איך הרמב"ם סבור שירושת האח היא במשמוש (נחלות א:ג), ויחד עם זאת הרמב"ם פוסק את דינו של רבי יוחנן בן ברוקא (ב"ב קל.) וגם מוסיף מעבר לבן בין הבנים ובת בין הבנות, את האח בין האחים...
איך המנוח לא מוריש לאח, אלא אביו שבקבר, ואעפ"כ הוא יכול לקבוע איזה מהאחים ירש?
אין אני מבינים לא את הסברה של רבינו ולא את אופן ביאורו את הסוגיה





