היה טוב בימים האחרונים, באמת שהיה.
ופתאום חרא ואין כח לכלום, ואני רק רוצה לישון ולברוח מהכל. חיממתי לי אוכל ופתאום כבר לא בא לי למרות שלא אכלתי היום כמעט. כואב לי הראש, אני רוצה להתקלח, ולישון בחיבוק. למה אין לי עם מי לדבר בכלל.
עומד לי בכי בקצה העין ואני לא משחררת, לא נותנת לכלום לצאת. בונקר.
(אני מתקפלת במיטה מכאב, כל הגוף מכווץ חזק ומנסה לאטום את עצמו. את לא תצליחי, די לחשוב שכן. מטומטמת.)
שורף לי מגעגוע, אני לא יודעת מה עושים עם זה. אני רוצה להיות איתו. אבל מפחדת שזה יגרום לי להשתגע יותר אחר כך שלא אוכל לדבר איתו שבוע.

כוסעמק.

הכל עוד לא התחרבן אבל הולך לקרות בקרוב מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות הלאה.