וקצת בינה בלב מכניס,
אבל ישנם דברים שהוא עוד לא גילה לי.
האם יפרח לי עוד שושן,
האם ניעור בי ניצוץ נושן,
האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי?

ואיך נדע אם יש תקווה
שכשנבוא, שכשנבוא
נמצא תשובה?

אריק איינשטיין

אבנים לבנבנות.
טוב לשוט - תרמיל על שכם,
אל בלי אן הרחק לנדוד.
בין איילת ומטולה
שם עייפתי ואשב.
פרח-חן לקטוף חפצתי
וננעץ לי קוץ בלב.

נחמה הנדל

שחוזרים אחרי הקרב.
שיר של אהובה,
מחכה לך.
מישהו שר את זה קודם.
זהו שיר אחרי מלחמה,
הוא תמיד מזכיר לי תקווה.
היא מחכה, אהובה כבר חוזר,
זהו שיר שבא אחרי המלחמה.

אריק איינשטיין

אני כעוף בנדודיו.
אני כרוח, חרש ימים עוברת,
שרה לה מסתיו אל סתיו.
דרך רחוקה,
ואני ציפור בליל סגריר.
ציפור בלי בית - מהי
אל מול שמים,
כשאבד לה סוף השיר?
שיר הרוח על המים,
ולו הרבה גוונים.
מי אני היום ומה אני
בצלילים המשתנים בשיר?
כשהאור על פני המים,
יש קשת של גוונים.
מי אני היום, מה היום,
מי אני בשיר?
דרך רחוקה,
ובסופה אתה ניצב.
אבוא אליך חרש,
כרוח ערב,
נלך איתה עד תום יחדיו.
דרך ארוכה,
ואני ציפור תלויה על בד.
הושט ידך לי, קרא לי,
כי בשמיים כל השיר שלי אבד.

גלי עטרי

לא רציתי להכאיב.
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.
הסירי כעס מליבך ונסי למחול.
אל תכי ילד בקרבך,
הוא שלך למרות הכול.
גם ההבטחה,
גם כוחה,
גם רוחה.
לו היית את כף ידך על צווארי מניחה,
לא הייתי עוד מתבייש שביקשתי סליחה.

מתי כספי

לא מתמסרת קל, אם בכלל,
להצגות שלי היא לא קהל.
אפילו שרוצה אותי כבר,
דוחה כל גינונים של מחזר.
דווקא אז אני אוהב אותה יותר.
אהובתי היא כמו ארץ מדבר:
יש בה נקיון בוהק וצח,
שאם אני מעט מלוכלך,
אפילו שרוצה אותי כבר
לא תיתן להתקרב, לא תיעתר.
דווקא אז אני אוהב אותה יותר,
דווקא אז אני אוהב אותה יותר.

מאיר אריאל

אני אוהבת את השיר הזה
בעיקר את המנגינה שלו
באופן כללי מאיר אריאל 😍

איה אותה ארץ, איפה אותה שמש?
אומרים ישנה ארץ, עמודיה שבעה,
שבעה כוכבי לכת צצים על כל גבעה.
איפה אותה ארץ, כוכבי אותה גבעה?
מי ינחנו דרך, יגיד לי הנתיבה?
כבר עברנו כמה מדברות וימים,
כבר הלכנו כמה, כוחותינו תמים.

ירדן בר כוכבא

שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה,
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.
כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים,
הן עיניי למדו לחייך וחדלו משכבר,
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים,
ישרים וגבוהים הגשרים אתמול ומחר.
לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו,
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע.
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר, נרדמה.
ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ, קרני החמה.
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה,
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.

גידי גוב
מילים: לאה גולדברג

מכתבי השלוח,
מסילת חיי, געגועיי.
הד תפילותיי.
כי שירי הוא עלה ברוח,
הנידף, השכוח,
הוא האור הרך, הנפקח,
בלילותיי.
הוא אתה ההולך אלי.
בנדודיי חולפות עליי תמונות ונשמות,
ושמות שמות.
אתה בא והולך אלי.

יהודית רביץ

אמרו שנדוש לדבר בו שבחים.
גם סבא וסבתא אי-אז בו הביטו,
מבט ממושך שסופו נכדים.
כשחנה ויוסק'ה התחילו ללכת,
והיו לסעיף בועדת השיכון,
אז יוסק'ה טען בשיחה ממושכת,
וחנה הצדיקה עצמה בניגון.
יא ירח, יא ירח, מה עשית?
בלבלת בת ובן.
יא ירח, הן נשארת כשהיית:
שדכן אשמאי זקן.
לו רשמת יא ירח קורותיך,
היה הנייר מסמיק.
די צרות לנו חביבי בלעדיך.
יא ירח, בבקשה תפסיק.

להקת הנח"ל

איך אתה לא מסתכל מעבר לצד האפל?
הלילה עטף את עיניך צל שחור.
פתי ביישן וטהור, רצית לעוף כמו ציפור.
הכול עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת.
היית כאן ופתאום הכול נטרף כמו חלום.
הכול עומד במקום, הזמן ממשיך ללכת.
הכול נטרף כמו חלום,
אל פי התהום כמו חלום.
הלילה יפלו בגללך מילים ריקות,
אחר-כך יבואו שתיקות, בדידות ושנים ארוכות.
הלילה העצב הוא רק מקום אחר,
חדר, כסא ופסנתר, פרח ליד הגדר.

גלי עטרי

בלי לבקש גדולות ונצורות.
שלווה מופרת וכבר אחרת,
ואין טעם לכסות כי בפתח נכנסות התמורות.
מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אזנו תופסת איך הקריאות חוצות את הרחוב.
שואל עדיין, שואל מאין,
כן, מאין כוחות לשאוב?
זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה.
לפעמים אני, לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה.
מי שחווה את בערת הקיץ - ליבו לבית,
ופני הנוף ראי לחרדותיו.
את מי ישביע, את מי ירגיע,
ועל מה יתפלל עד סתיו?

אילנית