וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לאֱגוֹז? מָה אֱגוֹז אַף-עַל-פִּי שֶׁאַתָּה מַשְׁלִיכוֹ בְּתוֹךְ הָרֶפֶשׁ וְהַטִּיט אֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס - אַף יִשְׂרָאֵל וְכוּ', הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּגָלֻיּוֹת שֶׁעִקָּרָם גָּלוּת הַתַּאֲווֹת כְּמוֹ שֶׁעוֹבְרִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָם נִמְאָס, כִּי אַדְּרַבָּא דַּיְקָא עַל-יְדֵי הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה שֶׁעַל הָאֱגוֹז שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד מְאֹד לְשָׁבְרָהּ, עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא אֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָם נִמְאָס כַּמּוּבָן מֵהַמָּשָׁל בְּחוּשׁ, כִּי הַקְּלִפָּה שׁוֹמֵר לַפְּרִי כַּיָּדוּעַ, כִּי כָּל הָרֶפֶשׁ וְהַטִּיט הַמָּאוּס מְאֹד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל הָאֱגוֹז בְּתוֹכָם אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמָאֵס אֶת הַמַּאֲכָל שֶׁבִּפְנִימִיּוּת הָאֱגוֹז מֵחֲמַת שֶׁהַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה מַגֶנֶּת עָלָיו וְכוּ', וְלַסּוֹף יִרְחֲצוּ בְּמַיִם הָרֶפֶשׁ וְהַטִּיט וְיִשְׁבְּרוּ הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה - וְיוֹצִיאוּ הַמַּאֲכָל נָקִי וָזַךְ, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הַנִּזְכָּר לְעֵיל.
(ליקוטי הלכות, מנחה ז', צ"ה)