לבעליהתפרצות
אל תחזור הביתה..לא צריכה
אני קורסת.הנפש שלי לא עומדת בעומסס ואני לא מצליחה לומר לך מילה אפילו
אני מרגישה שעוד רגע אושפז במחלקה פסיכיאטרית
אני לא שולטת בכלום
אין לי עומס באמת אבל אין לי כח לכלום לא מצליחה להיות עם הילדים דקה
הם מדברים ואני לא עונה להם וכשצריך שמשהו יקרה כמו לאכול או לישון אני צורחחחת עליהם בלי שום סיבה
זה היום השלישי כמעט שהשעה 23:00 ואתה עדיין בעבודה.. מעניין לך שהכיור עמוס בכלים מאתמול והריצפה דביקה? שיש כביסה לתלות ולהוריד ולקפל?
אתמול כתבתי לך הודעה אם יש מצב שתשטוף כלים כשתחזור ואז מחקתי כי ידעתי שלא תעשה את זה ואני סתם אתבאס.כשחזרת ביקשתי שתעזור לשטוף רצפה ואמרת לי מחר. מצחיק ממש.. ברור שבסוף אני ניקיתי הכל לבד אמרת תודה רפויה כזאת כדי לצאת ידי חובה
אוקיי הבנתי שיח סעודי זה מה שאתה רוצה להיות.. איתי זה לא יקרה!
אני חושבת שאלך לי פשוט ככה אברח. לפני שיהיה מאוחר מידי
משהוא טכני בלי להתיחס להכלסיה
למה צריך לשטוף ריצפה באמצע שבוע?
שיהיה דביק לא קרה כלום תשטפח חמישי או שישי
כנל כלים תשאירי אחת לשבוע
לא חבל לבזבז אנרגיה על כלים וריצפה?

אני חושבת על זה שהוא חוזר מאוחר זה הזוי בלי קשר לרציפה או לכלים
יכול להיות כי המשק לא במצב הכי טובסודית
בכל אופן משבוע הבא יש בית ספר סדיר.
אבל בא גל שרב.. בגל שרב יש אצלנו כלל שלא עושים כלום. אוכלים אוכל קר שלא צריך לבשל.
ה' יעזור! רק בריאות!*אשתו של בעלי*
תאכלו בחדפ..אני123
לבעליחמודית

מקווה שאני לא אפגע בך באמרי דברים אלה-

הגיעו מים עד נפש ואני חייבת לשים את הדברים על השולחן, אחרת אתפוצץ לגמרי.

אני צריכה אותך. אני זקוקה לעזרה שלך. לאהבה שלך. רוצה לאהוב אותך באמת ולהרגיש שאתה איתי לגמרי, יד ביד.

איתי בנשמחה, ברוחניות, ו... בגשמיות. כן, בכלים, בכביסה, עם הילדים. בדברים ה"משעממים" האלה.

אני בסך הכל מבקשת ממך להיות איתי. להתחשב.

ואם אנחנו הולכים יד ביד... אז אשמח שזה יהיה עד הסוף, גם בדברים הקטנים האלה.

בתקווה להבנה, אני.

 

 

הסתכלות קצת שונה, איך נשמע לך?

אולי זו הסיבה שהוא נשאר בעבודה?יונתן1
עם יחס כזה מי רוצה לחזור לבית...
איזה יחס??מהי אמת
נשמע היה שהתגובות שלה נבעו מההתנהלות שלו..
לא סתם ככה אישה מרגישה..
לדעתי בכל אופן
רוצה לעשות תחרות מה קדם למה?יונתן1
זה לא ייגמר.
היא פתחה את בשרשור אז הגבתי לה.
קודם כל הוא בעבודה הוא לא הלך לבלות.
שייח סעודי?? שתבין שככה היא לא תגיע לכלום.
מבחינה טכנית יש מלא פתרונות יותר יקר פחות יקר אבל יש.
אבל הבסיס זה לדבר יפה..ואם היא רואה את בעלה שנמצא בעבודה באחת עשרה בלילה כשייח אז היא בבעיה...
@יונתן 1 שמתי לב שאתה עוקץ הרבה פעמים פהמתנחלים
אנשים או נשים שכותבים את אשר על ליבם.
אני לא יודע מה מצבך בבית..אבל התגובות צריכות להיות עם אמפטיה
ממש לא עקיצהיונתן1
וצר לי אם מישהו הרגיש ככה.
במקרה הזה אמרתי שאולי גבר נשאר בעבודה כי רע לו בבית
והגיבו לי שאולי בגלל שהוא נשאר בעבודה רע לו בבית.
מה שאמרתי זה שאי אפשר לעשות תחרות מה קדם למה כי לכל אחד יש את הרגשות שלו.
וצריך לשבת ולדבר!
דווקא בגלל המצב שלי אני עם הכי אמפטיה ומה באמת להראות שחייבים לדבר ואסור לערב אגו.
אישה שרואה את בעלה שחוזר באחת עשרה בלילה כשייח סעודי מישהו צריך לנער אותה כדי שהיא לא תתעורר ותמצא את עצמה בנישואין מתים או גירושים.
כל אחד אומר מה שנראה לו בשביל לעשות טוב.
אני חושב שלנער אותה זה יעשה הרבה יותר זה מאמפטיה או חיבוק או הבנה.
מה תעזור האמפטיה?
שהיא תגיד לבעלה אפילו הפורום אמר שאתה לא בסדר??
לפעמים חותכים בבשר החי כדי להציל.

נשאר בעבודה כי רע לו? נשמע פתרון נחמד שלה אין.. ורע לה מאודארלט


אם הוא מרוויח טוב בעבודה שלו ולא סתם בורח לשםמשה

תשקלי איתו פשוט לקנות מדיח. חבל להכריז מלחמה על קושי שיכול להיפתר טכנית.

 

אני קניתי אחד כזה אחרי שנים של סבל משותף (או לא) ברמה שבשלב מסויים התחלנו לשלם לתיכוניסטיות מהאזור שיבואו לשטוף כלים.

אז אני מסדר מדיח כל ערב ולפעמים עוד אחד בלילה. יהי שקט.

עיזבי את הכל ולכי לישון!rivki
ברצינות, הכלים והכיור והרצפה לא יברחו. את חשובה, הילדים שלך חשובים. תקומי מחר עם כוחות חדשים.
כדברי ריבקיהעני ממעש
ב. תפתחי מולו בנחת עם קפה ועוגה
יש אילוצי עבודה, ובפרט היום יש לשמוח על כך...
וזה לא מוריד מהצורך ללמוד איך להתמודד נכון יותר עם הלוז

וכן כדברי משה. מיקור חוץ במידת הצורך
תראי.. בתור "התפרצות", אפשר להבין...ד.

אבל ה"מסקנה", "שיח סעודי".. נשמעת מופרכת לחלוטין.

הרי את אומרת שהוא חוזר הביתה ב11 בלילה מהעבודה.

עבודה, זה לא שהוא יצא לבילוי. יש ביניכם כנראה חלוקת תפקידים - הוא עובד עד מאוחר, לפרנסת כולכם - ואת באותו זמן עם הילדים בבית.

תארי לך היה ההיפך, והוא היה מבקש ממך באחת עשרה בלילה, כשאת חוזרת, לשטוף כלים... היית כותבת "מענין לך שעד כעת הייתי בעבודה?... אתה רוצה להיות שיח סעודי?"....  ממש תמוה.

וכמובן שהוא לא חוזר הביתה "בשבילך", כך שאם את "לא צריכה" אז שלא יחזור... זה בית של שניכם.

 

אלא מה? אפשר להבין שיש לך קושי סובייקטיבי כלשהו. 

את בעצמך אומרת שלא באמת יש לך עומס, אבל את לא מצליחה לעמוד בעומס שאינו קיים, אלא הוא חוויה נפשית. "אין לך כח לכלום"...  כלומר, לפי מה שזה נשמע, פשוט קשה לך כעת. 

בתוך מה שכתבת, אין שום דבר שקשור לבעלך (כמובן, לא יודעים מעבר לכך - אבל על סמך מה שכתבת). פשוט יש לך משום מה עומס נפשי. קושי.

אלו דברים שיכולים לקרות. באמת לא נעימים.

 

אבל אם זה כך - קודם כל, שני את הכתובת. למה לזרוק על בעלך?... מה הקשר בדיוק?

אח"כ - את יכולה להיעזר בו. כלומר, לבקש לדבר, לשוחח. להסביר לו שאת חווה קושי נפשי כלשהו ואת לא יודעת בדיוק מה זה. לבקש את עצתו, את תמיכתו. אולי ביחד יותר קל לצלוח את זה.

 

תרגישי טוב. הצלחה רבה. לא להתייאש. ואם צריך - לטפל..

איך שייח סעודי עד 11 בלילה בעבודהיהודה224
אתמההה
הקורונה מוציאה את רובינו מדעתינובת 30
זו תקופה טעונה ואינטנסיבית מאוד מאוד.
לא פלא שאת מרוטת עצבים.
ומכיוון שאת מנסה להיות בסדר עם הילדים, כמה שאת יכולה, זה יוצא בזעם על בעלך.
עצרי שניה
זה באמת כעס עליו?
אולי זה פשוט קושי מטורף? והקושי עולה לך עד מעל לראש?
עזבי הכל.
לכי תעשי משהו מרגיע.
שימי מוסיקה, שיעור, ספר, ציור
תני רגע זמן לעצמך. עצמך קצת הלכה לאיבוד כנראה, ואת צריכה למצוא את עצמך שוב.
גם בעלך מן הסתם לא ממש רגוע. עמוס בעבודה, בא הביתה לאישה מרוטת עצבים.
בואי תנסי שניה להירגע ואז אולי לעשות סוויצ' בראש.
אולי לנסות ליצור זמן ביחד בכיף להציע שיחזור מוקדם ביום ראשון, תעשו ערב נחמד ביחד. בקיצור- לעלות שוב על המסילה בכיוון הנכון.

זה לא קשה כמו שזה נשמע. רוב הסיכויים שגם הוא היה מאוד שמח לחזור למצב תקין.
,👍זית1
מוסיפה שלפעמים גם אני חוזרת בשעות כאלה ואפילו יותר מאוחר ואין שום סיכוי בעולם שהייתי עושה כלים ואו ריצפה.
תרחמי קצת על בעלך הוא עובד קשה וחוזר עייף, לצפות ממנו שיעבוד גם בבית זה קצת לא ריאלי, וזה ממש יפה בעיני הוא שם לב למאמץ שלך ואומר לך תודה, זה ממש לא ברור מאליו!!
אני חושבת שאת מוצפת בגלל כל הקורונה והסגר וכו'.
את טוענת- "אין לי עומס באמת אבל אין לי כח לכלום לא מצליחה להיות עם הילדים דקה
הם מדברים ואני לא עונה להם וכשצריך שמשהו יקרה כמו לאכול או לישון אני צורחחחת עליהם בלי שום סיבה.." את ממש חייבת איוורור מהבית ומהילדים אפילו לשעה בודדת בלבד.
תנסי להביא היום בייביסיטר ולצאת לשעה להתאורר, זה יעשה לך טוב ויעשה טוב לילדים לראות אמא שמחה.
בהצלחה


העתק הדבק של אישתי. בדיוק ככה מילה מילה היא אומרתדי שרוט
לי באופן אישי לקח 11 שנות נישואין עד שממש החלטתי להוריד ממנה באופן אקטיבי מטלות.

זה עדיין ממשיך ואין יותר מידי שינוי היחס שלה. שימי לב שאת לא מתוסכלת מדברים אחרים והמטלות זה רק הטריגר שמקפיץ לך את הפיוז.
אם לקח לך 11 שנים להקל מעליהתיתי2
יקח לה 11 שנים לשנות את היחס...

אני אומרת חצי בצחוק- חצי ברצינות.
החלק הרציני הוא, שהתסכול והעומס כל כך נצרבים, שלוקח זמן להשתחרר מהם.
טוב זה לא שהייתי בטלן לפני זה כן?די שרוט
פשוט החלטתי לעשות אפילו יותר ממה שהייתי עושה עד אז.
היי, בעלי לא עובד הוא אברך ועכשיו הקורונה כל היום בביתFff
וגם אני. הוא גם במצב הזה לא מוכן לשטוף כלים לעשות או לבשל או לנקות או כל עבודה אחרת שקשורה לבית. הוא אומר. שזה תפקיד של האישה (זה גם כתוב בשולחן ערוך לטענתו) ולא משנה שהרב שמואל אליהו והרבה אבינר אמרו אחרת זה לא מעניין אותו הוא לא עושה את זה. הוא גם אומר שזה משפיל אותו. הוא התחיל לעבוד כי אמר: אני עוזב את הישיבה ואעבוד ואת תשבי בבית ולא תעבדי וככה תוכלי לעשות את כל המטלות בנחת. צחקתי כמובן.. אני מעדיף לעבוד ושאת תהיי בבית ואני לא אצטרך לעשות את המטלות. אנחנו בטיפול זוגי. אז מזדהה איתך מאוד מאוד. אין לי עצה אני שוקלת פסק זמן
סליחה שאני מתערבת לך.זית1
אבל המקרה שלך לא דומה למקרה של פותחת השרשור.
לבעלך יש בעיה של עיקרון ואידיאל, "תפקידה של האישה להיות במטבח" והוא טוען שזה משפיל אותו לעבוד בבית, זו בעיה רצינית ממש!!!!!
מה הוא טוען לגבי "עזרה" בבית עם הילדים?
ראיתי ששאלת על דתיות גרושות ללא ילדים, האם בעלך יודע שאת חושבת על הכיוון הזה? (יכול להיות שזה יעורר אותו להבין שהוא עלול להפסיד אותך).
מה המודל שהוא ראה בבית?
אולי יעזור לדבר עם אימו או אביו שיסבירו לו שהזוגיות תקינה פירושה שיתופיות בהכל? (בפרנסה, תחזוקת בית, חינוך ילדים וכו')
וסתם עיצה תבקשי מרב היתר למנוע הריון עד שתמצאו פתרון או עד שתגיעו להסכמה כלשהי.
(שלא תמצאי את עצמך עם ילד ומתלבטת האם להתגרש..)
תודה אני מונעת היריון. זה בעיקר המחדל שהוא ראה בביתFff
כשהוא בא לפנות אצל סבא וסבתא שלו אז סבא שלו הושיב אותו ואמר לו 'זה לא התפקיד שלך'. כשדיברנו על המקרה הזה בעלי אמר אבל אני מסכים איתו. אנחנו מאותה עדה שנינו תימנים אבל אני הכרתי מציאות אחרת אז ככה שאין הבדלי מנטליות גדולים. כן אני מודעת לעניין שלבעלי יש בעיה הוא טוען שהוא 'רוצה להיות הגבר בבית הזה' ציטוט. אני באמת אובדת עצות ואין לי למי לפנות. לא רוצה לערב את ההורים שלו לא בטוחה שהם יהיו בעדי. חוץ מזה שזה ימוטט אותו שהם יודעים. מה יגידו ומה יחשבו עלי מאוד חזק אצלו
אולי אכתוב על זה שרשור בנפרד למרות שלא רואה איך אפשר לעזור לFff
אז איפה הבעיה שלך איתו זה רק השטיפת כלים או שגם הרבה מעבר?יהודה224
ברור שגם מעבר. קשה לחיות ולאהוב אדם חסר ביטחוןFff
מי שאומר אני לא שוטף כלים כדי להיות גבר זה נובע מחוסר ביטחון
או שהוא תקוע בימי הביניים. מכיר מאוד.די שרוט
הוא קווקזי במקרה? אני חצי כזה ומכיר מקרוב.
אגב לגבי קווקזייונתן1
צבא הגנה לישראל מאשר לחיילים ממוצא קווקזי בוכרי וכד לא לשטוף כלים כי זה פוגע בכבוד.
מנסיון בכלא צבאי כולם עומדים לתורנות מטבח
והקוקזים אומרים חד וחלק אני קווקזי לא שוטף כלים...
אמיתי ביותר
קווקזי שהיה אומר לי דבר כזה בצבא היה חוטף כת לפרצוף חחדי שרוט
אני חצי קווקזי ושוטף כלים ומסדר את הבית.
אחי אתה חצי בהכל....יהודה224
יושן עם גרב על רגל אחת, חצי קווקזי.... מה יהיה
כנראה החצי השני שלך שוטף את הכלים והקוקזי הולך לישון עם גרב..
זה מתרחבדי שרוט
חצי ממני הולך לעבודה וחצי נשאר בבית.
אולי בגלל זה יש בעיות בשלום ביתיהודה224
יש כאלה שאומרים שאסור להשאר בבית קרוב כל הזמן כי חייב את הריחוק קצת כדי להתקרב...
בעלי אמר ליאישהואימא
שהיו בצבא התאבדויות של חיילים קווקזים ובוכרים כי הם הרגישו זה משפיל אותם לשטוף כלים ושירותים.. ובעקבות זה הצבא נתן אישור שאת העדות האלה לא מכריחים לעשות את זה בצבא
להה אין דבר כזהדי שרוט
אין נתונים כאלה מהצבא
למה את מסתובבת סביב הכלים?יהודה224
זה שהוא לא שוטף כלים לא הופך אותו לאוטומט חסר ביטחון...
יש דברים אחרים שמזכירים לך שהוא חסר ביטחון?
ברורFff
אז מה הנקודה...?יהודה224
הכי חשוב זה התקשורת למציאת פתרונותאישהואימא
אולי תגידי לו, אוקיי אני מבינה שקשה לך עם מטלות שאתה מרגיש שזה לא מתאים לגברים בגלל המנטליות מהבית וכו'.. אבל לי קשה אז בוא נמצא פיתרונות.. לדוגמה להביא עוזרת לנקות וכו'. כשיש הריון וילדים זה ניהיה הרבה יותר מסובך וחייבים עזרה. הוא צריך להיות מודע לזה
אוי יקרה איזה כואב נגמרו לי השמות

דבר ראשון שאני ממש ממש מבקשת ממך יקרה - לשלול דיכאון.

 

כל התחושות שתיארת יכולות להראות חלילה על דיכאון.

 

אם זה המצב,

או אפילו לא דיכאון אלא מצוקה גדולה ודכדוך - כל החיים נצבעים בשחור וקשה מאוד לראות שום דבר טוב.

גם אם זה קשור לבעלך, גם אם לא - כל דבר מתעצם שבעתיים, מקבל נופך הרבה הרבה יותר נוראי ממה שהוא באמת.

 

שמעי לעצמך בבקשה.

הנפש שלך זועקת לך שאת קורסת

שאת לא עומדת בעומס

שאת עוד רגע מתאשפזת במחלקה פסיכיאטרית

שאת לא שולטת בכלום

שאין לך כוח לכלום

שאת צועקת בלי סיבה על הילדים מתשישות

שאת רק רוצה לברוח

שאולי עוד מעט יהיה מאוחר מדי.

 

אז דבר ראשון ראשון בבוקר -0 פני בבקשה לרופאת המשפחה שלך וספרי לה על הכל.

תשללו יחד דיכאון.

ואם לא שוללים וזה זה - לטפל כמה שיותר מוקדם

ללכת לפסיכולוגית טובה ורגישה

ואם צריך גם כדורים בהמשך - אז גם

עד שתגיעחי לאיזון ורווחה נפשית.

 

אח"כ אפשר לדבר על כל השאר

על טיפול זוגי כן או לא

על איך לשפר דברים בבית ובזוגיות וכו' וכו'

 

אבל קודם כל את צריכה לקבל את עצמך בחזרה!

את צריכה לדאוג לחיים שלך פשוטו כמשמעו!!!

 

המון המון כוחות, חיבוק ענקי והצלחה רבה

שה' יהיה איתך בכל צעד ושעל ויאיר לך את הדרך :לב:

אני מתה על זה שאומרים לאישה שאולי זה דכאוןסיה
כן זה דכאון!!! לא צריך ללכת לרופא
אבל הדכאון נובע גם בגלל תחושות שקשורות לבעל
לא צריך רופא. נגיד שהיא אומרת לן אני בדכאון
אז מה קורה? הוא מתחיל לחזור מוקדם הביתה? הוא מנקה את הבית??
מה נותן האבחנה? הבעל נהיה זהב, ?מסתבר שאישה מגיעה לדכאון גם הרבה בזכות הבעל
או הפתרון לדחוף כדורים ואז גם להוריד את העול מהבעל
ברור...יהודה224
היא אישה בזכות הבעל, רעה בזכות הבעל , טובה בזכות הבעל דיכאון בגלל הבעל הכל בזכות/בגלל הבעל ואחר כך לא תבינו למה אנחנו תקועים בימי הבניים ועוד תרצו להיות פמיניסטיות... פשוט קחי קצת אחריות במקום להאשים את הבעל..
זה שיוויון זכויות לפי בקשתןיונתן1
וברור שהבעל חייב לעזור לאשתו ....יהודה224
זו לא שאלה בכלל...
אבל כמו תמיד האשמה אוטומטית על הבעל....
זה ברורסיה
אני מכירה מלא נשים שבזכות עצמם הם מדהימות
משום מה שגבר לידםנהם נהפכות למרירות. עצןבות . כבויות
חתןנה ממבט ראשון ממש מחדד את זה. אחת אחת שם אישה משכמה ומעלה. מוכשרות . מוצלחןת. פתאום נכנס גבר לתמןננ הם הופכות מרירות. כבויות. פתאןם לא יודעות לתקשר
הבעל לא עוזר לאשתו. אולי היא עוזרת לו? שתיהם עושים מה שהביך מצריך
נכון מאודאין עתיד
את לוקחת דוגמאותלמה לא123

מתכנית ריאליטי?

הכל שם ערוך ומגמתי,לא כדאי לקחת משום תכנית שכזו דוגמא לחיים

אמרתי שככה חשבתי תמידסיה
הראתי דוגמא בתוכנית הזאת
אבל אני רואה מסיביב יש נשים כל כך נחמדות טובות לב מוצלחות הכל
פתאון אחרי החתונה זה הולך ומחמיר ובכלל כשיש כבר שתים שלוש ילדים נשואים של עשר שנים יוצאות מהם מפלצות!!!
וזה לא שהם רוצות את זה
זה ברור לי שהבעל מביא אותם לפינה הזאת
זה כזה עצוב לראות את זה
נכון..הבעל תמיד אשםיונתן1
אבל אם האישה פורחת זה בזכותה נכון?
ממש שותפות..ממש שיוויון...ממש נשים חזקות..
קחו כבר אחריות במקום רק לפזר סיסמאות..
רןאה יותר נשים כמלות מסיבי מפורחותסיה
לא נתקלתי כמעט בנשים שהיו כבויות ואחרי
החתונה פרחו
אולי בנות שהתחתנו בגיל 18-19 אז היו ילדןת
אבל אישה בת 25-27 לרוב שהיתה עם מקצוע נראת טוב שכבר היתה בפריחה לא פרחה יותר ולהפך ולהפך
אז מה הפתרון שלך?חושבת בקופסא

לא לעולם לא להתחתן?

לסגור את כל הגברים הרעים בבית כלא?

למנוע את המשך קיום המין האנושי?

 

לדעתך אין נשים רעות בעולם?

הגברים אשמים בדיכאון, במלחמות, ברעב, בקורונה, וכל דבר רע שקרה מעולם?

 

 

אין לי ממש פתרוןסיה
כי אישה כמהה לילדים וכנראה היא חיבת להתחתן בשביל זה. בכל אופן במגזר הדתי

וזאת עובדה שכמות הרווקות האיכותיות עולה פי כמה מהציע של גברים
זה ברור שאישה שרוצה להתחתן לצערה. תצטרך לקחת גבר פחות טוב כי יש הרבה גברים לעומת המון נשים רווקות
את רצינית?חולת שוקולד
את אומרת שנישואים זה לא דבר טוב לאישה? אף פעם? ונשים מתחתנות רק בשביל ילדים?
מבחינה חילונית אין שום סיבה להתחתןיונתן1
הסיבה היא דתית..
כי ילדים חברות יחסי מין להיות קשור למישהו אפשר גם בלי נישואים.
אז היא אמרה דבר נכון
זה מוסד שפשט את הרגל ורק הדתיים בכל העמים עדיין חושבים שזה נכון.
בקרוב מאוד כבר רוב האוכלוסיה לא תתחתן וזו עובדה
פשוט לא נכוןפשוט אני..

בכל רחבי העולם אנשים מתחתנים.

 

הם התחתנו עוד לפני המצאת הדתות (גם אברם היה נשוי לשרי לפני שהם גילו את ה'), הם מתחתנים אחרי שיש דחות, והם מתחתנים גם היום כאשר רוב העולם חילוני. עוד ועוד מדינות מאפשרות ללהט"בים להתחתן עם בני מינם, ואתה רוצה להגיד לי שגם הם מתחתנים מסיבות דתיות? "רק הדתיים חושבים שזה נכון"?

 

מוסד הנישואין רחוק מאוד מפשיטת רגל, הוא נורמה שהושרשה באנושות לפני אלפי שנים, והוא כאן כדי להישאר.

 

נ.ב.

להגיד "וזו עובדה" לא הופך את זה לעובדה.

מוזמנת לבדוקיונתן1
איזה ירידה יש בכמות המתחתנים.
וזה רק הולך ויורד.
הלהטבים מתחתנים רק כדי לקבל הטבות כלכליות
יש כאלו שמאושרים בחיי הנישואים אבל הרוב לא.
זה סוג של משהו שמרגישים שחייבים לעשות כי כולם עושים.


וזה עובדה.חחח סתם..
^^ כל מילהנגמרו לי השמות
נכון מאוד, משחר האנושות אנשים רצו להקים בית יחד והתחתנו, למרות כל תהפוכות העולם והאדם.

וזה ימשיך כך כי טבע האדם באופן כללי הוא להינשא.

יש יוצאים דופן, אבל הכלל מדבר בעד עצמו, בכל העולם, בכל הזמנים.

ולגבי מה שכתבת (יונתן) שרוב הזוגות אומללים - זה פשוט לא נכון. הרוב מאושרים, לרוב טוב
גם אם יש קשיים - בסך הכל טוב ושווה להם.

ולגבי למה בכלל מתחתנים,
אז נכון שגם בשביל להביא ילדים למסגרת יציבה ואוהבת לנצח, אבל ממש לא רק,
גם מתוך הנישואין אנשים עובדים על המידות שלהם ועל הגירסה הטובה ביותר של עצמם עם הזמן,
גם יכולים לחוות אהבה זוגיות וכו' באופן היותר עמוק שלה שרק דרך מסגרת נישואין, מחויבות, זמן לתמיד וכו' יכולים להגיע לשם,
גם למאמינים שבינינו זה ממש קשר נשמתי שמאחד בין חצאי הנשמה,
גם יציבות וביטחון לאדם עצמו שהוא מספיק חשוב, שווה ואהוב בשביל שיתחייבו אליו לכל החיים,
לא יעזבו אותו גם אם לפעמים טועה או עם חולשות,
יכול להיות מי שהוא ברוגע בלי פחד השני יעזוב אותי כל רגע וכו' וכו'
יש עוד הרבה מאוד סיבות שאכן חשוב להעמיק בהן.

כמובן שמבינה אותך (יונתן) ולבי יוצא לקשיים שאתה ואשתך עוברים, ומובן שבמצב כזה העיניים והלב רואים את המציאות של הנישואין בכלל כרעים, אבל חשוב לזכור שזהו ניסיון אישי שאינו מעיד על הכלל ועל הרוב.

ושוב מאחלת לכם מכל הלב שתגיעו לחיים מאושרים ושלמים, באיזו דרך שלא תהיה. אמן.
תודה..יונתן1
את מרגשת מחדש בכל פעם..
המלאך של הפורום.
אתה מבין שהיא אמרה ''כל מילה'' לתגובה שלי, כן? 🤭פשוט אני..
טובסיה
אם במקרה הם קיבלו מישהוא ממש טוב
לרוב מסיביב לא מוצאת איזה זוג סיביבי שאני מקנאה בו שהיתי רוצה להתחלף .
לא מצאתי עוד איזה זוג שנראה לי שהם דוגמא לחיים טובים
מהם חיים טובים?למה לא123


את מגיבה ברצינות לתגובה הזאת?חושבת בקופסא


סליחה, נשלח אוטומטיתחושבת בקופסא

את באמת חושבת שגברים מקור הרשע וכל הנשואות הן כבויות ואומללות?

שכל הנשים הן קורבנות חסרות יכולות שראשית כל סבלן הוא הבעל הרשע שלהן?

כולן? את לא חושבת שיש זוגות שמחים ואוהבים בעולם?

ושאם כבר יש גם נשים רעות שהורסות את החיים לבעל?

חושבתסיה
שעצם אישה שיש לה עקב לידות הנקות הריונות מצבי רוח מראש הם יש להם רגישות גדולה
ואם במקרה הגבר לא יודע איך לקרוא אותה אז היא הופכת למפלצת
אם הוא נכנס איתה ראש בראש אם הוא חושב שהוא יחנך אותה . יעניש אותה. ילמד אותה לקח. יראה לה מזה. יהיה ביקרותי כלפיה. ישפיל אותנ
את מודעת לך זה ממש לא רוב הגברים?חושבת בקופסא

את ממש סותרת את החתימה שלך,

את נראת כיאילו את בטראומה ממשהו ואת משליכה את זה על כל הגברים בעולם.

 

 

לא מוצאת שום טראומה בדבריסיה
בתוך עמי אנכי יושבת
רגע. אז את חושבת שנישואיםחולת שוקולד
באופן כללי זה לא דבר טוב?
ואם הם כן מוצלחים זה כן טוב או שבכל מקרה את לא רואה בזה עניין?
אני ממש לא מאמין במה שאת כותבתפשוט אני..

כמעט כל אשה וכמעט כל גבר, לא יכולים להיות מאושרים בחייהם ללא זוגיות וללא אהבה.

 

אנחנו לא מתחתנים רק כדי להביא ילדים, ואנחנו נשארים ביחד גם הרבה אחרי שסיימנו להתרבות.

 

אנשים יכולים להיכנס לדיכאון אחרי החתונה, בגלל אלף ואחת סיבות שלא קשורות לבן הזוג:

 

*המעבר לראשונה לבית *שלך*, כבר אין הורים שמבשלים לך ומנקים לך ומכבסים לך וכו'.
*דיכאון שקשור בילדים (דיכאון אחרי לידה זו דוגמה קיצונית, אבל גם עייפות כתוצאה מתינוק שמתעורר כל שעתיים בלילה למשל, יכולה לפגוע בהורים המותשים).

*דיכאון שקשור לגיל ("משבר גיל ה-30/40/50/60"). מה עשיתי בחיים, מה תכננתי לעשות, האם אלה באמת החיים שאני רוצה וכו'.

 

כמובן יש עוד דוגמאות רבות, שלא קשורות כלל לבן הזוג.

 

גם אם ראית חברה מאושרת שהפכה לדכאונית אחרי החתונה, אין לך שום דרך לדעת האם זה בגלל בעלה, או שמא בלעדיו המצב שלה היה הרבה יותר גרוע.

 

אגב, המחקרים מדברים על מתאם ברור ויציב בין נישואין יציבים לבין אושר (רק שיש מחלוקות מה גורם למה, האם אדם מאושר יכול להחזיק טוב יותר בנישואין, או האם מי שמחזיק טוב בנישואין יהיה מאושר). בכל מקרה, נישואין ואושר הולכים ביחד משחר האנושות.

נשמע כאילו יש לך פוסט טראומה מגבר מסויםפשוט אני..

וחבל שאת משליכה מזה אל כל הגברים, ועוד מנסה להפחיד גם אחרים עם אמירות חסרות שחר.

אם אני חושבת שאני צריכהסיה
להפחיד כנראה שאני יודעת מה אני עושה
מי שרוצה שיפחד מי שלא רוצה שלא יאמין
נשים נחמדות וטובות לבלמה לא123

מתחתנות ונופל עליהן עול אדיר,שוק של החיים

לשלב בין הריון/תינוק קטן+הנקה ועובדה תובענית,זוגיות,זה שינוי עצום שמביא את האישה לקצה, גם החברות נדחקות הצידה כי לכל אחת יש את החיים שלה,מה שיוצר עומס רגשי ונפשי כשאין את מי לשתף.

אצל הגבר השינוי הוא פחות קיצוני לדעתי.

 

אז כשאת רואה חברות כבויות זה ממש לא בהכרח בגלל הבעל,זה בגלל הנישואין,העומס השינוי האדיר שעברו.

 

חבל שאת רואה בעין כזו את כל הגברים בעולם,מניחה שיש לך בנים בעצמך זה מה שנראה לך יצא מהם?

 

לצערי בעבודתי עם זוגות רבים,נגמרו לי השמות

אני רואה את זה באופן הכי צלול וברור שיש - כאשר יש דיכאון לאחד מבני הזוג,

או לאישה,

או לאיש -

כל מה שהשני/ה לא יעשו,

כמה שלא ישתדלו

וכמה שלא יהיה תהליך טוב בטיפול הזוגי -

עדיין הדיכאון יכסה כמעט הכל הכל בשחור.

 

זה יכול לעזור, כמובן

אבל אם יש דיכאון - זה כמו פלסטר על רגל כרותה שותת דם...

 

אפשר לדמות את זה לאדם שחונקים אותו והוא מנסה כרגע רק להיאבק לנשום,

ובכלל לא מעניין אותו אוכל או שתייה כרגע, למרות שהוא לכאורה רעב מאוד או צמא מאוד -

קודם כל הוא צריך לנשום.

אחרי שינשום קצת אוויר - יוכל להתפנות לאכול, לשתות וכו'...

 

אישה בדכאון צריכה קודם כל לטפל *בעצמה*, בדיכאון

*בחיים שלה*

בלי קשר לאף אחד אחר.

 

כנ"ל גבר.

 

מניסיוני, טיפול זוגי יעיל הרבה יותר, והרבה פעמים *רק* אם אין את השמיכה העבה הזו של הדיכאון שמכסה את כל הטוב בחיים

וכן, גם את כל המאמץ שיעשה.

וואי וואי וואייי. כמה נכוןכלה נאה
זה בדיוק מה שעברתי.
הייתי בטוחה שבעלי נוראי. ושיצאתי מזה ברוך השם פתאום הוא ניהיה מלאך.
באמת חשוב לטפל בנפש ליפני יעוץ נישואים.
מסכימה איתך.תיתי2
רופא ופסיכיאטר יגידו ללכת לטיפול זוגי...
אם הם לא "ראש קטן" ורק נותנים כדורים.
כדי לצאת מדיכאון צריך בדרך כלל גם שינויים בהתנהלות בחיים.
קבלו את זה כעובדהאורה שחורה
כשגבר לא משתתף במטלות הבית, זה יוצר טינה וצער מאוד מאוד מאוד עמוק אצל אשתו. וזה משהו שנשאר אצלה ורק מתעצם יותר ויותר עד שחלילה מגיע למצבים מאוד קשים.
זה פשוט ככה.
וכשהוא כן משתתף האשה מרגישה שיש לה שותף, שהיא לא לבד, שיש לה משענת, שהוא אוהב אותה, הוא רואה אותה, הוא שומר עליה, הוא דואג לה שלא תעבוד קשה. ומתוך כך היא אשה רגועה יותר, שמחה יותר, אוהבת אותו יותר ודואגת לו יותר.
השאלה כמה משום היא נותנת לזהלמה לא123

וכמה הכל חייב להיות בדיוק חצי חצי

יש לי גיסה שמקפידה שהכל יהיה על טהרת החצי חצי,כל היום מחשבנת חצי חצי

מה יוצא לה מזה?בעלה עוזר לה המון,יופי.איזו מין זוגיות זו?

כל היום להתחשבן?

פעם את עושה יותר,יש תקופות שהוא מושיט יד יותר,תפסיקו להתחשבן,

כשהוא יראה שהיא בלי פנים חמוצות ומתחשבת בו יותר,יהיה לו חשק להיות שותף הרבה יותר

אלא אם כן הוא קווקזיאפאטי

יקרה. ברור שאת צריכה שיחה מלב עם לב עם בעלך אבל קודם כלארלט

את צריכה לבוא ממקום הרבה יותר רגוע. מניסיון עייפות היא היפך הרוגע - אז דבר ראשון תנסי למצוא דרכים להקל על עצמך ולהצילח לישון יותר- למשל : כלים חד פעמיים לפחות בארוחות חלביות (היציל אותי), לקחת נערה שתצא לשעתיים עם הילדים ואז תנוחי, כמו שכבר כתבו: שטיפה רק פעם בשבוע (ממש לא יקרה כלום למרצפות) ועוד. תהיי פחות עייפה ואז תוכלי לתכנן זמן נעים עם בעלך , עם קפה ועוגה כדי להעלות את המצוקות אבל לא ממקום כל כך מריר. ואז גם  אם לא תהיה עזרה גדולה אבל תביני אותו יותר- כבר תרגישי יותר טוב. בהצלחה.

עצוב לקרוא את זהנשוי ושחוק
מרגישים שקשה לך, הוא חמור
אויש. זה קשה להתמודד ככהמנסה לעזוראחרונה

יש מצב לעזרה חיצונית?

מישהי שתעזור לך בניקיון של הבית/ בשמירה על הילדים כדי שתוכלי לנוח, להירגע, לאכול- לדאוג לעצמך!!

 

בנוסף לעזרה חיצונית,

ממליצה מאוד לקבוע ערב בשבוע או משהו כזה בינך לבין בעלך שזה יום שהוא חוזר הביתה מוקדם ויהי מה.

חוזר לעזור לך/ לאכול איתך ארוחת ערב/ לצאת לאנשהוא.

יעזור מאוד להרגשה שלך ותחושת שותפות וגם להעמקת הקשר.

 

שולחת לך חיבוק

והרבה כוחות

מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסים

לגזור ולשמור

לא מעודדים בפורום גירושין. נקודההסטורי
יש מקרים ספציפיים, בהם עדיפים גירושין רשמיים, על פירוד פנימי ופלקט חיצוני של משפחה.
זה ממש מצחיק, כי אם יש משהו שמעודדיםלאחדשה
בפורום זה טיפול. כל הזמן 😂

מעניין איך הגעת למסקנה

וזה טוב או רע?חודש טוב ומבורך
לא טוב ולא רע זו פשוט עובדהלאחדשה
שהיא הפוכה מהטענה המרכזית שסביבה נפתח השרשור הנוכחי.
טיפול וגירושין זה מבחינתי אותו דבראדם פרו+

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

 

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

 

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

 

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ומה כן תהיה תגובה טובה לדעתך, למישהו או מישהיקופצת רגע
שמספרים על קשיים בזוגיות ומבקשים עצות? 
להביע הזדהות.אדם פרו+

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.


 

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."


 

יש לך -תכתוב-


 

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

לפעמים אנשים פשוט חושבים שכדאי להתייעץ עםקופצת רגע
מומחה. הם לא אומרים את זה רק כדי להביע הזדהות זה באמת מה שנראה להם נכון.

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

ייעוץ בפורוםרקאני

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

מוקסיפן וכריתת יד ורגל, זה אותו דברהסטורי
ללכת לרופא - זה כי אתה בבעיה...
אני אף פעם לא מצליחה לרדת לסוף דעתךלאחדשה

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

אתה לא לבד בעולם, אתה יודע?משה

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

כןמישהי נשואהאחרונה

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

קודם כל מבפנים. 🏠❤️נגמרו לי השמות

להתחיל מבראשית.

להתחיל ממה שמבפנים.

מבפנים החוצה.

לא החוצה פנימה.

 

קודם כל להתחיל בי. 

מי אני? אדם. אדמה לאלוק. נבראתי בצלם אלוקים. יש בי נשמה שהיא חלק אלוק ממש.

ואז החצי השני שלי.

כמה חשוב לדעת וללמוד על הקשר הראשון בתורה - איש ואישתו.

כמו שכתוב בבראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."

לפני הורים, לפני ילדים, לפני חברים, לפני הכל - איש ואישתו.

היינו פה קודם.

ואחרינו ומשנינו כל השאר.

והמיקוד פנימה, אל הבית, אל אשתי -

*זאת* הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי

ל*זאת* יקרא אישה

כי מאיש לוקחה *זאת*

וכמו שכתוב גם במקורות אחרים:

- *זאת* חוקת התורה.

- ו*זאת* הברכה.

- *זה* היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו

- *זה* אלי ואנווהו.

הייחוד. האיחוד. לקדש. רק אותה.

הייחודיות שלה, של אשתי.

זאת ולא אחרת.

וכמה חשוב להתמקד פנימה. אליה. ורק אליה.

להתכוונן אליה, ורק אליה.

זאת התורה, זאת הברכה, זאת אשתך.

 

ומה תפקידי כאן בעולם? -

לעובדה ולשומרה.

לעבוד על מה שעדיין אין.

ולשמור על מה שכבר יש.

כמה חשוב לשמור על היש והקיים.

ולעבוד על עוד ועוד שיהיה ויועצם.

גם כאן בעבודה ובשמירה הזאת -

אני מתחיל מעצמי. מתוכי פנימה.

אני לומד כל החיים לימוד מקביל לא רק של תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכו', 

אני לומד לא רק להיות פרופ' באקדמיה,

אלא להיות פרופ' של החיים באוניברסיטה של החיים עצמם.

לעשות גם בחיים עצמם מבחנים. ולימוד. ושכר לימוד.

להתקדם לא רק לרוחב או קדימה, אלא גם לעומק, פנימה.

שם לגדול

שם להשקיע את מירב הזמן שלי, האנרגיה שלי, המאמץ שלי, המחשבה שלי, המשאבים שלי.

שם המיקוד.

בבית פנימה.

למשפחותם.

וכמה מהקורונה כבר 6 שנים אנחנו נדרשים לו לאותו לימוד של הבית פנימה. בלית ברירה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב רק בתוך 4 קירות ביתנו, עם אשתי. עם אישי. עם ילדיי. וזהו.

סגר, מגיפה, טילים, מלחמה, מרחב מוגן, הנחיות, אין מסגרות, אין בחוץ, שוב ושוב אנו מונחים לצמצם שהות רק לבית פנימה.

והלוואי שנהיה בלימוד הזה גם בטוב וברווחה, ברווח ולא בצמצום.

שנבין כולנו שהלימוד הזה באמת באמת הכי חשוב ויקר לנו, לאיכות החיים שלנו, לאושר שלנו, לחיים שלנו עצמם.

כמה זמן השקעתי בחיים בכל ה"בחוץ"? וכמה זמן השקעתי בחיים באשתי? בבעלי? בביחד שלנו?

כמה מאמץ וכוונה ומוטיבציה השקעתי במה שמחוץ לבית? וכמה בביתי פנימה?

וכמה שיקר לנו רגע לעצור ולמקד את מה שבאמת חשוב בחיים וללמוד את הלימוד הראשון במעלה הזה שחשוב בפני עצמו - ללמוד להיות בקשר. 

ללמוד להישאר בקשר

ללמוד לבנות קשר

ללמוד לתחזק קשר

ללמוד להעצים קשר

ללמוד לגדול בקשר

ללמוד לגדול מהקשר.

ואז, כמו שצוונו בבראשית ב טו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

לעובדה ולשומרה. לעבוד בקשר ולשמור על הקשר.

ומתוך כך להגיע לגן עדן גם בעולם הזה. גן עדן של אהבת איש ואישתו.

גן עדן של החיים עצמם, פנימה.

המשך 👈 קדושים תהיו.נגמרו לי השמותאחרונה

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

 

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

 

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

 

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

 

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

 

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגול
כן.. גם תקציב מפנק. העניין שמחפשת מהדרין ושם זה לאעינב66
אתם עם רכב? שלל מסעדות מעולות קרובותמרגולאחרונה

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

אולי יעניין אותך