רק מזכירה לך שאת כותבת בפורום של אנשים רווקים 

תכבדי את המקום שבו כתבת ואת הכאב שלהם 

לא יודעת למה התכוונת, אבל אני קראתי הרבה מאוד זלזול בתגובה שלך 

את לא יודעת מה קורה בסביבה של אותו כותב

ככלל רווקים מאוד מעריכים ומוקירים את העזרה שהם מקבלים בתחום . 

וכן- צריך לומר את זה לא תמיד הם מקבלים מספיק , לא תמיד צריך לקדש את הדברים בצורה הפוכה

אני מכירה כאן המון ניקים וניקיות שהופכים עולמות למצוא את הזיווג שלהם בכל דרך שדכנים, חברים,

כותבים על עצמם נוסעים להפגש ומוכנים לעשות כל צעד גדול וקטן. 

דבר ראשון, כלל אצבע בלדבר עם רווקים, בטח אם את נשואה, זה להבין שאת *לא* מבינה אותם.
כי כל אחד עובר משהו אחר, חווה אותו בעצמות אחרות ואין לך רשות לחלק פה ביקורת.

(באופן כללי זאת שאת נשואה הופך אותך למתנשאת בטח אם את לא עושה את זה ברגישות)

זה להקדמה,
ועכשיו לתוכן.

את צודקת מאוד שיש אנשים שמתמסרים עושים מאמצים מטורפים כדי לשדך ולחשוב על האנשים שקרובים להם ומכירים אותם, ואנחנו מעריכים את זה מאוד!
ובתור אחת, שיצא לה להתעסק בזה, אני יודעת כמה זה שואב וכמה השקעה צריך בשביל זה וכמה כשלונות יש על אפס הצלחות.
אז להם כל הכבוד וכל הערכה,
אבל יש המון המון אחרים, שלא עושים השתדלות ובאמת שקועים בעצמם.

ומה שכתב פה פותח השרשור הוא בכוונה להזכיר להם אותנו, את הרווקים.
קצת, לנער, קצת לעורר.
כי באמת אנחנו צריכים עזרה, וזה עצוב לנו וכואב לנו פי מיליון שכולם עסוקים בשלהם ולא רואים בצער האח והחבר.

ועוד יותר זה מתחדד, כשהם היו בדיוק באותה הנקודה והתחתנו ושכחו מכל מי שהיה איתם בצרה,
כמה קשה להם, שעזרת חבר תיאר כל כך יפה.

והפסקה האחרונה,
וואו שאני עוצרת את עצמי מלהגיד לך מילים ממש לא יפות.
כי אני מבטיחה לך,
שאנחנו עושים מאמצים,
משקיעים מחפשים, חושבים ומתאמצים.
ואת המיועד עדיין לא מוצאים.

לשווק את עצמך זה קשה,
להפקיר את עצמך לחסדי אחרים
להכנס לאתרים,
שמלאים במטרידים.

אז, תשתדלי לשים לב למילותיך ולא לפגוע באף אחד גם אם הכוונות שלך טובות. (ואני בטוחה שהם כאלה)

מוקדש , בהערכה עצומה לכל אלו
שזוכרים אותנו, מתאמצים בשבילנו
ועושים הרבה כדי לדאוג לנו
ולטובתנו.
תודה.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!