מילים: יוסי גמזו
לחן: יחזקאל בראון

עומדות רגלינו בשערייך, ירושלים,
ותותחינו מרעימים לך שיר מזמור.
ורק דמעות הגאווה שבעיניים
נוטפות דומם, על המדים והחגור

ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך.
ציון, זה האושר שואג בחזנו, פראי
למנצח מזמור על מקלע, ורימון בשערייך
בדמנו חיי, בדמנו חיי

משיך ג'ראח עד נבי סמואל, ליל ליל,
היו רוחות תש"ח שרות לך, בדרכן:
"אם אשכחך, אם אשכחך, ירושלים"
אך לא שכחנו - והרי אנחנו כאן!

ציון, הלא תשאלי...

איכה ישבת בדד, שסועה בין גדרות התייל
ואיך נשבענו לך, עיר מלך ונביא,
כי לא נישק נערותינו על שפתיים
עד אם נישק לכותל המערבי

ציון, הלא תשאלי...

הר הזיתים יוריק, נכון יהיה הר הבית
ופטישים יהדהדו בך, חי נפשי!
ירושלים, כהנייך ולווייך
בדם בונים בך את הבית השלישי

ציון, הלא תשאלי...

עיר חלומות ואבן, מאכלת ואיל,
פעמוני הזמן קמים בך להלום:
את עיר שלם היית בטרם גבול ותיל
ואת תהיי מעיר שלם לעיר שלום

ציון, הלא תשאלי לשלום בחורייך.
ציון, זה רעי שנפלו היוקדים בבכיי.
למנצח מזמור על כתות - חרבות בשערייך
בזכות אלה תחיי, בזכות אלה תחיי

אויר הרים צלול כיין וריח אורנים נישא ברוח הערביים עם קול פעמונים. ובתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור הלא לכל שירייך אני כינור ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור הלא לכל שירייך אני כינור איכה יבשו בורות המים כיכר השוק ריקה ואין פוקד את הר הבית בעיר העתיקה. ובמערות אשר בסלע מייללות רוחות ואין יורד אל ים המלח בדרך יריחו. ירושלים של זהב... אך בבואי היום לשיר לך ולך לקשור כתרים קטונתי מצעיר בנייך ומאחרון המשוררים. כי שמך צורב את השפתיים כנשיקת שרף אם אשכחך ירושלים אשר כולה זהב ירושלים של זהב... חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה. ובמערות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו. ירושלים של זהב...

 

אהובתי על מגדלייך הגבוהים, פרושה אדרת השקיעה סמוקת שוליים קשה קשה שלא להיות בך נביאים, או לפחות משוררים ירושלים. אך בין חוזייך שניבאו בך נואשות, את המלכות ואת הדם ואת החרב אני רוצה להיות הילד הראשון, שיתעורר בירושלים האחרת. ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום. ירושלים, ירושלים, ירושלים של שלום. אהובתי מול בית הספר לשוטרים, ומול אותה גבעת תחמושת דם ועצב את כל פצעי החפירות כמו בתפרים, חובש הזמן בתחבושות קרירות של עשב. ובשוקי הצבעונין צועק הרחוב, עברית צרודה כזאת וערבית ניחרת כשהעתיד על החשבון פורע חוב, במפרעה לירושלים האחרת. ירושלים, ירושלים... אהובתי אבני הכותל החמות, משננות אחרי אלפי פתקים של צער את מעופן של היונים על החומות, עם המחר המתהלך בך צעד צעד. ומול מגדל דוד שבים האוהבים, ימין משה ואבו טור אט אט וחרש פשוט לקטוף בך אשכולות של כוכבים, אז לילה טוב לירושלים האחרת. ירושלים, ירושלים...

במחשכיך ירושלים מצאנו לב אוהב עת באנו להרחיב גבוליך ולמגר אויב מקול מרגמותיו רווינו ושחר קם פתאום - הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא וכבר היה אדום ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שחור הלא לחומותייך קראנו דרור הגדוד, רגום, פרץ קדימה, דם ועשן כולו ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות נושך שפתיו ולא בלי יגע, הוסיף הגדוד ללחום עד שסוף סוף הוחלף הדגל מעל בית הנכות ירושלים של ברזל... נפוצו כל גדודי המלך, צלף - נדם צריחו עכשיו אפשר אל ים המלח בדרך יריחו עכשיו אפשר אל הר הבית וכותל מערב הנה הנך באור ערביים, כמעט כולך זהב ירושלים של זהב ושל עופרת וחלום - לעד בין חומותיך ישכון שלום

(ו-וואו. יום ירושלים השבוע.)

אחד היפים בתבל

שוב פעם נעמי רוזנברג.
יש לה כמה וכמה שירים יפים על ירושלים. פה מצאתי חלק. תיכנסו:
http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/mtutelet/tohen.htm

בוחן: מי מכיר?

אִלּוּ הָיוּ הַרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם דּוֹבְרִים הָיוּ סְתָרִים
לִבָּם הָיָה מְשׁוֹטֵט סָהַרוּרִי בָּחוּצוֹת וְהַיָרֵחַ כָּבֵה
וּפָנָסֵי יְרוּשָלַיִם הָיוּ מֵאִירִים אֵת הַיוֹשְׁבִים סִתְּרָה
בַּגָנִים הָיוּ הַאֲבָנִים מָטוֹת אֹזֶן לִשְׁמוֹעַ וּלְחָשִׁים.

מֵעַל מָה אַתְּ מְרַחֶפֶת אַתְּ יוֹדָּעַת הַאֲבָנִים הָאֵלֶּה
רָכּוֹת וַחַלָקוֹת מְכָּפּוֹת רָגְלֵי תִּינוֹקוֹת וּמִנְעֲלֵי מְקוּבָּלִים וְ
שִׁירֵי בְּלוּז רָכִּים מִתְּנַגְנִים בַּמִדְּרְחוֹב. אֵיךְ אַתְּ מְרַחֶפֶת אֵת
הַעֲיֵיפוּת שֶׁקָנְתָה לָהּ דִּירָה בְּאֲבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם
וְהָרְחוֹבוֹת מַרְכִּינִים רֹאשׁ וּבְאֱמֶת
כְּבָר מְאוּחָר מְאֹד.

וַאֲנִי עֵר וְלִיבִּי יָשֵׁן וְהַרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה,
לֶאֱסֹף תְּשׁוּקוֹת וּכְּמִיהוֹת.
בְּתֵבוֹת צְלִילֵי חֵרוּתָהּ.
וּכְמוֹ בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה
לִבְנוֹת לָהּ מִגְדָּלִים מְפֹאָרִים.

כִּסּוּפִים עַכְשָׁוִיִים כְּמוֹ פַּעַם,
לַעֲטֹף אוֹתָהּ בִּגְּלִימַת מֶשִׁי.
בַּשָׁמַיִם לְפָאֵר לָהּ עֶרֶב
וְלַיְלָה שֶׁל אוֹרוֹת.

שַׁבָּת בִּירוּשָׁלַיִם.
כְּמוֹ תְּשׁוּקָה שֶׁל יַחַד.
כְּמוֹ כְּמִיהָה לְשָׁלוֹם.
בְּפַאֲתֵי בָּתֵּי כְּנֶסֶת,
מִתְגּוֹדְדִים מַלְאָכִים.

יְרוּשָׁלַיִם מְהַדְהֶדֶת
בְּעִרְפּוּל חוּשִׁים וְדִמְיוֹנוֹת.
סוֹחֶפֶת אֶת הָרָקִיעַ.
נוֹגַעַת בְּמוּדָע בַּאֲדָמָה.
יְרוּשָׁלַיִם אַחַת וִיחִידָה.

בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְיֻשֶּׁבֶת בְּדַעְתָּהּ, יְרוּשָׁלַיִם
אֲפַרְפָּרָה בְּאֹפֶן נָעִים
וְכָל הָעֲלִיּוֹת וְהַמּוֹרָדוֹת הַחַדִּים, כְּמִישׁוֹר.
שְׂרָפִים עַל אוֹפַנֵּיהֶם עוֹצְרִים בָּרַמְזוֹר, מְחַכְּכִים
יְדֵיהֶם בַּקֹּר הַיְרוּשַׁלְמִי וְהָאוֹר
הָאָדֹם הַזּוֹהֵר מִתְחַלֵּף בְּאַחֵר,
מָתוּן יוֹתֵר וְקַל יוֹתֵר לִנְשֹׁם.
בְּבֹקֶר כָּזֶה, כְּשֶׁנַּפְשָׁהּ כְּעָפָר לַכֹּל
הִיא שְׁקֵטָה מְאֹד
אֵין בָּהּ שָׁאוֹן שֶׁל גְּאֻלָּה
וְאַף מַחְשָׁבָה שֶׁל גְּדֻלָּה
אֵינָהּ מַרְעִישָׁה אוֹתָהּ.
הִיא אֵינָהּ צְמֵאָה אוֹ רְעֵבָה –
שְׁלֵמָה עִם רִחוּקָהּ וַעֲנָוָה
בְּאֹפֶן מְעוֹרֵר קִרְבָה,
קְצָת עֲצוּבָה, אֲבָל שְׂמֵחָה גַּם כָּךְ.
יְרוּשָׁלַיִם צְלוּלָה, צָפָה צוֹפָה בַּחֲלָקֶיהָ
עִיר וָאֵם עַל אֶפְרוֹחֶיהָ
בְּלַחַשׁ שְׂפָתֶיהָ
תִּפְתַּח

 

 

 

 

 

 

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעֲלָה
שֶׁל קוֹמָה שְׁנִיָּה
מִלִּים מְרַחֲפוֹת
וַאֲנִי סְחַרְחַר
מְדַדֶּה בֵּינֵיהֶם
פּוֹחֵד לְהַפְרִיעַ זְרִימָתָן
לְהַכְתִּים צִיּוּרָן
וְתִקּוּן אַיִן
אֲנִי עָלוּל
לְקַלְקֵל זִכְרָם שֶׁל מְגִנִּים
הַס לְהַפִּיל הַחוֹמוֹת
לֹא אֶבֶן
לֹא דָּם
בִּמְיֻחָד לֹא מִלִּים
שֶׁל מַעֲלָה.

כשאתה בכיתה א-ב אתה ממש רוצה להחזיק דגל, אבל אי אפשר כי הוא גדול מדי

בכיתה ג-ד-ה אתה רץ עם הדגל כי זה הכי מגניב להיות עם דגל

בכיתה ו-ז-ח אתה מתלבט אם לקחת בכלל כי אחרי זה אתה סתם תתקע איתו ואין לך כח בכלל להחזיק אותו ובכמ באמצע תביא אותו למישהו אחר

ובכיתה ט-... אתה ממש רוצה להחזיק את זה כי אתה מבין שזו זכות גדולה להחזיק את הדבר שהמון דורות לא זכו לנופף בו בגאווה




(זה קשור ליום העצמאות בעיקר אבל גם ליום ירושלים)

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)