, עם כל ההערצה אליהם, נוטה לכיוון אחד באופן די ברור...

וגדולי ישראל דיברו למרות כל מה שמנית, במחילה

("ואת הראה"... שעומדת בבבל ורואה נבילה בא"י... וכו')

הם הגיעו גם לעיר הקודש

שהסבירו את המציאות לאמיתתה . רק רציתי לדייק קצת.. ויש כמובן עוד המון מה להרחיב בנושא זה, אך אין לי כוח.

וגם, לפי מה שהבנתי, הוא לא התכוון שפיקו"נ דוחה א"י, אלא שכל העניין של הקמת המדינה וכו' נועד למנוע פיקו"נ, ולא בעל מימד גאולי, מה שכמובן מהווה טעות מוחלטת למעט דעת חב"ד. (וסאטמר, שאומרים שזה עושה יותר פיקו"נ...)

מה שכן, בעובדה היבישה אתה צודק, הם, ועוד המוני פוסקים,  סברו כך,  הסיפור שזה נדחה מפני פיקו"נ זו המצאה חדשה, שהעיקר דגלו בה הגרע"י והרבי מליובאוויטש, שעם כל גדלותם, מהווים בזה כמעט דעת יחיד.

לא התכוונתי לבא אליך בטענות ח"ו, אלא להעמיד את צורת הדברים היותר ראויה.

יוצרים את הגאולה עצמה.

מה מסובך פה?

אגב ישוב הארץ זה דבר חשוב אבל ....

יחסים בין אדם לחברו, תרבות שלטון ועוד כהנה וכהנה דברים חשובים לא פחות אם לא יותר לדעתי כמובן.

אכן יש כאן הרבה מה לתקן, אבל מה זה "קודם תנקו..." כאילו, וכל עוד לא, אל תדברו איתי...

מאיפה מעכת"ר שואב את סדרי העדיפויות שלו?

רק מציע לך ללמוד בעיון את פרשת המרגלים.... זה עשוי מאוד לעזור.

ואני לא מסוגל להמנע מלהזכיר שוב את דברי חז"ל "ואת הראה, שעומדת בבבל ורואה נבילה בא"י".

....שבכל המקורות שמזכירים את מעלת ישוב הארץ המקורות מוסיפים שזה

 ורק זה מקרב את הגאולה. נכון?

אלפיים שנה לא ממשו מצווה זו (הרבה עלו רק כדי להלך 4 אמות) ואז קם יהודי

לא בהכרח שומר מצוות, איש תקשורת שראה את הסכנה הקיומית של היהודים

בעקבות האנטישמיות במשפט דרייפוס, והגה את רעיון הציונות.

ברגע שהרעיון ממומש בהצלחה רבה ברור שזה יכול לקרב בתנאי שזה לא ירחיק יהודים

מלקיים מצוות חשובות אחרות שמקרבות את הגאולה.

במציאות העגומה הקמת מדינת ישראל הרחיקה הרבה יהודים מהיהדות

במיוחד בקטע של "אני ועוצם ידי". זאת לצערי המציאות.

...וניסה לשכנע אותם לעלות איתו לארץ ישראל?

הם סרבו וטענו שזה דחיית הקץ. זה נגמר בריב גדול.

דרך אגב בדיעבד הם צדקו.

השבת נכנסת כאן אז שבת שלום.

וההגיון שלך התקלקל לגמרי אם עכשיו אתה גם מבין שעזרא היה נגדך אבל החלטת שהוא טעה...

והבאת תנא דמסייע מאיזו אגדת עם...

אם כי לא יותר מידי מוקצנת, מוחצנת, ו"משיחית", כמו אצל תלמידי הגר"א שהמשיכו כמובן את "קבלת הגר"א"

זה ההבנה שרק בתקופת תנועת חיבת ציון החלה תקופת הגאולה בעצמה ! , אצל כל הכוספים לא"י ואף המיישבים בפועל שהיו לפני תנועת חיבת ציון, עדיין לא החלה "הגאולה עצמה" , זה רק בגדר "הכנה המזרזת את הגאולה", אך היא עצמה עדיין לא החלה !! , וכמש"כ במרן הרב קוק שהגאולה עצמה החלה רק בתקופת תנועת חיבת ציון עיי"ש הלשון אני כותב מן הזיכרון,

אומנם זה נכון שמתפיסתם, אודות "עלייה טבעית יזומה בידי אדם" שהיא המקרבת את הגאולה השלימה, אנחנו למדים ממנה רבות, שסימן להתחלת הגאולה זה אכן עלייה טבעית של כלל ישראל לא"י, והארץ מוציאה פירותיה בעין יפה להם, אך אכתי אצלם לא התקיים הסימן הזה,

ובזה אני בא לבאר מדוע כותב הרב קוק שרק מתקופת חיבת ציון החלה הגאולה, אך מתקופות עליות קודמות עדיין הגאולה עצמה לא החלה , וזאת משום שהגדרת הסימן המורה שהתחילה הגאולה, הוא שכלל ישראל דייקא ולא סך יחידים שונים, עולה לא"י והארץ מוציאה לו פירותיה , ולכן עליית תלמידי הגר"א הגם שהקימו בית כנסת בירושלים ואמרו על זה דברים נשגבים כידוע ליודעים, אכתי זה בגדר של זירוז אך לא החלה הגאולה עצמה, כי קבוצת תלמידי הגר"א הזאת אינה בגדר של כלל ישראל, וכן הוא בנוגע לשאר העליות הקטנות , רק בתקופת תנועת חיבת ציון ההתעוררות והעליה לארץ היתה בגדר התעוררות של כלל ישראל וגם הארץ הוציאה פירותיה בעין יפה, ועל כן דווקא ממנה נחשב שהחלה הגאולה עצמה,

הגדרה של כלל ישראל כפי שנמצא בריבותינו ביהמ"ד של הרב קוק, שכמובן מקורות לו בכל מחשבת פנמיות התורה זה - א . שהוא כולל שלושה חלקים שונים בישראל, גם צדיקים גם בינונים וגם רשעים , וכנודע מביאים בזה את דברי האר"י שצבו"ר ר"ת צדיקים בינונים ורשעים ,שרק בשלושתם יחד יש גדר של כלל ישראל ,אבל אם יש מספר עצום של צדיקים שמתעוררים לשוב לא"י ואין בתוכם רשעים ובינונים , זה נחשב התעוררות של סך יחידים ולא התעוררות של כלל ישראל , ורבינו הרצי"ה בשיחות א"י מסביר בזה מש"כ הישועות מולכו : "עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך, הן בבינונים הן בישרים בלבותם, קרוב לוודאי שנתנוצץ רוח הגאולה" שהיות והתעוררות לא"י היא מצד ג החלקים הללו, אזיי זה נחשב התעוררות של כלל ישראל, שהיא סימן להתחלת הגאולה עצמה.

              ב. סך מסויים של אנשים, היינו שלא מספיק ע"ד הפרזה שרק שלושה אנשים (צדיק בינוני ורשע) יתעוררו ויעלו לא"י, זה אינו נחשב התעוררות ועלייה של כלל ישראל, צריך שיהיה מינימום סך מסויים של אנשים (שהם מורכבים מג החלקים הנ"ל), והמספר הוא מה שמובא בביהמ"ד של הרב קוק, ומקובל להביא את הגר"א גוטמכר שאמר זאת - שכאשר כבר עלו לארץ ישראל ק"ל משפחות שעובדות את האדמה, ובחו"ל ישנם המונים המונים שמתעוררים ורוצים לשוב לא"י, זה הוא השיעור המינימלי האומר שישנה התעוררות של כלל ישראל לשוב לא"י, וזה הוא סימן מוחלט שהחלה הגאולה (וגם הארץ מוציאה להם פירותיה בעין יפה, מה שמראה על חיבור של העם אל הארץ ואכמ"ל בעניין זה, עיין ברב עוזי קלכהיים בספרו "שירת האומה לארצה" על ההקדמה לשבת הארץ) ,

ויש עוד הרבה מקורות שיש להזכיר בנוגע לתפיסה שהזכרתי כאן, כמו מה שמקובל לומר בבהימ"ד של הרב קוק, שבמהר"ל נצח ישראל פ"א כתוב במפורש שסימן להתחלת גאולה זה עלייה של עמ"י (כעם ולא כאוסף יחידים, זה עניין שמבואר במהר"ל בהמשך הספר במיוחד בפרק י"א, מה שנקרא בלשונו "קדושת הכלל" ואכמ"ל) לא"י, וכמובן שזה אינו תלוי בניסים או בחזרה בתשובה מעשית של כל עמ"י, שאדרבה זה יבוא ע"י הגאולה ולא לפני הגאולה כנודע ואכמ"ל בסוגיית התשובה בהקשר לגאולה, כן יש להזכיר את דברי הגמרא בסנהדרין המפורסמת על הקץ המגולה שגם בה מבואר ענין זה שכשעמ"י שב לא"י והארץ מוציאה לו פירות זה הגדרה המסמנת שהחלה הגאולה , עיין גם ברמח"ל מאמר הגאולה , בגר,א בקול התור ח"ב לא זוכר את הפרק המדוייק, בראשונים כמו רמב"ן, ראה אוה"ח, ראה חסד לאברהם בנו של המגיד ועוד ועוד שפע מקורות בענין "גאולה בדרך הטבע", שהיא בעצם הסוגייה שלנו... , לוקטו בספרי אתחלתא היא ובעוד ספרים חשובים.

עד כאן , האם אתה מסכים עימי ?

דגאולה" סובל שני פרשנויות, האחת במובן של קירוב הגאולה, אך עדיין לא הגיעה הגאולה עצמה!!, ובזאת הלשון השתמש רבי ישראל משקלוב שכתב על התישבותם בירושלים והקמת ביהמ"ד דברים נפלאים עיי"ש,

השניה במובן הקלאסי של התחלת הגאולה עצמה !! , וכן הוא בנוגע ללשון הזאת במרן הרצי"ה שציינת, ועוד.

ואם כן צריך לדעת להבחין מתי הכוונה "להתחלה ממש" או "לקירוב גרידא" , וכך עולה מדברים ששמעתי ממורי הגר"א שרקי שליט"א, אם הרב גיזבר שליט"א הוא רבך אזיי אתה קרוב מסתמא אל הרב שרקי ... אתה יכול לשאול אותו...

עכשיו, ברור שישנם שלבים שלבים, אין זה קשור להנחת היסוד הפשוטה שמקובלת ברבים, שהיא אמת לאמיתה ואסור להתבלבל ולעוות אותה, זה - א. יש תקופה של גלות שהיא לא גאולה (עיין בדבריך שכבר אמרת שאולי הגלות כולה זה גאולה...), ב. ויש מעשים שמזרזים את הגעת הגאולה אך עדיין התקופה מוגדרת כתקופת גאולה, ג. יש תקופה שהיא הגאולה עצמה ולא גלות,

ואאכן ישנם שלבים רבים, אך צריך להבחין בפשטות האם מדובר על שלבים בגאולה עצמה (וזה מדובר בהרחבה רבה בביהמ"ד של מרן הרב קוק), או שלבים בזירוז הגעת הגאולה אך התקופה עדיין מוגדרת גלות ,זה נראה לי מאוד פשוט אבל משום מה יש נטיה לבלבל את זה .

נ.ב - איני מבין מדוע אינך מקבל את מש"כ למעלה, הרי כתבתי שם הסבר מדוע מוכרחים לומר שלא החלה הגאולה בזמנים לפני כן - כי גאולה זה עלייה טבעית של כלל ישראל דייקא ולא סך יחידים וכמש"כ במהר"ל עליית עם ישראל, וכמש"כ בהרצי"ה במפורש ממש בשיחות הרצי"ה א"י ובזה הסביר את דברי הישועות המולכו המפורסמים כנ"ל (איני זוכר את המיקום המדוייק בספר, אך סימנתיו ואני יכול להפנות אותך כשיזדמן להגיע לישיבה שלי, שם סימנתי... ), ויש לזה עוד מקורות כמו למשל בהקדמה לשבת הארץ לרב זצ"ל ועוד,

(אך יודע מה,  אם תרצה אני יוסיף הסבר קצת יותר מעמיק בעניינה של גאולה, ומזה תבין מדוע צריכים לומר שהגאולה זה עליית הכלל דייקא ולא סך יחידים, ולפי הסבר זה במושג הגאולה, הוא נקשר במוגים רבים נוספים במחשבת האמונה כמו מושג התכלית, מושג הארץ, מושג התורה ועוד ועוד, רק אם אני ימצא בי כוח להעלות על הכתב קצת מההבנה הזאת ).

אדון אוהב וכו', כשתצא שבת אצלך תעבור על המקורות הנ"ל

ובעניין ההתרחקות מהדת - שקר גמור ומוחלט, ע"ע ההתבוללות... בע"ה כשיהיה לי כח אכתוב קצת עובדות יותר באריכות.

ןהם לא פרשנות של "הרבנים הגדולים"...

(וגם אם זה כן היה כך, מצופה מיר"ש לקבל את דברי הרבנים הגדולים, ולא לחשוב שהוא הכי חכם בעולם)

המונים עלו והשתוקקו לעלות, לא בדיוק בשביל ד' אמות (שעל אלו מסוג זה, שבאים "למות בא"י" דרשה הגמ' - "בחייכם -נחלתי שמתם לתועבה, ובמותכם - ותבואו ותטמאו את ארצי", אז נא ונא ממי שהשים נחלת ה' בחייו לתועבה...) 

אחרות.

זה לא יואמן, אני מקווה שלא הבנתי אותך נכון .

 היו חילוקי דיעות בין ענקים אם זה מקרב את הגאולה

או לא ולבסוף תוצאות המרד היו הרסניות להתיישבות היהודית בארץ ישראל.

לראשונה אבד הרוב היהודי והדומיננתיות בארץ ישראל,

המושג הפלסטינאי שרודף אחרנו עד היום נוצר

והרבה חכמים ירדו לבבל ללמוד תורה.

מרד בר כוכבא היה בזמן שנגזרה גזירת הגלות, והעם לא קיבל את דברי החכמים שהתריעו על כך, היחיד מבין החכמים שחלק היה ר"ע שסבר בטעות שבר כוכבא הוא משיח וממילא אין עוד משמעות לגזירה הנ"ל.

הרוב היה אובד אף בלי המרד - מאותה סיבה עצמה שהמרד גופיה קרס- הואיל ונגזרה גזירה.

ולכן גלו לרומא, בעיקר, ואח"ז היו שהלכו לבבל עד ששם נוצר המרכז של היהדות.

(נ. ב. ממש, המושג פלסטיני לא קשור לזה בגרוש, ממש משום כיוון.)

כל זה לא נוגע לזמן שאין שייכות לגזירה, (אא"כ כת"ר השתכנע מטענות הרב מסאטמר זצ"ל, מה שבד"כ לא קורה לת"ח מן השורה.) שבו - מצוות כיבוש הארץ, היא היא הגאולה, חבל כ"כ שאתה ממשיך ומתעקש מדעתך נגד דעת הגר"א וגדולי תלמידי הבעש"ט, ותלמידהון ותלמידי תלמידהון די באתרא קדישא הדין ודי בכל אתר ואתר. 

הייתי ממליץ לך, אם המצב הוא באמת שאתה מעוניין לבדוק את הדברים משרשם, להשיג את עלוני ופרסומי אגודת קדושת ציון, אגודה חרדית שמבארת את העניינים האלו בטו"ט.

אם אתה יותר רציני, אמליץ על ספרי הגאון ר' אריה שפירא שליט"א, חתנו של הגרז"נ שליט"א. "אחרית כראשית" ו"מגדיל ישועות מלכו" המבארים היטב.

כמו"כ כדאי לעבור על ספרי משפחת רבלין - בראשם כמובן קול התור, ועימו - חזון ציון, המגיד דורש ציון, ברית אבות בסערת אליהו, וכו', אשר אע"פ שנסתרה מהימנותם הטכסטואלית. די ברורה האותנטיות האפוקליפטית שלהם.

...שזה לא יקרה ובזאת אנו חלוקים. לא שאני נגד ישוב הארץ חלילה. אני בעד

בדרכי שלום ככל שאפשר. דרך אגב כאשר ניסינו לעשות זאת בדרכי שלום (לכאורה)

זכינו ליותר הצלחה.

הפלסטינים מבוססים על הפלישתים, זה שהרומאים גם חשבו על הרעיון לא אומר כלום, כל ערבי מתחיל יספר לך שהוא מצאצאי הפלישתים, וגם אם רומא היו קוראים לזה הונוללו זה היה קורה בדיוק אותו דבר.

לא יודע מה הראיה מהשלום ושלווה של האבות, ומה אוחז לדעתך יר"ש. אני יודע שיר"ש מקיים את כל מצוות התורה, גם כאלו שפחות הומניות ונאות בעיני שכינינו היקרים.

לא אכפת לי לכבד אותך, - אבל בחייאת, אתה מתעקש על עיקרון, ללא מקור, נגד כל מי שטרח פה לבאר ולהוכיח, וזה לא רק אני, תסכים שזה די מתסכל? וגם טיפטיפה גורם לפחות כבוד?

שחושב שהוא חכם יותר מכל המקורות.

איך?

ואחרונים, לא מעניינים אותי, כי הם "חכמה" ופה זה תחום של "אמונה" אז אני מאמין במה שנראה לי???

רק לי נראה שנוצרה פה בעיה עם היין שלך? מה אומרים חכמי הפורום?

אולי אפש"ל שהדרך לקרב את הגאולה השלימה היא ע"י תורה הנלמדת מתוך חיבור לקדושת כלל ישראל המתגלה בא"י,

ומבחינה פרקטית מהי הדרך להיפגש עם קדושת הכלל ?, בכדי שעסק התורה של האדם יהיה באופן הנכון שלו כמתחבר עימה, והתשובה היא - ע"י שהאדם עוסק בתורת הרב קוק זיע"א, שעניינה של תורה זאת, שהיא התורה השייכת לתקופת א"י, זה להמשיך ולהשפיע על האדם את קדושת הכלל הנשפעת בא"י, ובכך לרומם את מעלת כל חלקי עבודת השם שלו, הן תורה, והן תפילה, מידות ועוד, וכנודע בכתבים הרבים של בית מדרשו של מרן הרב קוק.

וצריך לדעת מש"כ הרב קוק זיע"א שזה עניין תורה לישמה , היינו לימוד תורה לשם חיבורה והתאחדותה עם קדושת הכלל , ורמז לזה בדברי המהרח"ו בתחילת העץ חיים ש"לשמה" זה אותיות לשם ה' , והאות ה' בקבלה מורה על ספירת המלכות שהיא עניין קדושת הכלל הנקראת כנסת ישראל, וא"כ רואים בדבריו שלשמה זה לשם חיבור התורה עם קדושת הכלל.

ובריבותינו הקדושים (מרן הרצי"ה בכתביו, ומרן הרב חרל"פ בלחם אבירים ועוד) מבואר שזה היה גם סיבת הגלות, דהיינו מה שלילת לימוד התורה באופן הזה הביא את הגלות!!, וחיוב לימוד התורה באופן הזה הוא מקרב את הגאולה השלימה , ועל דרך דברי מרן המהר"ל המפורסמים בנצח ישראל פ"א שהדבר נודע מהופכו ידיעה אמיתית, והגאולה נלמדת מהגלות שהיא הופכה עי"ש,

ואם כן, כתוב בגמרא שחורבן בית שני היה משום "שלא ברכו בתורה תחילה" , והכוונה בזה אומרים ריבותינו הקדושים זיע"א, שבברכת התורה השלישית כתוב "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" ורואים בברכה זאת שישראל קודמים ורק לאחמ"כ נכתבה התורה, וכנודע זה בספרות פנמיות התורה (מקור לזה בתנא דבי אליהו "ישראל קודמים" ועוד ועוד אכמ"ל) , ולפי זה כשחז"ל אומרים שלא ברכו בתורה תחילה, אין כוונתם שלא ברכו מבחינה פרקטית (הוצאו את מילות הברכה מפיהם) וכמש"כ זאת במפורש המהר"ל !, אלא כוונתם שלא פעלו את המשמעות של הברכה זאת, והוא ענין לימוד התורה מתוך קדושת הכלל, שבזה קדושת הכלל מתחברת עם התורה.

כתוב שבגאולה השלימה "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

לדעתי המטרה של הדור שלנו הוא לקדש את שם ה' בכל מקום,

להראות שהתורה היא משמחת וההולכים לפיה רק מרוויחים וטוב להם בחיים וכו'.

להציג את היופי ביהדות לכל הרחוקים שמפחדים להתקרב..

ואכן בעז"ה אנו נבוא למצב  - שלא רק עמ"י בכללו יהיה במדרגה של דעת השם , אלא האנושות בכללה , ע"י עמ"י תבוא למדרגת דעת השם (ורק ע"י עמ"י, היא אינה יכולה לבוא לדעת השם מצד עצמה כ"א ע"י עמ"י כנודע) , ואפ"י יותר מזה, ע"י כלל האנושות תבוא גם העולמיות החושנית (מלשון 5 חושים שבאדם, היינו שהיא נתפסת באחד מחמשת החושים של האדם, בשונה למשל מנשמת האדם , שהיא מהות האדם כמש"כ בשערי קדושה, שהיא אינה נתפסת באחד מחמשת החושים) למצב של דעת השם , כי צריך להבין שדעת השם הכוונה "להתקדשות" אמיתית !, וזה שייך גם בעניני חומר שהם ישיגו דעת השם היינו שהם יתקדשו, לקבל את הערך האלוקי המתחבר בהם, וכמש"כ במסילת ישרים מידת הקדושה עי"ש.

יש כאן כמה שלבים של עילוי העולם הזה , בתחילה עילוי כלל ישראל, לאחמ"כ עילוי כלל האנושות ע"י כלל ישראל, ולאחמ"כ עילוי העולמיות ע"י האנושות בכללה , ועוד .

מעריץ אותך

אחי, לדעתי הנחת יסוד שצריכה להיות בבסיס כל הדברים שלך 

זה ההבנה שרק בתקופת תנועת חיבת ציון החלה תקופת הגאולה בעצמה !  

לפתוח עיניים לראות את היהודי השבור שיושב לידך בבית הכנסת את החבר בחדר שעובר עליו מה שעובר והוא ממש בגלות הנפש והנשמה... לנער אותו, לחזק אותו, להיות בחי' המשיח שלו...לשמח.

כמובן גם כן שאר הדברים.. מקווה שתבקרוב!!!

להיאבק למען ריבונות ונגד חלוקת הארץ.

אביו ציוה אותו על זה!!!

בבקשה לקבל את סולם הערכים והציווים שנצטווינו ע"י אהינו מלכנו בתורתו.

ולא להתפתות לייצר עולם ערכים פרטי ש"נראה לנו טוב".

גם לא כשזה מסתדר עם משלים נאים.

צר לי.

וכמובן שיש לענות על דבריך כל כך הרבה, אעשה זאת אם תפתח שרשור חדש בנושא באקו"ח, לא רואה צורך להגרר לזה כאן.

עצה טובה, תשתדל לא לסטות מהדיון. (התווכחנו על כיבוש ארץ או אחדות העם, ואתה עונה לי בטראמפ ו48, איך?)

האי כללא הוא.

ואידך פירושא זיל גמור.

....בזמן מלכות אחאב היינו מעצמה איזורית ולא בזכות קיום מצוות. נהפוך הוא.

חכמים מייחסים זאת לכוחה של אחדות.

אחדות היא מצווה חשובה, וגם גורמת לנצחונות כמו בימי אחאב.

אבל לא מוותרים על מצוות אחרות בשביל ליצור אחדות.

זה מה שאני מנסה ללא הצלחה להסביר לך.

ה' ציווה אותנו במצוות שונות, ועלינו לקיים אותם כפי שהוא ציווה.

ולא כפי מה שנראה לנו יותר הומאני.

זה הכל.

תבין כמה יש חילוק בין עם ריבונות לבלי.

(אמנם בהסכם הנוכחי ח"ו איני תומך כלל ועיקר)

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות.

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

של אל תהיי צדיק מדיי

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  

הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.

זה בגדול, מקווה שאני מובן...

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.

על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

פרק זמנים - פניני הלכה

@סיעתא דשמייא1, אני חושב שזה לא עניין של מגזר, למרות שהחבדניקים אולי התחילו עם זה

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)

לפרוק בארמית זה לפדות. לפדות זה לגאול.

גאולה בתנך זה גם הצלה מצרה, וגם הוצאת דבר משעבודו (גאולה משעבוד מלכויות, גאולת שדה, גאולת עבד). גאולה קלאסית בדברי חז"ל זה יציאה משעבוד מלכויות. עם זאת ברכת גאולה ב18 עוסקת בגאולה מצרה, ויציאה משעבוד מלכויות זה בתקע בשופר גדול לחרותינו. כך שלא ברור מתי פורקן משמש כהצלה מצרה ומתי כיציאה משעבוד מלכויות.

אם באמת פורקן כהיום הזה בעל הניסים זה גאולה מצרה. אז השאלה האם איפשהו בעל הניסים של חנוכה מוזכרת עצמאות פוליטית או רמז שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן? (בדברי חז"ל זה מפורש, שהרי חזל אומרים שהלל אומרים רק עם הנס קרה כשלא היינו משועבדים לאומות, שנאמר הללויה הללו עבדי ה', ולכן בפורים לא אומרים הלל ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ובפסיקתא רבתי דחנוכה (פרשה ב'): משאין אומרין הלל אלא על מפלתה של מלכות... הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס" ).

השאלה אם "מסרת גיבורים ביש חלשים וכו' זה אזכור ליציאה משעבוד מלכויות. שהרי אם מלכות יוון נמסרה ביד ישראל, משמע יצאנו משעבודה, אחרת לא שייך לומר "מסרת משעבד ביד משועבד".

כמובן זה לא הסיבה העיקרית לחנוכה, אלא הסיבה העיקרית היא שניצלה התורה מכליון, כדברי על הניסים "כשעמדה מלכות יוון על עמך ישראל להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם" כמו נוסח פורים "כשעמד המן הרשע ביקש להשמיד את כל היהודים ואתה ברחמיך הפרת את עצתו"

וְיִפרוֹק יָת זְבִינֵי דַאֲחוּהִי.

גאולה פה זה הוצאת השדה משעבוד זר (שלא של המשפחה).

אבל כמובן אתה צודק וגאולה עצמה יכולה להיות הצלה מצרה גם, כמו "קרבה אל נפשי גאלה" בתהילים ודגמאות רבות, וברכת גאולה ב18).

אבל למשל "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים...ברוך גאל ישראל" בברכת גאולה בפסח, זה יציאה מעבדות לחירות (משעבוד מלכויות לעצמאות)

על הניסים של חנוכה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

אגב "בזמן הזה" הכוונה - בתאריך הזה, כלומר על הניסים שעשית לנו בימים(בשנים) ההם לפני אלפיים מאתיים שנה, בזמן הזה בתאריך הזה של כה בכסלו. "שעשית *לאבותינו* בימים ההם בזמן הזה" - אבותינו לא חיים בהווה.

"בימים ההם (ו)בזמן הזה" במובן של בעבר ובהווה, זה דרשה על המשפט. וזה אחד המקרים שמרוב פרסום הדרשה, נשכח הפשט הפשוט של המשפט...

כמובן הדרש גנוז בפשט, כי הרי הימים ההם (השנים ההם) כבר לא יחזרו, אבל "הזמן הזה" כלומר התאריך הזה, חוזר כל שנה ושנה, ומביא את התנוצצות העבר כל שנה מחדש בהווה באותו תאריך, ובמילא זה גם רלוונטי להווה. אבל צריך להבדיל בין פשט מובן של ברכה לבין דרש.

למרות שבדקתי עכשיו וזה לא לגמרי כך, הנה נגיד דברי הרב מרדכי אליהו:

"מאי מברך? שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
ומדקדקים בלשון הברכה שאין לומר "ובזמן הזה" בו"ו עיין כה"ח
תרע"ו ס"ק ה' ומש"ב ס"ק א' אולם עיין בשלמי חגיגה הלכות
חנוכה שהביא משם הלבוש שיש לאמר "ובזמן" והפירוש עשה
לאבותינו אז ובזמן הזה עושה עמנו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים.
אבל כאמור אומרים בזמן והכוונה נסים לאבותינו בתקופה הזאת".

ועוד ממקור אחר:

בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)"

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אסור להקשיב להם