"בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינִי אוֹהֵב לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל מַטִּיף וּמוֹכִיחַ. אַךְ מַכַּת עֲצֵי הַבַּאוֹבַּבּ אֵינָהּ יְדוּעָה לָרַבִּים, וְהַסַּכָּנָה הַנִּשְקֶפֶת לְמִי שֶנִּקְלַע לְאַחַת הַכּוֹכָבִיּוֹת, גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ שֶׁהַפַּעַם עָלַי לָצֵאת מִגִּדְרִי וּלְהַזְהִירְכֶם בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל הַזְהָרָה: “יְלָדִים, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִפְּנֵי עֲצֵי בַּאוֹבַּבּ!”





אח.
ילדים הזהרו...

– אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הֲבִינוֹתִי אֶת הַדְּבָרִים כָּרָאוּי! חַיָּב הָיִיתִי לָדוּן אוֹתָהּ לְפִי מַעֲשֶׂיהָ, וְלֹא רַק לְפִי דְבָרֶיהָ. הִיא הֶאֱצִילָה עָלַי מִזִּיו מַרְאֶהָ וּמֵרֵיחָהּ הַטּוֹב. בִּמְקוֹם לִבְרֹחַ מִפָּנֶיהָ חַיָּב הָיִיתִי לְהָבִין לְלִבָּה וְלָחוּשׁ אֶת אַהֲבָתָה מִבַּעַד לְתַחְבּוּלוֹתֶיהָ הַתְּמִימוֹת… הֵן הַפְּרָחִים מְלֵאִים סְתִירוֹת וַהֲפַכְפָּכוּת כָּל כָּךְ! הָיִיתִי צָעִיר מִכְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ לֶאֱהֹב אוֹתָה…