זה פס מירמיה לא, יט.

מביאה פירוש מתוך 'ילקוט מעם לועז' ירמיה עמ' שה.

"ואומר הקב"ה: הבן יקיר לי אפרים, 

האם אפרים כ"כ יקר שלא חטא לי מעולם שאני זוכר אותו תמיד (?)

אם ילד שעשועים-האם הוא כבן שאביו משתעשע עמו תמיד(?)

כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד-שכל כך אני אוהבו זמו רב כדרך אב המתגעגע בזוכרו שם בנו.

על כך המו מעי לו- הואיל ואני זוכר אותו זמן מרובה כ"כ, המו מעי לו וארחם עליו ואוציאנו מהגלות.

ולפירוש שמדבר על תלונת אפרים שלא נגאל, אומר ד' אע"פ שלא השיבו לירושלים בגאולת בבל

ירחמנו עוד בגאולה העתידה. ואמר לו הבין יקיר לי אפרים- הכוונה בן גדול שהוא חביב מצד מדותיו ותכונותיו הטובות

וגם הקטן חביב כילד שעשועים, ואומר שאפרים כולל שניהם ואני מחבבו מאוד ואע"פ שלא אגאלנו עכשיו

אגאלנו לעתיד לבוא.

ועוד הבן יקיר לי- בין אם הגיע למדרגה גדולה ובין אם הוא רק ילד שעשועים שעדיין לא הגיע למדרגות הנ"ל- רחם ארחמנו"

יש עוד המון פירושים על זה, זה פשוט קצת ארוך.

אבל לסיכום עמ"י נקרא אפרים. ואע"פ שחטא וכו- עדיין אהוב מלפני ד' (קראתי גם שה- ה' לפני המילה בן מסמלת שאלה, אז הבן יקיר לי אפרים? אם ילד שעשועים?)

הוא גם בן גדול עם מידות טובות ובנשימה אחת גם ילד שעשועים תמים.

ד' זוכר אותנו, אוהב אותנו ועל כן יגאלנו לעתיד לבוא.

וואו איך שהגאולה כאן כבר.

אור חדש יפרוץ אל חדרי
לבי יפתח ויתמלא
שיר חדש ירעד בקרבי
ואל שפתיי יעלה
בתי, בתי איך סבלת כאביך
הייתי עומד ומתפלא
נפשי, נפשי נענו תפלותיך
הנה הוא מתגלה
ותנחם אותנו כי נבהלנו מאוד
כי נבהלנו מאוד
ופינו אז בשחוק ימלא
כשתתגלה
אבי, אבי הרחב צעדיך
כי כחי הולך וכלה
נפשי, נפשי תצא לקראתך
כשתתגלה
ותנחם אותנו...

של ישיבת רמת גן,