תחילת דיבורשמרית31
בת שנה ושלושה חודשים, עוד לא התחילה לדבר (אפילו לא מילה אחת)
יש רק הבהרה אחת שהיא מבטאת והיא בא (כמו אבא) וזהו,

חוץ מזה חייכנית, משחקת, רצה..
איך אפשר לעודד אותה?

תודה!
זה עדיין לא צריך להדאיג, אבל כן כדאי לחשוף הרבה ולעודד דיבורבארץ אהבתי
הייתי מתחילה מהרבה חשיפה לצלילים פשוטים שיש להם משמעות - אן-אן לאוטו נוסע, בום (לכדור קופץ, או למשהו נופל), קולות של חיות (אפילו כדקלום בהתחלה, גם אם לא רואים את החיות - איך גועה פרה? מווו, איך פועה כבשה? מההה, איך שואג אריה? אהההה וכו'). אני הייתי מדקלמת את הקולות של החיות בזמן החלפת טיטול (כדי שלא יברח לי תוך כדי..) מגיל די קטן, ופתאום הוא התחיל להצטרף אלי ולענות איתי.
לתמלל כל דבר. למשל- "אמא חותכת גמבה אדומה"מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך י"ח באייר תש"פ 21:03
להסתכל בספרים. להצביע ולומר מה זה.
בלי לחץ, ממליצה על בדיקת שמיעהאם כל חי

אם יש עיכוב אפילו קל בדיבור (סביב הגיל הזה אמורים לרכוש כבר כמה מילים ראשונות- שכמובן נהגות כחלקי הברות)

קודם כל בדיקת שמיעה לוודא ששומעת כראוי

בגיל שנה וחצי בדקתי את הבן שלי בשל עיכוב ברכישת מילים, והיה לו ירידה כלשהי בשמיעה

היא אמורה כבר להתחיל. אבל זה עוד לא מאוד מדאיגאורוש3
קחי כמה מילים שמאוד יומיומיות לה כמו אמא, בקבוק, מוצץ, כדור. אפשר גם קולות של חיות, הנהנהן לאוטו. כאלה. ותחפרי קצת. את רוצה בקבוק? הינה בקבוק. בקבוק. איזה כיף.
הרבה לדבר איתה על כל מה שאתן עושות. הינה אני מסבנת לך את הבטן. איפה בטן. הינה בטן. תוך כדי מבט, קשר עין, מגע.עכשיו מתלבשים איפה היד? וככה כל היום לדבר על הכל.
חוץ מזה- בדיקת שמיעה!!!!
ואם הכל תקין והיא לא מתחילה מילים ראשונות בקרוב, תפני להתפתחות הילד לאבחון קלינאית תקשורת. בגיל הזה הטיפול הוא בעיקר משחק כיפי והדרכת הורים.
חלקי מילים והברות- נחשבים למילה. למשל בוק לבקבוק. מה- לאמא. מממ- באוכל. תו- לחתול. דה- לתודה וכו'
גם אצלנו ככהשלומצ'

הן עדיין לא אומרות מילים. כן מקשקשות בלי הפסקה. 

החלטתי לחכות עוד קצת ואם זה לא ישתנה אקבע תור לקלינאית תקשורת.

לפני קלינאית כדאי ללכת לבדיקת שמיעה.מוריה
מה שרציתי להגיד...אביול
מנצלת לשאול - מתי אמורים להתחיל להגיד מילים ראשונות?הריון ולידה2
שנה? שנה וקצת?
גם אצלי בת שנה ולא מדברת, אבל אצלנו בית דו לשוני אז הבנתי שזה גם יכול לגרום לעיכוב.
יש כאן עוד עם בתים דו לשוניים שיכולות לספר איך היה אצלן?
אני צריכה לדאוג שבגיל שנה היא עוד לא מדברת בכלל?
בגיל שנה אמורה להתחילאורוש3
אבל גם שנה וקצת זה בסדר. יש המון שונות בהתפתחות בגיל הזה. לכן אין מה להלחץ עדיין. אבל כן לשים לב שזה מגיע. הדו לשוניות לא אמורה להשפיע על זה. המחקרים החדשים והדעה הרווחת שילדים תקינים דו לשוניים אמורים לרכוש את השפה בקצב רגיל. יש נקודות שוני. למשל ברור שבכל שפה בנפרד אוצר המילים קטן משל בני גילם. אבל ביחד האוצר מילים שלהם דווקא רחב יותר. יכולים להיות שיבושים במבנים משפטים ומורפולוגיה ו''השאלות'' בין השפות. אם יש קשיי שפה או שליפה הם יכולים להיות יותר משמעותיים בגלל הדו לשוניות. אבל אם הכל תקין זה דווקא מפתח גמישות מחשבתית ויצירתיות. אם העברית לא חזקה יכול להיות פער בלימודים שייסגר בשלב כלשהו בשנות בית הספר.
לא מדאיג בכללרק שאלה לי
גם לא הייתי ממליצה ללכת לשום רופא כרגע כי זה יכול רק להלחיץ ולא לעשות טוב לאף אחד.
נכון שדיבור *יכול* להגיע כבר בגיל שנה אבל ממש לא מוכרח.
צריך לדעת להבדיל בין תקשורת לבין דיבור. דיבור זו אחת מצורות התקשורת הרבות שיש. כל עוד היא תקשורתית, ונמשע ממך שהיא אכן כך, לא הייתי דואגת (בשלב זה). אם יותר קרוב לגיל שנתיים היא לא תדבר זה כבר מצריך בדיקה.
בעיקרון יש בכל שלב התפתחותי בדיבור תתי שלבים. בתת שלב הראשון הם אומרים מילים בודדות (או צמדי מילים בודדות או משפטים בודדים וכו'), ובאיזשהו שלב מגיע פרץ אדיר של "רכישה" של השלב המלא, כלומר פתאום תוך חודש היא תלמד המוווון מילים. ככה שיכול להיות שעוד יומיים היא תלמד פתאום עוד מילה, ועוד שבוע עוד אחת, ועוד חודש פתאום יהיה לה פרץ.
יכולה לספר מחיי האישיים שהבת שלי עד גיל שנה ו7 חודשים בערך אמרה מילים בודדות ממש אבל הייתה מאוד תקשורתית אז לא דאגתי לה בכלל. בערך בשנה ו7 התחילה לדבר, מהר מאוד הגיע ה"פרץ" והיום בגיל פחות משנתיים וחצי היא כבר עברה עוד כמה שלבים התפתחות בדיבור ומדברת מהמם.
בכללי אם לא צריך לדאוג עדיף לא לדאוג... זה משדר לילד לחץ שיכול לעצור אותו מלהתפתח (לא אומרת שאת לחוצה, רק עונה לכמה שהגיבו פה וסתם בכללי).
תודה רבה 🙏🏻שמרית31
היא מאוד תקשורתית. (בדרכים לא וורבליות) היא יודעת להצביע על חפצים שהיא רוצה (למשל צעצוע מסויים). היא יודעת להניד ראש בשלילה כשהיא לא רוצה משהו (למשל כשמציעים לה לשתות והיא לא רוצה).

אנחנו כל הזמן מנסים לעודד אותה לדבר (למשל בעלי מצביע עליי ואומר ״ אמא״, על סבתא ואומר ״סבתא״. כשאני יוצאת איתה החוצה אני מראה לה עץ ואומרת ״עץ״, מראה לה פרח ואומרת ״פרח״)..

אבל תמיד התגובה שלה תמיד היא ״בא״. מקווה שזה יסתדר 🙏🏻
מצוין!רק שאלה לי
באמת לתמלל את הסביבה זאת דרך מצוינת אבל לדעתי האישית (ופה זאת באמת דעה אישית, את לא חייבת להסכים...) כדאי שזה לא יהיה בצורה זרה לסיטואציה כדי שלא ישודר לילד לחץ סביב העניין. למשל לא סתם משום מקום לערוך לה סבב היכרות עם הנוכחים "אבא, אמא, סבתא, סבא", או כשיוצאים לטיול משום מקום להגיד לה "פרח, עץ, פרפר", אלא להגיד נגיד מתוך משחק "איפה אמא? הנה אמא!" או בדוגמה של הטיול אם רואים פרח להגיד "הי, הנה פרח!", לא כדי שתלמד עכשיו שזה פרח ומחר תדע להגיד את המילה, אלא כדי שתכיר את העולם ושסתם תהנה ממנו (זה משהו שהייתי אומרת לילד גם אחרי שהוא מדבר "הי הנה מטוס"...).
ילדים זה עם חכם מאוד. בואו נסמוך עליהם
חושבת קצת אחרת ממךאם כל חי

בתור אשת מקצוע בתחום-

נכון שאצלך הילדה רכשה שפה,

ואולי הילדה שלה תתעכב?

תקשורת זה המון , אך לא הכל!, יש המון ילדים מאוד תקשורתיים ומתוסכלים עקב קשיי הבעת  שפה מתמשכים לאורך שנים

אבחון וטיפול מוקדם- מועילים! והדבר הראשון לדעתי זה ביצוע בדיקת שמיעה

אם הילדה שומעת תקין- סבבה, אפשר קצת לחכות

אם היא לא שומעת טוב- לחכות לא יועיל לה, אלא רק להיפך ח״ו

אם תקראי שוב את מה שכתבתי תראי שאני מסכימה איתךרק שאלה לי
כתבתי שבשלב הזה שהבת שלה נמצאת בו זה בסדר איך שהיא מדברת. אם עוד כמה חודשים היא עדיין תדבר ככה, וכמו שאת אומרת היא תהיה מתוסכלת מחוסר היכולת להביע את עצמה בדיבור, אז זה בהחלט עילה לבדיקה.
היא מקשקשת הברות אחרות?יראת גאולה
אומרת האו / נננ / גגג / מממ וכאלה?

אם לא, הייתי הולכת לרופא אאג, שיסתכל שאין נוזלים (אם היא נוחרת בשינה, כדאי גם כן ללכת). שתוכלי להיות רגועה. גם ככה התורות לא מידיים, מקסימום תבטלי.
הבן שלי אמר את המילה הראשונה שלו בגיל 18 חודשים בדיוק, וזה נחשב עדיין בטווח.
אם את כל כך לחוצה או דואגתאנייי12
תעשי לה בדיקת אוזניים ושמיעה,.
ככה גילנו שלגדולה שלי היו מים באוזניים שהיו צריכים טיפול
אצל הבת שלך זה ממש לפי הספר סליחה שאני אומרתאורוש3
הגיוני עד גיל שנה וחצי בערך מילים. ואז בין שנה וחצי לשנתיים צירופים של שתי מילים ובהמשך משפטים וכו'.
רק בגיל שנה ו7 היא התחילה להגיד מילים בודדות ברמה רציניתרק שאלה לי
ויותר לקראת גיל שנתיים+ אמרה צירופים...
ההתפתחות של ביתך שאת מתארת- הגיונית ותואמת גילאם כל חי

הבת שלה בגיל שנה וחודשיים הוגה רק ״בה״. 

זה כן מדליק נורה אדומה

יכול להיות שהיא צריכה קצת הדרכה לחשיפה נכונה לשפה- ואת זה היא קיבלה כאן יפה מאוד

ויכול להיות שיש משהו מעבר לזה- ולא כדאי לפספס

ואם זה כמה הברות? בה מה גה דה - זה בסדר? (בת שנה)הריון ולידה2

היא אומרת הרבה הברות בנפרד ומקשקשת הרבה, אבל לא מחברת אותן למילים עדיין.

(הגבתי גם במעלה השרשור, תגובה "מנצלת לשאול...").

בגיל שנה? תקין לחלוטיןיראת גאולה
בגיל שנה וחצי אמורים לומר 10 מילים.
עם הברה אחת אפשר להגיד המון "מילים" כשיש אינטונציה שונהרק שאלה לי
גם אם אין במילים האלה את ההברה הזאת.
אם הבת שלי נחשבת התפתחות תקינה לגמרי, אז קל וחומר שהבת שלה. אני בספק אם הייתה לה יותר מהברה אחת בגיל הזה.
אבל הסיפור הספציפי של הבת שלי לא משנה, סיפרתי אותו רק כדי לאזן את הלחץ שעולה לפעמים בשרשורים כאלו. לשלוח לבדיקות כשאין ממש צורך (וגם כשיש צורך, אבל אז רבה התועלת על העלות) סתם יוצר לחץ סביב הנושא, לחץ שכמובן שהילד קולט, וודאי לא תורם לו להתקדם בתחום.
וחוצמזה שבדיקת שמיעה אפשר לעשות בבית לבדרק שאלה לי
כלומר, אם רואים שהילד מגיב כשקוראים לו ממרחק, מגיב לצלילים וכו' סימן שהוא בסדר. אם הוא לא מגיב צריל ללכת לבדיקת שמיעה רצינית...
ממש לא נכוןאורוש3
יש כל כך הרבה פרמטרים שמשפיעים על זה. איזה צלילים. איזה טון. כמה רעש יש מסביב. פשוט לא נכון. סליחה. לא מתכוונת לצאת עליך אבל כל אמירה כזו שבנות קוראות היא משמעותית. זה הדבר הראשון שחייבים לבדוק כשהשפה לא מתפתחת. וזה סופר סופר משמעותי. תינוק שלא נחשף לכל הצלילים לא יפתח טוב את הנוירונים של השמיעה במח ולפעמים זה בלתי הפיך! משפיע על שפה. על חשיבה. על קריאה בעתיד!
מסכימה איתך לגמרירק שאלה לי
פשוט חושבת שבגיל הזה לא צריך עדיין ללכת לבדוק את זה אם בבית הילד מגיב לצלילים.
בכל אופן, ככה אני הייתי עושה (ובעצם ככה עשיתי כבר) כי ככה אני חושבת שנכון לעשות (כמו כל דבר אחר באמהות או בחיים בכלל), והגיוני שאת תחשבי אחרת ממני. כי את לא אני וכי את חושבת שנכון לפעול אחרת. דעותינו חלוקות והפותחת תיקח מפה מה שהיא חושבת לנכון ומה שמתאים לה ולהשקפתה.
דווקא בנושא הזה לא הייתי מסתמכת על אינטואיציה אמהיתטרכיאדה

אלא כן שומעת לבעלי המקצוע בתחום. ילד שמגיב לצלילים בבית יכול בהחלט להיות ילד עם ירידה בשמיעה, ואפילו ירידה משמעותית. בשביל לפתח שפה תקינה חשוב שהשמיעה תהיה תקינה לחלוטין, ואת זה אין מנוס אלא לבדוק במכון שמיעה מסודר. זה שאת חושבת אחרת זה בסדר ולגיטימי אבל פשוט נובע מחוסר ידע, אם היית יודעת כמה משמעותית השמיעה התקינה בגילאים הצעירים לכל ההתפתחות וכמה כאבי ראש וקשיים אפשר לחסוך מהילד ומההורים אם מטפלים בשמיעה זמן, אולי היית מדברת אחרת

^^מסכימה מניסיוןאפונה
אני מהאמהות הרגועות, הבכור שלי לא דיבר וזה היה נראה לי סבבה. הוא הגיב לצלילים, הבין הוראות וכד', קישקוש המון עיצורים אבל לא היתה לו אף מילה שחזרה על עצמה. בגיל שנה ו5 הלכנו לרופא אא"ג רק בזכות אחות טפ"ח והיו לו נוזלים באוזניים, וירידה בשמיעה (עשינו בהמשך בדיקה במכון שמיעה).
ללכת לרופא אא"ג ילדים זה לא איזה בדיקה מסובכת או יקרה. זה ממש בסיסי.
אצלנו אגב הפסקנו מוצרי חלב ותוך שבועיים-שלושה הוא התחיל לדבר. (וגם ללכת. לא יודעת אם קשור אבל יש לי תחושה שכן).
נו מעולה! בשביל זה יש טיפת חלב!רק שאלה לי
בדיוק כמו שכתבתי למעלה.
אני ממש לא נגד רופאים או בדיקות רפואיות, פשוט רק כשצריך... ביקור סדיר בטיפח יכול לעזור מאוד בקטע הזה. אבל מחילה, הסיפור שלך הוא לא דוגמה סותרת לדברי כי אפילו לא חשדת שיש בעיה והאחות עוררה אותך לזה, ואז ייתכן מאוד שכדאי לבדוק אם היית חושדת שיש בעיה וזה מה שהיה קורה היית יכולה להביא את הסיפור שלך כדוגמה...
אבל מה היה קורה אם היית מגלה את זה עוד חודשיים? כנראה לא המון. כמו שכבר כתבתי (ובעצם בכל השרשור הזה אני רק חוזרת על עצמי) ילדים "נורמטיבים" (לא עם בעיות חריגות) משלימים פערים לבד אחרי שהכל בא על מקומו בשלום. זה לא שבגיל שנתיים-שלוש הילד עוד לא מדבר ואז כבר ממש כדאי לבדוק את זה.
אגב בוודאי שזה קשור גם להליכהמיואשת******
אזניים זה מרכז שיווי המשקל של הגוף.
אני יודעתאפונה
(כמובן שרופא הילדים כאן הכחיש כל קשר ואמר שבמקרה יצא כך, וזה לא קשור לחלבי, אוזניים לא קשורות להליכה ושום דבר לא קשור לכלום)
קודם כל, אמרתי את זה גם מידע מקצועי, לא רק מהאינטואיציה שלירק שאלה לי
עבר עריכה על ידי רק שאלה לי בתאריך כ"ג באייר תש"פ 03:44
תמיד יכול להיות שתהיה ירידה בשמיעה, אז אולי נעשה בדיקת שמיעה פעם בחודשיים כדי לתפוס את זה כמה שיותר מהר? ופעם בחודש רופא שיניים כדי לתפוס את החור רק כשהוא ממש בתחילתו? וכו' וכו'. הקצנתי, כן? לא שאני חושבת שככה את נוהגת... אבל אין לדבר הזה סוף, כי תמיד אולי יש משהו. ואם הכל בגבול הנורמלי, גם אם בקצה התחתון, לדעתי עדיף לא לרוץ לרופאים אלא לתת לזה להסתדר מעצמו. ואם זה לא מסתדר מעצמו - מזל שיש רופאים.
אפשר לדעת אם ללכת לרופאים בעזרת ביקור פשוט בטיפת חלב (וליפול על אחות נורמלית ומקצועית ולא פחדנית, כי יש מספיק אחיות טיפח שסתם מפחידות על כלום כדי לכסות את עצמן, לא חסרים סיפורים כאלו...).
וחוצמזה, שאם לאמא יש שכל ישר, ואם היא תשים יד על הלב היא תוכל לדעת אם יש צורך לפנות לרופא או לא (אחרי אבחון: "תמיד הייתה לי הרגשה שהוא לא בסדר, לא ידעתי לשים אצבע על הבעיה, אבל תמיד היה שם מהשו לא חלק בהתנהגות". משפט כ"כ נפוץ...).
זה שבדיקה פשוטה יכולה למנוע הרבה עוגמת נפש לילד זה נכון, אבל שוב, רק אם יש חשד לבעיה... ופה אני חוזרת לתחילת ההודעות שלי...
אני יודעת היטב כמה השמיעה חשובה להתפתחות (כמה קל לכתוב על סמך הודעה אחת שלי שקראת שאין לי ידע בתחום, אה?), וספציפית את תחום התפתחות הדיבור גם למדתי באופן מסודר. לגלות בעיה בזמן זה חשוב מאוד מאוד, ויחסוך הרבה עוגמת נפש, אבל השאלה מתי זה ה"זמן". ילדים זה עם כ"כ חכם... שברגע שהכל בסדר הם יודעים להשלים פערים בצ'יק, ובינתיים יודעים להסתדר בעזרת צורות תקשורת אחרת (רק כדי שלא תיפול תקלה תחת ידי, כמובן שזה לא בכל תחום, אני מתכוונת כרגע רק לתחום הדיבור ורק כשהכל בטווח הנורמה ולא למשל ילד בן שנתיים עם התפתחות כמו שהפותחת מתארת).
בקיצור, שוב, דעות חלוקות שלנו. לגיטימי. וכנראה שבסופו של דבר גם הילדים שלי יצאו בסדר וגם הילדים שלך (וכדי שלא יעשו עלי פה עליהום כמו שאוהבים לעשות, אז התכוונתי למקרים "נורמליים", לא למקרי קיצון, וגם פה הכל מתחבר להודעה הראשונה שלי...).
יקרות, אתן 10. אתן אמהות מהממות. גם אם לטעמי אתן קצת לחוצות, ולטעמכן אני קצת שאננה, זה נובע מגישות שונות בחיים (אם כי לא כ-א-ל-ה שונות) שלא יעשו רק לאף אחד "נורמלי".
בד"כ אני בגישה שלךאפונה
ספציפית כאן הייתי הולכת להציץ אם יש נוזלים באוזניים.
זכותךרק שאלה לי
ומזל שיש דעות שונות בעולם, אחרת היה לנו עולם משעמם שלא היה מתקדם לשום מקום.
פשוט כתבתטרכיאדה

שאפשר לזהות אם ילד שומע או לא לפי תגובה לצלילים ועל זה הגבתי.

עונה לל כאמא לילד עם עיכובאני זה א
קצת קשה לי לדעת באמת מה מצבה של ביתך אבל מה שאת מתארת נשמע שהיא מאוד תקשורתית שזה כבר טוב. בגיל הזה ממש לא הייתי דואגת אלא אם כן.. היא לא ממלמלת בכלל או לא מקשקשת כל מיני קשקושים. הבן שלי עם העיכוב בגיל הזה לא אמר שום מילה וגם לא קשקש בכלל וזה מה שהדליק לנו נורה אבל רק אחרי גיל שנתיים מתחילים לעשות בדיקות כי לפעמים יש קפיצה משמעותית לקראצ גיל שנתיים. הבת של גיסתי אמרה ממש מילים בודדות והיא כבר התחיחה לדאטג ופתאום עכשיו חודש לםני שנתיין התחילה ממש לדבר יפה. אז אם על פניו נראה ששומעת ושמבינה לא הייתי רצה לבדיקות ומחכה. אגב הבן הקטן שלי בן שנה וחצי ולא אומר הרבה מילים אבל בשונה מהילד עם העיכוב מקשקש המון..
לדעתי זה כן דורש בירורמיואשת******

צריך להיות לה 2-3 מילים. לפחות אמא, או משהו שמבחינתה זה אמא, לא חייב להיות דווקא המילה אמא, אבל אם כל פעם שהיא קוראת לך היא אומרת למשל "נהנה" אז זו המילה אמא מבחינתה וזה בסדר

הייתי דבר ראשון עושה בדיקת שמיעה. זה בסיסי.

רופא א.א.ג לבדוק נוזלים ובדיקת שמיעה.

לא מלחיץ מאד אבל כן דורש תשומת לב

תודהשמרית31
אני לא חושבת שיש בעיית שמיעה (למרות שצריך לבדוק),
מאחר שכשקוראים לה היו מסובבת את הראש,
יש לה הרבה צעצועים עם מוזיקה וכל פעם שהיא שומעת את המוזיקה היא מתחילה לרקוד..

(הרבה פעמים אפילו כשמשודרות פרסומות שיש בהן מוזיקה).
עדיין יכולה להיות בעיית שמיעה אחרתבוקר אור
תבדקי. אל תזניחי
בהצלחה!
בעית שמיעה יכול להיות בהמון דרגותמיואשת******

מספיק שיש קצת נוזלים באוזניים והם שומעים דברים כמו מוזיקה או קריאה בקול אבל לא שומעים את המילים עצמן ברור או לא מצליחים לסנן אותן מהרעשי רקע ולכן לא לומדים לומר אותן

את יכולה לעמוד מעט מאחוריה כשהיא לא יודעת שאת שם ולומר את השם שלה בקול רגיל (לא לקרוא לה. סתם לומר את השם שלה בלי טונציה מיוחדת) ולראות אם היא מגיבה לך.

כמובן לנסות כמה פעמים שונות לא על סמך פעם אחת

קחי לאא"גאפונה
אין לך מה להפסיד.
ילדים עם נוזלים בד"כ שומעים אבל לא ברור (כמו בתוך בריכה) ולכן לא יכולים לחזור אחרי מילים.
אני גם התחלתי להילחץ קצת בקשר לקטנה שלי שבערך באותו גילמתואמת

(אומרת משהו שנשמע כמו תודה, וחוץ מזה מפטפטת הרבה בשפה משלה)

אבל אז הזכרתי לעצמי שכמעט כל הילדים שלי התחילו לדבר מאוחר (מי יותר, מי פחות), והיא גם מעוכבת בעוד דברים (אבל מתקדמת) - אז אני מניחה שהיא תדביק את הקצב בסוף...

לגבי הבת שלך - לדעתי תחכי עוד קצת. אולי ברבע השנה שנותרה לה עד גיל שנה וחצי (שאז אמורים לומר עשר מילים) היא תדביק את הפער... אם לא - אז תתחילי בירור של בדיקת שמיעה.

את מתארת כאן מקרה שונהשריקה

לילדה יש שפה משלה -

אני מבינה שהיא מקשקשת במגוון צלילים? 

זה אחר לגמרי לעומת ילדה שהוגה רק 'בה'.

 

לפותחת-

אם הילדה אומרת רק בה בה בה

ולא למשל - דה, טה, נה, מה- כלומר עוד צלילים - כן כדאי ללכת לאאג ולבדיקת שמיעה,

גם אם מגיבה לשם שלה - זה לא אומר ששומעת תקין ב100%, ואצל ילדים צעירים שמיעה בתחום הנורמה היא ממש קריטית להתפתחות שפה ודיבור.

מבחינת מילים - עד גיל שנה וחצי צריכות להופיע לפחות 10 מילים ראשונות, כשכמובן מילה היא לא בהכרח מילה כמו שמבוגר הוגה אותה, אלא רצף צלילים עם משמעות קבועה (בו לבקבוק, אממ לאוכל, האו לכלב/לחיה וכו')

 

צודקת. פספסתי את הנקודה הזו.מתואמת


אכן, רק בה..שמרית31
בינתיים
אז כן הייתי מתחילה תהליך בירןרשריקה

לא בהיסטריה, אבל מתחילה, זה חשוב,

אמנם זה עדיין בנורמה בשביל מילים ראשונות, אבל כן חשוב לראות שיש מלמול מגוון

בהצלחה!

רק קחי בחשבון שיש מצב שהרוםאאני זה א
יגיד לחכות לגיל שנתיים. ככה אצלי היה. אבל את יכוחה לקחת הפניות לבדיקת שמיעה וראיה ולהתפתחות הילד להזמין תורים זה ממילא לוקח כמה חודשים טובים של המתנה ומקסימום תבטלי אם לא יהיה צורך ככה אני עשיתי. הרוםא הביא לי הפניות אבל ביקש שאקבע לגיל שנתיים
בדיקת שמיעה כדאי בכל מקרה לעשותשריקה

וגם לפנות להתפתחות הילד - רופאי ילדים מעודכנים יודעים שיש בהחלט מה לטפל לפני גיל שנתיים,

ואם הם לא מעודכנים - צריך קצת ללחוץ עליהם!

לא מטפלים לפני גיל שנתיים בוודאותאני זה א
בהתייעצות עם מספר קלינאיות תקשורת ורוםאים מאודהמומחים. מסכימה שבירור כן אפשר להתחיל לפני אבל לא תמיד כדאי מאוד תלוי במצב הכללי של הילדה וזה לא תשובה שמישהיא מאיתנו יכולה לתת.

לפותחת!! הייתי מתחילה מהתייעצות פשוטה עם רוםא ילדים שמבין ואת סומכת עליו. יש מכללול של דברים שמצביעים על עיכוב בהתפתחות..
בהצלחה
אני קלינאית תקשורתשריקה

ומידיעה וודאית של 100%, קלינאיות תקשורת עובדות עם תינוקות צעירים מאד

(לא אני, אבל יודעת בוודאות שיש כאלה מדיונים בקבוצות מקצועיות)

 

בוודאי שא"א להחליט בלי להכיר את הילד הספציפי, אבל לפי התיאור של הפותחת בהחלט כדאי להתחיל תהליך.

(במיוחד שבמידת הצורך, עד שמקבלים טיפול - זה תהליך שלוקח לא מעט זמן)

 

עובדות עם תינוקות על דיבור?מיואשת******
כי אני יודעת שקלינאיות תקשורת עובדות עם תינוקות צעירים על אכילה למשל, ולשון קשורה. השאלה אם מנסים לעבוד על פיתוח שמיעה ודיבור בגיל הזה
על שפה ותקשורתשריקה

בהתאם לגיל,

אני לא עובדת עם הגיל הזה, וזאת ממש התמחות בפני עצמה, כך שלא יכולה לתת מידע מדויק ב100%,

אבל אני חושבת שכדאי לפתח קודם כל את המלמול, שיהיה מגוון,

ובהמשך עובדים על מילים ראשונות, המון חשיפה ומתן דגם להורים איך לחשוף המון בבית, ועידוד להפקה,

(לא בגיל שנה ו-3, כי זה עוד בנורמה, אבל אם אין מלמול מגוון - אין איך להפיק מילים שונות וצריך לחשוב על זה)

 

בהחלט כןאם כל חי

ממש מעניין!מיואשת******
במה לא מטפלים?אפונה
אם לילד יש ירידה בשמיעה אין טעם לחכות לגיל שנתיים כדי לטפל בה...
דיברתי על קלינאית תקשורת לא על שמיעהאני זה א
וממה שלי נאמר החל מגיל שנתיים מתחילים לטפל אולי דברים השתנו. מי שאמרה לי את זה היא קלינאית עם המון ניסיון ואני סומכת עליה.
אז היא טעתה.אם כל חיאחרונה

אפשר מגיל ממש צעיר

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !