הבעיה האמיתית היא שחושבים שזה איזה מדע עם חוקים וכללים

ולא מאפשרים זרימה טבעית, כי משהו בחשיבה חושב שזה אמור להתנהל לפי סדר מסוים

או שלא מקשיבים ללב, או שלא משלבים שכל ולב. 

בקיצור תתבונן על חברויות שיצרת עם אנשים שקרובים אליך... תראה שזה יותר פשוט משזה נראה

בדייטים אומנם יש קושי כי יש כאן קבלת החלטה לבניית חיי משפחה משותפים

אבל זה לא בהכרח קשור לדייטים. כלומר דייטים יתנהלו כמו שהם. 

ההחלטה שלך אבל לא קשורה להתנהלות הזאת.

תזרום בדייטים, (עם חשיבה מושכלת מה מתאים לי ומה פחות)

ובסופו של יום תקבל החלטה להתחתן או לא.

לא מעבר.

המשהו הזה שצריך להוביל לשם זה הטבעיות בינכם.

כלומר יכול להיות שיהיו לך מלא דייטים שלא יוביל לשם וזה בסדר.

אני לא חושבת שהתפקיד של הגבר לנהל את הפגישה היא כזאת משמעותית, אולי כן מצופה בהתחלה ליזום מתי לדבר ולהיפגש.

אבל מעבר לזה בפגישה עצמה זה הדדי- אתה לא חייב לדובב אותה כמו שהיא לא חייבת לדובב אותך. 

אתם מדברים ותראו כבר אם כיף לכם והשיחה זורמת למקומות עמוקים יותר לאט לאט.

וחוץ מזה כשיש חיבור ופתיחות אפשר להגיע דיי בהתחלה לעומקים. 

וזה בדיוק העניין עם חברים זה איכשהו "נוצר" בלי שנחשוב על זה בכלל. גם בדייטים לא "יוצרים" זרימה. היא נוצרת לבד, זה מה שמרגיע בכל הסיפור. אתה ממש יכול להוריד ממך את העול הזה שנראה שיושב עליך שכאילו אתה אחראי לאיך הדייטים ייראו.

(זה נכון אולי רק מהבחינה שמצופה ממך להיות אמיתי, כנה, פתוח וכו')

אבל בכל אופן השלבים פחות או יותר:

1. פגישה ראשונה אחרי השלב של הבירורים: באים לשוחח, לראות אם נעים, אם מרגישים שיש עניין לעוד פגישה. אפשר לדבר קצת על מה עושים בחיים, על המשפחה, על סתם דעות מעניינות שיש לך. באמת זה משתנה בין זוג לזוג.

2. שלב הביניים- זה תלוי בכם כמה פגישות תצטרכו כאן. אבל הבירורים שתצטרך לעשות עם עצמך לאחר הפגישה/בין פגישות זה אם אתה מרגיש שמתפתח אצלך רגש כלפיה ואפילו הכי קטן, אם יש לך ניצנים של משיכה אליה, אם אתה מרגיש שנוח לך בחברתה ואתה רואה את עצמך נפתח אליה בהמשך והיא כלפיך, אם אתה יכול לראות את עצמך מקים איתה בית, אם השאיפות וההשקפות שלכם דומות ויכולות להשתלב להקמת בית, אם היא נעימה לך, אם אתה רואה שיש לה מידות טובות, אם השיחה בינכם מתפתחת לעוד רבדים (אם נתקעת יש כל מיני דרכים יצירתיות לפתח אותה, דרך משחקים וכו') 

אם יש משהו חריג שמתחיל להרגיש שהוא סותר בין משהו למשהו- לדוג' היא מוצאת חן בעיניך אבל משהו במידות שלה לא מסתדר לך, או שהיא בול מה שחיפשת אבל משהו במציאת חן לא עובר לך בעין. אז זה דברים שתצטרך לראות במהלך הדייטים עד כמה הפער בינהם הוא קריטי ואי אפשר לגשר עליו.

בעיקרון כמה שפחות פערים בין השכל ללב זה הרצוי. 

3. השלב הסופי- זה פשוט לדבר על הקמת בית, בד"כ שזה הדדי זה כבר יבוא משניכם...

יודעת את הכללים ושילמד אותי.

אז בפגישה הראשונה הוא הסביר לי שנהוג לספר קצת על המשפחה, עבר בין האחים, סגנונות. אחכ סיפר מה הוא עבר בחיים, איפה למד וכו'. אחכ היה תורי...

לא יודעת איך אבל הפגישה היתה 4 שעות והיתה מאוד מוצלחת. נגמר כי הייתי צריכה להגיע לאנשהו בשעה מסויימת...

כי כשמספרים זה מעורר לשאול שאלות, להתעניין, להגיב, לחלוק אם צריך... לגלוש לנושא אחר בטעות...צריך לבדוק אם השיחה זרמת, אם נחמד לשהות ליד אותו אדם... אם עושה טוב לדבר איתו..

אחכ ישנים לילה ולמחורת מחליטים אם להמשיך.

בפגישה השניה כבר יותר זורם, כי לא פוגשים זר. ובדכ השיחה נפתחת מאליה..

ואם השיחה לא זורמת, או משרגישים לא בנח, יש תחושה לא נעימה וכו'.. אז זה לא זה... להמשיך לחפש.

מציעה לך לפתוח בנושא דומה, ואם אתה לא יודע, אז אפשר לישאול אותה...אבל הכי חשוב זה לשחרר... להשתדל לא להתבייש מידי. להיות מודע לזה שאתה עומד לדבר עם מישהי שאתה לא מכיר...

בהצלחה ממש!!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.