וְדַע בְּנִי וּזְכר הֵיטֵב - כִּי הָאָדָם לא בָּא לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם, וְכָל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ הַתְּלוּיִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים ל"ג) "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶאֱמוּנָה". וְצָרִיךְ הָאָדָם לְחַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּתְשׁוּקַת הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמוּנָה יְרוּשָׁה הִיא לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, וְזֶה עִקַּר הָאֱמוּנָה לִסְמךְ עַל אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם - אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, וּלְהַכְנִיס כָּל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ, וּלְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ בְּזֶה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. (עלים לתרופה, מכתב מ"ג)
