(מסיר אחריות וכו')
~ ~ ~
אחח,
מוזיקה.
הקסם הכי גדול שאנחנו עושים כאן.
(דמבלדור, שם שם)
וכתיבה,גם חשוב.
לתת ללב מקום לדבר
לעזוב קצת את השכל
לתת למילים לזרום מתוכי.
- - -
גלים
הולך ושב
געגוע שבא ועוזב.
חיוך שעולה מזיכרון
מופיע ונעלם
כאב.
ימים
אושר ותום
חולפים כהבזק אור.
סוערים ברגש האתמול
עצב ושכול
שירים.
ואז
בלב פועם
דפיקות מהירות מדי
אתה לא יודע למה
עוצר
שוכח
נושם ונושף
רושף ונושך
שיר של אש וקרח
רוח קיץ חמה בלילה קריר
לב בוער בגוף עייף
לב קפוא וגוף זועק
|נאנח|
~ ~ ~
(הו.)
כמה שטוב
אתה כאן
כמה שטוב
אתה כבר כאן
כמה טוב שבאת הביתה
כמה טוב לראות אותך שוב
קצת רזה
אך מה זה חשוב
(קטע מ - אריק איינשטיין, כמה טוב שבאת הביתה)
~ ~ ~
והוא לפני סיום
סוגר כבר את השער.
מרפה מן העניין,
חומק אל תוך השיר.
והיא לפני סיום שואלת:
"האם אתה נשאר?
האם השיר ימנע מבעדנו להמשיך?"
אנל'א עוזב את העיר
הוא אומר לה,
"עבור אף אחד.
אנחנו שניים תמיד,
ביננו א-להים אחד.
ואת עבורי
כמו שתיקה דקה,
וכך או כך
לא עוזב גם אותך.
ואחר כך משום שתכלת,
הרדיו מעודד,
רק סימני החוף
מעוררים ספק.
והיא מתוך סיום שואלת:
"האם יהיה מדי?"
אם היא פתאום תפרוץ בבכי לא מתאפק.
לא עוזב את העיר...
שמות לפני סיום,
והוא פתאום מבטיח,
מתוך חלום זהיר
הם נשענים אל ים.
למות לפני סיום,
והיא על קו רקיע,
מתוחה כמו עיר קטנה -
דמוית שרב.
לא עוזב את העיר...
(שלמה ארצי, לא עוזב את העיר)
בעע.
שונא להעתיק מאתרים, עם כל הפיסוק שלהם
אבל אינלי כח לכתוב את הכל, וזה יפה.
- - -
חסר פה, אוסיף אח"כ.
מתחיל לכאוב לי הראש,
קצת קר פה בחוץ
ואני שוב רעב.
יאי.
יש
