1. אני חושבת שכל שנה בפני עצמה עומדת. בכל השנים האלה היה לי טוב והיה לי סיוט. החלק הטוב יותר התחיל מהאולפנה,
כי ביסודי סבלתי מאוד. אבל מהאולפנה התחלתי לחוות חוויות שמעולם לא רציתי לחוות, החל מפטירת סבתא רבא בחמישית, פינויים, הגירוש מגוש קטיף, תאונה שקרתה במשפחה, מחלת סרטן של סבתי ע״ה, מחלה כרונית שחטפתי, יחסים בבית עם ההורים שהחמירו עם הגיל ועוד ועוד... הכל תוך כדי הלחץ לעשות בגרויות כי פחדתי מה יקרה אם לא אעשה אותן...
אבל בסה״כ, שנות האולפנה היו הטובות ביותר עבורי והלוואי שהייתי יודעת את זה כשהייתי שם.
2. תשובה 1 עונה על כך. אולי אציין שבשנה אחרי ש״ל התברברתי בבית מחוסר דעת מה אעשה, והיא היתה שנה נוראית ביחס לעצמי וביחס להוריי, רק בגללה תקעתי את עצמי אח״כ בלימודים אקדמיים שבכלל לא רציתי שמרחתי והיה נורא - כי פחדתי לחזור על אותה שנה.
3. העצה הכי חשובה שלי:
לא לפעול מתוך פחד, גם הפחד הכי קטן. לעצור, להפעיל את השכל, לבדוק את כל האופציות שיש ורק אח״כ את הרגש ואז להחליט על פעולה.
לא כל דבר שעושים צריך לעשות ״כי אני מתחברת״, לפעמים עושים כי זה פשוט נכון לעשות ודרך הנכונות הזו והלמידה מתחברים.
והכי הכי חשוב - אם קשה בנפש וקשה להתמודד -לבקש עזרה!!!
במיוחד אני מדגישה לגבי עזרה מקצועית. לא התאים לך העזרה המקצועית שהלכת אליה? חפשו מישהו/י אחר/ת. לא לוותר.
* עוד שתי נקודות קריטיות בעיני:
א. לגבי עניין ההתבגרות הגופנית - למצוא כל דרך ללמוד ולהתחבר לגוף שלנו, מתוך טוב, אהבה ולחבר לקדושה -
לבקש ללמוד מאנשים ונשים ראויים, לקרוא ספרים ראויים בנושא, למזלכם, היום יש שפע בעניין, בתקופתי היה נורא ואיום ועכשיו אני והדור שלי במסע תיקון מפרך.
ב. ללמוד הכל בנושא כלכלת בית והתנהלות כספית, להתחיל חסכונות כבר מעכשיו, גם אם בקטנה!!
זוהי קריאת קודש נואשת ממש! בקשו מהמוסדות לימוד שלכם שיביאו לכם קורס מקצועי בנושא, נדנדו להם בצורה יפה,
זה כל כך כואב להתחיל חיים בלי ידע על כל מה שצריך לדעת בעולם המבוגרים, וזה ממש הצלת נפשות.
כמובן, כולל התנהלות מול גורמים ממשלתיים - עסק, ביטוח לאומי, ביטוחים בכלל, בנק ועוד...
אתם אמנם עוד צעירים, אבל זה בדיוק הזמן להכנס לזה בנחת. מי יודע? אולי תוכלו כך לעזור להורים שלכם...
