החוויות והמשקעים. החלומות והחששות.
וכשאני יבוא למפגש כזה, אני אפגוש בנאדם עם סיפורים וחוויות משלו. עם משקעים מודעים או שלא - מה שעלול להפוך את זה למעניין יותר.
ואני חושבת לעצמי, מה אני רוצה שינהל אותי?
מה אני רוצה להביא למפגש כזה.
ללכת על הדרך הבטוחה? לשמור ולהגן על עצמי.
או ללכת על הדרך הקשה, של לשחרר. לתת אמון ופשוט לחיות את הרגע. לחיות אותו בתקווה שזה לא יתנפץ עלי, אבל עם הבנה שזו אפשרות שקורת במציאות.
מאז ומתמיד הבטחתי לעצמי שפחדים לא יכתיבו לי מה לעשות.
ובכלל, אני נגד רחמים עצמיים.
אבל לפעמים זה מנגנון הגנה כל כך עמוק שמכבה את כל המערכת.
היום, אני רוצה לשכתב את ההיסטוריה של עצמי מחדש.
רוצה ללמד את עצמי איך לא לחזור לדפוסים הישנים..
לזכור שכל החוויות והאירועים שהיו, שווים את זה לגמרי גם במחיר של התמודדות וכאב.
לזכור שבמפגש הזה יש עוד בנאדם - ועוד משקעים.. ושהוא בוחר להיפגש איתי ועם כל מה שזה אומר 🙊
והלוואי שהוא יבין שהאופן שבו אני מגיבה לדברים נובע בין היתר מהדברים הללו, שבכלל לא קשורים אליו. ולקוות שהוא יכיל את זה או לפחות לא ייחס את הכל אליו.
אז בפעם הבאה שתפגשו מישהו, תדעו שאתם פוגשים אותו ואת העבר שלו (ותנסו להיות רגישיים לזה).
ובפעם הבאה שאני אפגוש מישהו, אני מקווה שאתן לעצמי לפגוש אותו באמת.

וכתיבה יפה!
