מקווה שאני לא אפגע בך באמרי דברים אלה-

הגיעו מים עד נפש ואני חייבת לשים את הדברים על השולחן, אחרת אתפוצץ לגמרי.

אני צריכה אותך. אני זקוקה לעזרה שלך. לאהבה שלך. רוצה לאהוב אותך באמת ולהרגיש שאתה איתי לגמרי, יד ביד.

איתי בנשמחה, ברוחניות, ו... בגשמיות. כן, בכלים, בכביסה, עם הילדים. בדברים ה"משעממים" האלה.

אני בסך הכל מבקשת ממך להיות איתי. להתחשב.

ואם אנחנו הולכים יד ביד... אז אשמח שזה יהיה עד הסוף, גם בדברים הקטנים האלה.

בתקווה להבנה, אני.

הסתכלות קצת שונה, איך נשמע לך?

תשקלי איתו פשוט לקנות מדיח. חבל להכריז מלחמה על קושי שיכול להיפתר טכנית.

אני קניתי אחד כזה אחרי שנים של סבל משותף (או לא) ברמה שבשלב מסויים התחלנו לשלם לתיכוניסטיות מהאזור שיבואו לשטוף כלים.

אז אני מסדר מדיח כל ערב ולפעמים עוד אחד בלילה. יהי שקט.

אבל ה"מסקנה", "שיח סעודי".. נשמעת מופרכת לחלוטין.

הרי את אומרת שהוא חוזר הביתה ב11 בלילה מהעבודה.

עבודה, זה לא שהוא יצא לבילוי. יש ביניכם כנראה חלוקת תפקידים - הוא עובד עד מאוחר, לפרנסת כולכם - ואת באותו זמן עם הילדים בבית.

תארי לך היה ההיפך, והוא היה מבקש ממך באחת עשרה בלילה, כשאת חוזרת, לשטוף כלים... היית כותבת "מענין לך שעד כעת הייתי בעבודה?... אתה רוצה להיות שיח סעודי?"....  ממש תמוה.

וכמובן שהוא לא חוזר הביתה "בשבילך", כך שאם את "לא צריכה" אז שלא יחזור... זה בית של שניכם.

אלא מה? אפשר להבין שיש לך קושי סובייקטיבי כלשהו. 

את בעצמך אומרת שלא באמת יש לך עומס, אבל את לא מצליחה לעמוד בעומס שאינו קיים, אלא הוא חוויה נפשית. "אין לך כח לכלום"...  כלומר, לפי מה שזה נשמע, פשוט קשה לך כעת. 

בתוך מה שכתבת, אין שום דבר שקשור לבעלך (כמובן, לא יודעים מעבר לכך - אבל על סמך מה שכתבת). פשוט יש לך משום מה עומס נפשי. קושי.

אלו דברים שיכולים לקרות. באמת לא נעימים.

אבל אם זה כך - קודם כל, שני את הכתובת. למה לזרוק על בעלך?... מה הקשר בדיוק?

אח"כ - את יכולה להיעזר בו. כלומר, לבקש לדבר, לשוחח. להסביר לו שאת חווה קושי נפשי כלשהו ואת לא יודעת בדיוק מה זה. לבקש את עצתו, את תמיכתו. אולי ביחד יותר קל לצלוח את זה.

תרגישי טוב. הצלחה רבה. לא להתייאש. ואם צריך - לטפל..

דבר ראשון שאני ממש ממש מבקשת ממך יקרה - לשלול דיכאון.

כל התחושות שתיארת יכולות להראות חלילה על דיכאון.

אם זה המצב,

או אפילו לא דיכאון אלא מצוקה גדולה ודכדוך - כל החיים נצבעים בשחור וקשה מאוד לראות שום דבר טוב.

גם אם זה קשור לבעלך, גם אם לא - כל דבר מתעצם שבעתיים, מקבל נופך הרבה הרבה יותר נוראי ממה שהוא באמת.

שמעי לעצמך בבקשה.

הנפש שלך זועקת לך שאת קורסת

שאת לא עומדת בעומס

שאת עוד רגע מתאשפזת במחלקה פסיכיאטרית

שאת לא שולטת בכלום

שאין לך כוח לכלום

שאת צועקת בלי סיבה על הילדים מתשישות

שאת רק רוצה לברוח

שאולי עוד מעט יהיה מאוחר מדי.

אז דבר ראשון ראשון בבוקר -0 פני בבקשה לרופאת המשפחה שלך וספרי לה על הכל.

תשללו יחד דיכאון.

ואם לא שוללים וזה זה - לטפל כמה שיותר מוקדם

ללכת לפסיכולוגית טובה ורגישה

ואם צריך גם כדורים בהמשך - אז גם

עד שתגיעחי לאיזון ורווחה נפשית.

אח"כ אפשר לדבר על כל השאר

על טיפול זוגי כן או לא

על איך לשפר דברים בבית ובזוגיות וכו' וכו'

אבל קודם כל את צריכה לקבל את עצמך בחזרה!

את צריכה לדאוג לחיים שלך פשוטו כמשמעו!!!

המון המון כוחות, חיבוק ענקי והצלחה רבה

שה' יהיה איתך בכל צעד ושעל ויאיר לך את הדרך :לב:

מתכנית ריאליטי?

הכל שם ערוך ומגמתי,לא כדאי לקחת משום תכנית שכזו דוגמא לחיים

לא לעולם לא להתחתן?

לסגור את כל הגברים הרעים בבית כלא?

למנוע את המשך קיום המין האנושי?

לדעתך אין נשים רעות בעולם?

הגברים אשמים בדיכאון, במלחמות, ברעב, בקורונה, וכל דבר רע שקרה מעולם?

בכל רחבי העולם אנשים מתחתנים.

הם התחתנו עוד לפני המצאת הדתות (גם אברם היה נשוי לשרי לפני שהם גילו את ה'), הם מתחתנים אחרי שיש דחות, והם מתחתנים גם היום כאשר רוב העולם חילוני. עוד ועוד מדינות מאפשרות ללהט"בים להתחתן עם בני מינם, ואתה רוצה להגיד לי שגם הם מתחתנים מסיבות דתיות? "רק הדתיים חושבים שזה נכון"?

מוסד הנישואין רחוק מאוד מפשיטת רגל, הוא נורמה שהושרשה באנושות לפני אלפי שנים, והוא כאן כדי להישאר.

נ.ב.

להגיד "וזו עובדה" לא הופך את זה לעובדה.

את באמת חושבת שגברים מקור הרשע וכל הנשואות הן כבויות ואומללות?

שכל הנשים הן קורבנות חסרות יכולות שראשית כל סבלן הוא הבעל הרשע שלהן?

כולן? את לא חושבת שיש זוגות שמחים ואוהבים בעולם?

ושאם כבר יש גם נשים רעות שהורסות את החיים לבעל?

את ממש סותרת את החתימה שלך,

את נראת כיאילו את בטראומה ממשהו ואת משליכה את זה על כל הגברים בעולם.

כמעט כל אשה וכמעט כל גבר, לא יכולים להיות מאושרים בחייהם ללא זוגיות וללא אהבה.

אנחנו לא מתחתנים רק כדי להביא ילדים, ואנחנו נשארים ביחד גם הרבה אחרי שסיימנו להתרבות.

אנשים יכולים להיכנס לדיכאון אחרי החתונה, בגלל אלף ואחת סיבות שלא קשורות לבן הזוג:

*המעבר לראשונה לבית *שלך*, כבר אין הורים שמבשלים לך ומנקים לך ומכבסים לך וכו'.
*דיכאון שקשור בילדים (דיכאון אחרי לידה זו דוגמה קיצונית, אבל גם עייפות כתוצאה מתינוק שמתעורר כל שעתיים בלילה למשל, יכולה לפגוע בהורים המותשים).

*דיכאון שקשור לגיל ("משבר גיל ה-30/40/50/60"). מה עשיתי בחיים, מה תכננתי לעשות, האם אלה באמת החיים שאני רוצה וכו'.

כמובן יש עוד דוגמאות רבות, שלא קשורות כלל לבן הזוג.

גם אם ראית חברה מאושרת שהפכה לדכאונית אחרי החתונה, אין לך שום דרך לדעת האם זה בגלל בעלה, או שמא בלעדיו המצב שלה היה הרבה יותר גרוע.

אגב, המחקרים מדברים על מתאם ברור ויציב בין נישואין יציבים לבין אושר (רק שיש מחלוקות מה גורם למה, האם אדם מאושר יכול להחזיק טוב יותר בנישואין, או האם מי שמחזיק טוב בנישואין יהיה מאושר). בכל מקרה, נישואין ואושר הולכים ביחד משחר האנושות.

וחבל שאת משליכה מזה אל כל הגברים, ועוד מנסה להפחיד גם אחרים עם אמירות חסרות שחר.

מתחתנות ונופל עליהן עול אדיר,שוק של החיים

לשלב בין הריון/תינוק קטן+הנקה ועובדה תובענית,זוגיות,זה שינוי עצום שמביא את האישה לקצה, גם החברות נדחקות הצידה כי לכל אחת יש את החיים שלה,מה שיוצר עומס רגשי ונפשי כשאין את מי לשתף.

אצל הגבר השינוי הוא פחות קיצוני לדעתי.

אז כשאת רואה חברות כבויות זה ממש לא בהכרח בגלל הבעל,זה בגלל הנישואין,העומס השינוי האדיר שעברו.

חבל שאת רואה בעין כזו את כל הגברים בעולם,מניחה שיש לך בנים בעצמך זה מה שנראה לך יצא מהם?

אני רואה את זה באופן הכי צלול וברור שיש - כאשר יש דיכאון לאחד מבני הזוג,

או לאישה,

או לאיש -

כל מה שהשני/ה לא יעשו,

כמה שלא ישתדלו

וכמה שלא יהיה תהליך טוב בטיפול הזוגי -

עדיין הדיכאון יכסה כמעט הכל הכל בשחור.

זה יכול לעזור, כמובן

אבל אם יש דיכאון - זה כמו פלסטר על רגל כרותה שותת דם...

אפשר לדמות את זה לאדם שחונקים אותו והוא מנסה כרגע רק להיאבק לנשום,

ובכלל לא מעניין אותו אוכל או שתייה כרגע, למרות שהוא לכאורה רעב מאוד או צמא מאוד -

קודם כל הוא צריך לנשום.

אחרי שינשום קצת אוויר - יוכל להתפנות לאכול, לשתות וכו'...

אישה בדכאון צריכה קודם כל לטפל *בעצמה*, בדיכאון

*בחיים שלה*

בלי קשר לאף אחד אחר.

כנ"ל גבר.

מניסיוני, טיפול זוגי יעיל הרבה יותר, והרבה פעמים *רק* אם אין את השמיכה העבה הזו של הדיכאון שמכסה את כל הטוב בחיים

וכן, גם את כל המאמץ שיעשה.

את צריכה לבוא ממקום הרבה יותר רגוע. מניסיון עייפות היא היפך הרוגע - אז דבר ראשון תנסי למצוא דרכים להקל על עצמך ולהצילח לישון יותר- למשל : כלים חד פעמיים לפחות בארוחות חלביות (היציל אותי), לקחת נערה שתצא לשעתיים עם הילדים ואז תנוחי, כמו שכבר כתבו: שטיפה רק פעם בשבוע (ממש לא יקרה כלום למרצפות) ועוד. תהיי פחות עייפה ואז תוכלי לתכנן זמן נעים עם בעלך , עם קפה ועוגה כדי להעלות את המצוקות אבל לא ממקום כל כך מריר. ואז גם  אם לא תהיה עזרה גדולה אבל תביני אותו יותר- כבר תרגישי יותר טוב. בהצלחה.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.