אני כמה חודשים אחרי לידה, לוקחת סרזט שממרר לי את החיים. רק שבוע שעבר הבנתי שזה זה.. מן הסתם זה גם קושי של התקופה אבל ללא ספק הגלולות מעצימות את התחושות.
אני מדוכאת, עצבנית ברמות, חרדות התעצמו ואני פשוט בלי טיפה של פניות רגשית לילדות המתוקות שלי.. כרגע אני מאיצה תהליכים למציאת חלופות למניעה שיתאימו, אבל אני תוהה לעצמי-
איך חוזרים מזה? כבר בערך חודשיים שאני אמא מגעילה (וזו לא סתם ביקורת עצמית או הלקאה, אני באמת מגעילה), וכואב לי שאני ככה, פשוט אני לא מצליחה להפסיק את זה. אני אחזור להיות האמא הפנויה ומכילה ואוהבת שהייתי?
הלוואי ויש לכן איך לעודד אותי שזה עובר, אני כל כך עצובה מזה.
אני מדוכאת, עצבנית ברמות, חרדות התעצמו ואני פשוט בלי טיפה של פניות רגשית לילדות המתוקות שלי.. כרגע אני מאיצה תהליכים למציאת חלופות למניעה שיתאימו, אבל אני תוהה לעצמי-
איך חוזרים מזה? כבר בערך חודשיים שאני אמא מגעילה (וזו לא סתם ביקורת עצמית או הלקאה, אני באמת מגעילה), וכואב לי שאני ככה, פשוט אני לא מצליחה להפסיק את זה. אני אחזור להיות האמא הפנויה ומכילה ואוהבת שהייתי?
הלוואי ויש לכן איך לעודד אותי שזה עובר, אני כל כך עצובה מזה.
והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי 
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)