נדמה לי שהנקודה היא שאת הנשים זה יותר מענין, וממילא יש לזה יותר מקום, וזה יותר מפריע אם, ויש יותר מקום להתפתחות בזה,

משום מה אצל הגברים זה פחות מענין (אולי מבחינה היסטורית כי אי אפשר להילחם ב, ולפחד, ו אי אפשר ללכת לשדה ולחפש שם רגשות וכואב לי ועוד כהנה וכהנה,)(ונשים יותר היו בבית, יותר בשלווה)
ואז ממילא יש פחות רגישות וכאלה, פשוט כי לא שמים לב כי לא מנסים לשים לב,
יש בזה צד מועיל כי אפשר לפעול בצורה טכנית יותר טוב ולא לחשוש לפגוע ולא להיפגע, ואם כן, שניה משלימים או מכות וזהו, .

מצד שני מי שכן מחפש את זה (לא תמיד הוא רוצה, לפעמים כך גדל) עלול להיות במצוקה, כי כאמור, אנשים לא מודעים ולא מנסים ל ולא בטוח שאמורים, {יכול להיות שכן}

לאט לאט אפשר לראות עדינות ורגישות נוספת עולה בעולם, לכאו' זו התקדמות כי, חווים, ולוקחים את העולם רק להיות לו לעזר, זא, לוקחים את העולם במלוא עוזו ותפארתו,
וספיחי וכו'. (אולי זה קשור לזה)


{מחילה אם הארכתי, סידרתי לעצמי בראש}

בנים נכים מבנות-

אבל זה לא משנה. וזה מהווה בעיה ל2 הצדדים.

לדוגמה, להיות אוטיסט זה בעיה, כי העולם לא אוטויסט.

אבל גברים ושנים שווים בכמות, אז אין לכוארה עדיפות

סתם

אגב זה הדבר הכי מבורך שיש, שאצל גברים הנטייה השכלית יותר מפותחת ואצל נשים-הנטייה הרגשית,

זה יוצר שלמות. וכמובן שיש גברים יותר רגשיים ונשים יותר שכליות. זה מעולה.

ועי' תפילת נשים של הרב מלמד שליט"א, פרק ג' פסקאות ג-ה. ממש מעניין.