חוץ מזה, לא מכיר.

אם אני נותן לך כסף, כי יש לי סיבה טובה לעשות את זה, אז השכן שלך מרגיש מקופח?

אני חושב שהוא טיפש. 

וודאי שזה לא נכלל בגדרי עינוי. עינוי זו גרימת צער בצורה אקטיבית. (או מניעת זכויות שמגיעות לו.) אם אני לא "נותן לו יותר בגלל שהוא יתום" זה לא עינוי.

יתום הוא יתום . הצרכים של שניהם שוים לחלוטין.

לדעתי זה עוות שדרוש תיקון במדינה שמחשיבה את עצמה מדינה יהודית.

גם ליתום שאביו לא נפל בקרב מגיע לעשות בר מצווה.

אבל זה לא אומר שיש לנו חובה לדאוג לזה. (חוץ מבמסגרת צדקה).

אם צה"ל לא היה מממן כלום ליתומי צה"ל, היית רגוע יותר?

רע לחיות במדינה שמחלקת זכויות על בסיס קריטריונים לא רלוונטיים.

טוב לחיות במדינה שנותנת לכל אחד בצורה שונה בהתחשב ביכולות שלו, בצרכים שלו, ובמעשיו.

רע לחיות במדינה שנותנת לכולם אותו דבר, רק בשל ערך השיווין.

מוטל עלינו לקיים "ואספת דגנך תירודך ויצהרך".

אבל איך זה קשור?

לא סתם  הדאגה ליתומים מודגשת בתורה יותר מפעם אחת.

לא סתם הנביאים הוכיחו את העם על ענין היתומים. זה לא ענין של יכולת לחלוטין.

בגלל שהם יתומים (אם אתה יודע משהוא שאני לא יודע, אנא הבא לכך מקור)

יש איסור לצער אותם. הנביאים הוכיחו על עיוות משפט כלפי יתומים. וכפי שכותב החינוך "שחיבין בני אדם לנהג עמהם דרך נחת וכבוד".

אני לא מכיר "דאגה ליתומים" שמודגשת בתורה. מודגש מעמדם החלש בחברה, והאיסור לנצל אותו (ובשל כך גם החובה להתרחק מהאפשרות של ניצולו).

יש אנשים שיותר מפחדים שהבן שלהם יהיה "יתום-מסכן-ועזוב", מאשר עצם המוות שלהם. משרד הבטחון מנסה לעזור ליתומי צה"ל כדי  להקטין קצת את הפחד מפני שירות קרבי משמעותי.

יתום זה צווי מהתורה . איפה ואיפה בנושא זה זה טעם לפגם !!!

היה אצלנו מילואימניק שהחליט להתאבד בבסיס כדי שילדיו יהיו יתומי צהל.

זה ממש הזוי.

הגיוני, לא?

לא הבנתי איפה האפליה פה.

וכמו שכתבו לך קודם, עיקר החיוב מהתורה לא כולל את מה שאתה מנסה להכניס בו.

לגבי המילואמניק- עצם ההחלטה להתאבד זה מה שהזוי. אבל- אם הוא כבר החליט, למה שלא יעשה את זה בבסיס? זה הרבה יותר קל עם רובה, והילדים לפחות יקבלו יחס יותר טוב...

אם אתה טוען שיש למדינה חובה לדאוג ליותמים יותר ממה שהיא עושה, יש מקום לדון על כך, אבל זה לא קשור לאיסור העינוי.

אם אתה טוען שזה שהמדינה נותנת (כחלק ממשהוא שהיא לא רואה בחובה הבסיסית, אלא כאקסטרה. ולכן גם אם יחליטו לתת לכל היתומים עוד כסף, כולם יקבלו את הכסף, ויתומי צהל יקבלו גם את האקסטרה) ליותמי צה"ל אקסטרות זה לא בסדר, אז אתה מדבר שטויות.

השם בקש מאיתנו לדאוג לצרכים של היתומים אז קודם כל בא נסכים על זה.

אם קבוצה מסויימת תקבל אקסטרה לאחר מכן אז שתקבל.

שאולי יש מצווה בתורה לדאוג ליתום ולאלמנה (אולי זה רק "רצון התורה", ולא מצווה ממש, לדוגמא בפסוק "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך",) אבל זה לא נכלל כחלק מאיסור לענות יתום ואלמנה.

תפסיק להמציא.

יש לאו נפרד שאוסר על איפה ואיפה, בלי כל קשר ליתומים אלמנות וכו'.

מי שמוכר לאלמנה ויתום במערכת מידה שונה מהמערכת הרגילה שלו, מלבד שעבר על "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה", יש מקום לדון שעבר על "כל אלמנה ויתום לא תענון". 

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא