אילות. (יהושע לימוני.)
מה עושות המנגינות בלילות
הן דופקות על המגירות
ומעירות את כל המחברות.
מרגיעות אמהות דואגות,
מחברות מחשבות תועות,
מעטרות את האותיות שנשארו לבד בין השורות.
אל מקום סודי בתוך הלב,
עם פתח סתרים ועץ מלבלב
שם כל הזמן כותב
שיר של אהבה.
מה עושים הקבצנים בימים החמים?
מה עושים הילדים אל מי הם מתגעגעים?
מקום סודי בתוך הלב
עם פתח סתרים ועץ מלבלב
שם כל הזמן כותב
שיר של אהבה.
מה עושות האותיות בלילות
נרדמות בין דפי שורות
וממתינות
למנגינות.
~~~
אם היה אפשר לשמוע אותי עכשיו, הייתי עושה כאן הרפיה ודמיון מודרך עם המנגינה הזאת.
כי היא פשוט כ"כ מרגיעה ועדינה.
*
הגיע הזמן להעיר את כל הכוחות הרדומים בנפש. לדפוק על המגירות, אותן מגירות שבהן החבאנו את הכל
הגיע הזמן לרפא. לכוון, לעבור תהליך.
לכתוב את האותיות, להמתין לזמן שיתחברו למנגינה.
למנגינה של פנימה. למקום הזה בלב- שתמיד מבקש רק אהבה, אחרי הכל.
וטוב טוב. פשוט טוב.
ומפחיד ומרגש והכל ביחד.
אז יש הזדמנות לסיים את הזמן הזה בצורה נורמלית
והזמן הוא מפחיד כל כך, חמקמק כל כך הוא עובר ונמרח בלי לשאול
הוא נוזל מבין הידיים.
וזה מרדף נורא למלא אותו, לנוע בין ריקנות ועצלות לבין חיים של נצח.
יקרים ואהובים, שיהיה לכם באמת טוב מטוב.
הגיע הזמן למנוחה.
והפסקה.
וחיים.