ופוגש את הרב שלומי מילדודס,
פה חשדתי!
ופוגש את הרב שלומי מילדודס,
פה חשדתי!
ראיתי ממש קצת, והוא היה נראה לי מוכר,
ואז נזכרתי, אממ, כן,
יואוו![]()
הייתי שנה שעברה בחופש, ממש נהניתי
משהעד לפני כמעט שנתיים יכולת גם לפגוש אותי מטייל בשבילי היישוב. גרתי בסמוך לישיבה.
ועזבת??
את בית אל??
יישוב ככ מקסים!
הייתה תקופה טובה בהרבה מובנים ומאתגרת באחרים. אני זוכר לטובה את המקום היפה הזה.
כן, זו המילה. בדיוק.
|משועשע|
ואתה מבין ששני הסיבות היחידות לסגור שם זה אברהם אוהבי והמכולת ליד...
הייתי בין הבודדים שלקח להם כמעט שנה להכיר את אברהם אוהבי,
ולאיזה מכולת אתה מתכוון?
זה כבר מזמן מוגדר כסופר, חצי חינם
אם אינני טועה

הר ומדבר
אחר כך אין פלא למה שחרית רוב הישיבה לא נמצאת
הבנתי שגם במרכז וישלצ שחרית מאוד ריקה... כולם הולכים לבאבד 
במרכז שחרית לא ריקה בכלל
🤦♂️הר ומדברהישן זוועה.
נושם ובועטתחפש בחדר 5 את המכתב תודה אחרי אירוח
שהשארתי שם...
וזה מעפן
אחידקלרוב השחקנים בילדודס הם בחורים/אברכים בישיבה..
בית אל עושה לי אסוציאציה של סמינריונים
של אריאל
פעם בבני בנימין פעם בבני צבי ופעם ברעיה...
אייסקפהאויי זה ככ מצחיק לקרוא את התגובות שלכם על המקום שאני גרה בו 
-אנונימי-לא יודע אם זה עדיין נכון, אבל בכמה וכמה תקופות היו אחוזים נכבדים של ביתאלניקים (סטיגידיש).
גילוי נאות - גם אני הייתי ביניהם 
לפחות לא מהפעילים ממש
יפה שהתאזן-אנונימי-ואבחר שלא לעשות לעצמי אאוטינג מעבר, תודה
-אנונימי-
-אנונימי-מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)