לא נמצא במרחב שלי ולא בתוך עצמי.
אני כבר לא נוכח בעולם ובעצמי. נגמרתי.
כמו חתיכת נייר שעמדה יפה בתצוגה, וכעת יושבת מכווצת בפינה חסרת חן, ורק רוצה לזעוק שהיא איננה עוד. היא לא קיימת. תלושה.
אנשים מסביבי עוד חיים. עוורים, אבל חיים. אני גם עיוור וגם לא קיים. הם עדיין נמצאים באשליית שרשרת החיים והזמן, באשליית המירוץ אל האושר, ואני זרוק בצד, תלוש, חסר ערך קיומי וחסר חיוניות.
שרשרת מחשבות מסתובבות סביב עצמן, כמו כלבים בכלוב שמחפשים פתח, אבל הם לא מבינים שהם מסתובבים סביב עצמם ואין מילוט. מחשבות רוטטות מקפצות בתחרות חסרת כל חן ותכלית.
חוץ מבלילה. בלילה בשינה כשהן חולמות על הדברים החשובים באמת, המחשבות מצליחות לעצור ולהתקיים ולהתמקד על נקודה אחת, על מרחב אחד ולהיות בו, להשתטח עליו. אבל זה רק חלום.
זה לא רק חלום. שגרת הקיום נהפכה על פיה, והחלום הוא הממשי היציב, הקיים, והיום, זמן העירות חולף כעלה נידף ברוח ומתפורר לאבק דק, ואילו החלום נשמר בזיכרון ובנפש המרגישה והזוכרת. אני חי מחלום לחלום. מלילה ללילה.
לילה טוב.
- לקראת נישואין וזוגיות