אין לי כח לעשות כלום.
בחילות( מניחה שזאת רק ההתחלה, אבל הן מתישות אותי).
הקטנה מסתובבת סביבי קצת במסכנות על חוסר היחס.
בעלי המהמם מנסה לעזור כמה שהוא יכול אבל עדיין אני מרגישה בעע..
אנחנו בעקרון* כל-כך שמחים מההריון . מרגיש לי לא פייר להתלונן. לא פייר להיות חלשה כי אני אמורה להיות בעננים. בפועל..ממש לא אני...
*למה בעקרון? כי עד שלא אראה דופק בע"ה(!!!) אני בחששות ...משהו בי מנסה לא להקשר לזה נפשית. אולי גם החששות לא מועילות להכל...
קיצור, תנרמלו אותי....
תודה חברות!
( וזה קשה שבעולם האמיתי אף אחד לא יודע. וכרגע לא רוצים לשתף. לפחות עד הדופק....)
חסדי ה' בהריון
)