התכוונתי שזו בריחה מהמציאות,כי היא צריכה להבין לעומק מה עובר עליה ולהגיע למסקנות.

כי כשהוא ילך יבוא ריגוש חדש.

ואל תלקי את עצמך

אין לי רעיון בשבילך,רק חיבוק על ההתמודדות

זה לא מחמאות ,  הוא לא מחמיא.
זה משהו בדיבור, כיף לי לדבר איתו, צחוקים כזה ...
 

בזכות כל הדברים הטכניים ... אתה יודע? יש מצב 
כי עם הרווק אני לא מדברת על טיטולים וקניות בסופר וציפיות להכיל אותי
 

אבל , איזה קטע שלא שמתי לב לזה שאין לנו הרבה רגעי צחוק.... 
יש הכל חוץ מזה... 
אני מתחילה לשמוח שפירסמתי פה

מה הוא אדם דכאוני מטבעו?

אבל מדיי פעם אין דבר משותף? באסה..

מחמאות ? לא... ב"ה אין לי חסך ממחמאות
מתח מיני? יש מצב
פרפרים בבטן ? כן...
כיף לי לדבר איתו

כל כך מזדהה עם זה בחיים שלי.

אחי, מה..?

גם אתה מנסה לעזור, אבל בבקשה לא נפגע אחד בשני

אתה צודק ממש ממש . 
התרגשות כזו ..... פרפררים בבטן , צחוקים , וכו'.
כרטישיח ? האמת שבעלי לא הטיפוס לזה.... הוא עונה תשובה של שתי מילים ועוברים הלאה אז זה פחות הכיוון ..... 
 

וראיתי את זה כסוג של מעלה..(עדיין)
ממ...היו צחוקים בדייטים 

כל עוד אתה לא כותב "הקשיבו הקשיבווווו, בעל הבית השתגע! רק היום רק היום כרטישיח ב 50% הנחההההה" אז הכל בסדר

כן - וואלה נראלי שזה הכיוון . הצחוקים . 
וזה מה שמושך גם

לענות לכם , כי אני נשואה.
בהצלחה לכולנו

כל כך ראיתי את זה מגיע

בחורה פותחת שרשור על חיי הנישואין שלה ואז תמיד אני חושב לעצמי "היא מוצפת בגברים בעוד 3.....2.....1....."

ז"א לא משתתפים בשרשורים כאלו ואחרים

ומנגד להעצים את התכונות החיוביות של בעלך

להסביר לעצמך למה בעצם לא תצליחו לשרוד ביחד -עם הרווק

אלא שהוא מרגש אותה.

ומה שמרגש אותי, לא מעניינת אותי כל החבילה, אלא רק מה שאני רוצה ממנה.

ולא לראות רק חיובי,שתבין שיש שלילי בכל אדם

(אני לא מאמינה שאני כותבת את זה)

כתבת שרואים רק חיובי,אז או שתשב ותבכה על המצב,או שתתחיל לעבוד

מה לעשות ? איך להפסיק עם זה?

אם לא הבנת,אני מקווה שהיא הבינה

ספר?

סרט קומדיה?

יציאה עם חברות?

למרות שגם שם - העסק מוזנח .
למה ? לא יודעת למה .... יש לי יכולת לשנות ? כן אבל אין לי כח כבר להתעקש על חברויות..
אני בעיר אחת וכל השאר בעיר אחרת 
 

ודי לקחתי על עצמי להתרחק מזה

לחוות את זה, ולא כפי שהצגת-שזה במקום זה. לא לחינם יש הלכות מפורשות להתרחק מזה

יותר קשה לו ולא יותר קל לו לשמור על עצמו הלאה 

יפה לך על המודעות

התמודדות לא פשוטה יש להם

מצד שני יש להם התלהבות מדבקת לחיים

למה אי אפשר בנישואים במקביל לעבודה הרצינית או יותר נכון כחלק ממנה, לעשות ריגושים וכיפים בחיי האישות. 

אני  חושב שדוקא אנשים שמקפידים על ההלכה ומצד שני מחפשים ריגושים, יכולים תמיד לשמור על מתח גבוה לאורך זמן. כי מתחככים כל הזמן עם גבול המותר.

[וכדאי גם לברר אצל רב'רבנית שמבינים בתחום, למי שצריך גבולות המותר הם רחבים]

@נגמרו לי השמות משהו יכול לתייג אותה  ? 
אשמח לשמוע את דעתך גם

מהתרשמות בסיסית שלי(ואני לא איזה איש מקצוע) זה לא הריגושים האסורים האלה הם שחסרים לך, אלא ההנאות הכלליות של החיים. זה נשחק לכם.

תעשו משהו גרנדיוזי ביחד.

תעשו בנג'י. או צניחה חופשית. או תטוסו לחו"ל(אפילו שאת מפחדת ממטוס. תטוסו למקום קרוב באירופה) בלי הילדים!

ובלי קשר, תתנו לבוג'ראס של החיים קצת לשקוע ותכניסו לכם את הזרימה ואת הצחוקים לחיים.

יקרה,

קלעת למצב מורכב, שבו את מרגישה מבולבלת מול חבר טוב של בעלך.

את מרגישה, וכמובן שבצדק, שזה לא נכון ולא ראוי,

ורוצה להימנע עד כמה שאפשר משהייה במחיצתו.

במצב שכזה,

באמת צריך להתרחק ממנו כמה שאפשר,

ורק שזה בלתי נמנע (כמו אירוע שאת חייבת ללכת וגם הוא יהיה שם, שלא באחריותך) - לומר שלום נימוסי וזה הכל.

ללכת משם, להעסיק את עצמך, להקיף את עצמך בחברות ובני משפחה אחרים ופשוט לשכוח ממנו.

 בנוסף, אולי כל המצב הזה גורם לך קצת להאיר באור חיובי תכונות של אותו בחור ובאור יותר שלילי תכונות פחות חיוביות בבעלך?

כי כאילו "הנה יש לי מחזרים. אני שווה. אז למה בעלי מרשה לעצמו להיות ככה וככה לכל הרוחות?!

שלא יעשה את זה!

שיהיה יותר נחמד!

יותר מתחשב!

יותר בראש שלי!

ובכן, זה מצב מסוכן מאוד.

כי לו יצויר שמישהו אחר  היה בעלך, ולו יצויר שהיו בו מעלות אינספור,

גם הוא היה מושחר בסיטואציה כזו של השוואה לטוב של אחרים בסיטואציה דומה.

מה היה עושה אותו בחור איתך אחרי 30 שנים?

אחרי מריבות, ויכוחים, חילוקי דעות?

אחרי לילות בלי שינה וצרחות של תינוקות?

אחרי עייפות, עצבים, הורמונים, עומס כלכלי ופיזי?

הוא תמיד היה נחמד ונופת צופים כמו עכשיו?

לא.

ממש ממש לא.

למה?

כי הוא בן אדם.

כמוך.

כמו בעלך.

כל בן אדם מוציא את הצדדים הפחות נעימים שלו עם הזמן.

ולכל בן אדם יותר קל להוציא את שיא הנחמדות שלו בסיטואציות לא מחייבות וקלילות.

אז גם כאן.

אפס השוואות בין בעלך לביןם אותו בחור

או בין בעלך לבעל "חלומות" אחר

או בין בעלך לכל יצור אחר בעולם.

בעלך הוא בעלך.

עם יתרונותיו וחסרונותיו.

כמו שאת זו את.

עם יתרונותייך וחסרונותייך.

מה ש*כן* יש לך עם בעלך

זו אחדות ואחווה ענקית,

זמנים מאושרים ביחד,

ילדים משותפים,

השתתפות בעצב ובשמחה שלך,

דאגה לך ונתינה לך בכל התחומים

ואת לו כמובן

ואת כל החוויות המשותפות שלכם

וכל האהבה שבניתם בעמל וגם בחיוך.

ואת זה אף אחד לא יקח לכם.

חשוב להבין,

שזה לא ש*בעלה* של אישה X גורם לה לשיעמום,

ואפילו אם טוב לה איתו והיא אוהבת אותו -

היא תפזול/עלולה לפזול החוצה במקרה שיבוא גבר נאה וכריזמטי למשרד -

זה שה*מציאות של הנישואין* שגורמת לאנשים להרגיש לפעמים שבני זוגם הם מובנים מאליהם והכל מובן מאליו - המסגרת הזאת עצמה והמציאות הזו עצמה היא היא זו שיכולה לגרום חלילה לפזילות אם יש משהו לא טוב בקשר, ולעתים גם אם הכל טוב, אבל אין את העבודה הפנימית הזו על ההבנה שהנישואין האלה בעצם ממש *לא* מובנים מאליהם, וממש יקרים יום יום גם אחרי 20 שנים יחד.

ההבנה הזו היא לא פחות מקריטית,

כי במקרה שאישה/גבר הגיעו כבר למצב כזה, או עלולים להגיע למצב כזה -

אם יחשבו שנייה שגם עם אותו גבר נאה וכריזמטי וחדש שהרגע הגיח למשרד - גם אם יהיו איתו, ויחוו אהבה וטוב ופרפרים וכו' וכו' - ובסופו של דבר נגיד שאפילו יתגרשו ויתחתו איתו -

מה הם עשו בעצם?

החליפו גבר אחד באחר.

ומה יקרה עכשיו?

גם עם הגבר הזה - השני יקרה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר -

שוב שגרה

שוב הרגשה של מובן מאליו

שוב הרגל

ואז יגיע גבר שלישי נאה יותר וכריזמטי יותר - ואז שוב אותו סיפור

ואז גם איתו

אחרי שלוש שנים

ועוד ילדים

ועוד 3 שנים -

שוב אותו דבר

ועוד גבר ועוד גבר ואין לדבר סוף!

לכן שכל אחד יחשוב עם עצמו טוב טוב -

הרי התחתנתי עם בעלי כי *הוא* זה שהיה נאה בעיני, וכריזמטי, ואהוב,

ו*הוא* זה שעשה לי טוב ופרפרים וכל זה -

אז איתו התחתנתי.

ויש לי עכשיו שתי אפשרויות:

או לשמר ולחזק ולהרים למעלה את הקשר המיוחד הזה שיש בין שנינו, בלי שום רבע פזילה החוצה, ועבודה ואנרגיה שמושקעת ומושקעת רק בבית פנימה -

או להפסיד אותו ואת מה שיש לנו ולהיות בלופ אינסופי של חיפוש של עוד גבר כריזמטי ועוד אחד ועוד אחד ולעולם אין לדבר סוף, רק כאב לב ותחושת החמצה גדולה, כי עם אף אחד לא יהיה ניתן להגיע לשלמות,

לשחרור,

להרגשה שהנה הגעתי אל הבית שלי,

של שייכות וייחודיות,

של בנייה של מערכת נישואין של שנים רבות ולנצח שרק שעוברים עוד דברים ומנצחים עוד משברים ומתעמקים - רק בה אפשר לחוות אהבה מסוימת ושלמה שאי אפשר לחוות עם קשרים יותר קצרים (אפילו של שנים. לא דומה אהבה של 40 שנים לאהבה של 20 שנים).

עוד דבר -

במצב כזה, חשוב שתהיה יותר מודעות.

מודעות לעצמך -

מה נותנות לך המחשבות על אותו בחור?

מה חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה אולי חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

אילו צרכים שלך את מרגישה שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

אחרי שתביני עם עצמך את כל אלה,

תוכלי יותר להבין את המקום בנפש שאת פועלת ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואת מוצאית אוזן קשבת והכלה אצל אותה איש -

את צריכה להגיע למצב שבו את מכניסה את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אישך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה איש- תוכלי לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אישך היקר *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

חשוב גם שתהיה מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאישך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיעי את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

בבעלך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את בעלך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמעי את העולם הפנימי של בעלך- מה מרגיע אותו, מה מעציב אותו, מה כואב לו, מה משמח אותו

תכירי אותו עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכירי אותו כך בגוף, בנפש, ברגש – והוא אותך כנ"ל.

ואז את תראי עד כמה תאהבי את בעלך אפילו עוד יותר!

עוד מודעות חשובה שתהיה לנו איפשהו שם בראש ובלב – היא מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

חשוב גם לזכור שאותו חבר ומה שאת מייחסת לו - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתבעצם משווה אולי בתת מודע בין בעלך לבין אותו חבר - אבל זה לא פייר,

כי את משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

אותו חבר הוא לא מושלם.

כמה שהמוח אומר לך שכן – הוא לא!

למה?

שוב - כי הוא בן אדם! בשר ודם!

לכ-ל איש יש חסרונות ויש יתרונות

כמו שלכל אישה יש יתרונות ויש חסרונות.

דבר שני,

לא חוכמה שאת רואה אותו רק כשהוא רענן ושמח וכיפי,

בלי ילדים שצורחים לו באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על האישה/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלו

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שיש בכל נישואין אם לא עובדים על זה,

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתו - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לו.

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשואה לאותה איש,

ומתרגלת אליו,

וכל מה שכתבתי למעלה -

ואז היית מכירה "במקריות" את בעלך הנוכחי - שלא היה אז בעלך אלא איש מהעבודה/לךימודים/אחר -

אז גם *בו* היית מתאהבת!

ואם הוא היה מחזיר לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנו* פידבקים כ"כ חיוביים!

אז תביני שזה לא *החבר עצמו*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

אם אני רק מבודדת את התאווה בתור תאווה באשר היא,

אז אפשר להתייחס אליה כמו פנטזיה אסורה כזו - שיש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, את לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא את חפצה בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

ואת לגמרי יכולה להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אישך ובטוב, עד שלא תרגישי צורך באסור הזה.

ואם האסור הזה "עושה לך את זה", את יכולה גם אותו להכניס לחיים המשותפים שלך עם בעלך בכל מיני דרכים יצירתיות שכולן טובות ובמסגרת המוסר וההלכה כמובן.

טיפ טוב שאומרים שכדאי לתת לכל אדם שמפנטז על משהו אסור, כמו אישה אחרת/אוכל אסור וכו' - זה להשחיר בדמיון ובראש לפרטי פרטים את מושא התשוקה.

למשל, לדמיין איך אותו בחור/אישה זר נראה כאשר הוא בשירותים (במחילה כן...), איך הוא נראה כשהוא צורח ועצבני, איזה משהו גועלי כלשהו שצומח לו בגוף, איך הוא יראה אחרי שהות יומיומית וסיזיפית של החיים האלה במשך 20 שנים -

כי זה לא פייר להשוות מושא פנטזיה למציאות.

המושא הזה רק שעה בחודש כשהוא במטבו נפגש איתך. והמציאות היומיומית של בעלך וכו כשמה כן היא - יומיומית. 24/7.

אי אפשר להתחרות בזה - אז תצטרפי לזה בדמיון - תהפכי את המושא הזה בדמיון למציאותי 24/7, איך הוא גם בחולשותיו ובדברים הכי מכוערים ודוחים שלו,

ואיך אחרי איזה 30 ימים הוא כבר גם מאוס עליך,

ואחרי שנה עוד יותר

ואחרי 20 שנה עוד יותר מאוס

ואז את תמיד תחפשי את החדש, המרגש...

ואז בעלך, שלא היה בעלך , ואולי אפילו יהיה בעלה של אישה אחרת ברת מזל שתזכה בו - איך *הוא* פתאום תהיה הפנטזיה שלך - כי הוא לא מושג ולא "בכיס הקטן שלך" ולא מובן מאליו.

ואיך את רואה אותו רק שעה בחודש, ומדמיינת וחולמת עליו וכו' וכו'.

חייבים לעשות את הסוויץ הזה בראש.

שאהבה וגם תשוקה זה לגמרי אקטיבי.

זה ממש לא פאסיבי, זה ממש לא נופל משמים.

אנחנו יכולים לעשות שזה יקרה!

ואם נעשה ונשכיל - אז הכל יהיה בסדר!!!

עוד משהו שעוזר – זה להפריד בין אושר לבין הנאה רגעית.

בהנאה רגעית, אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

כאשר את עם בעלך *בטוב* - או אז את באמת מאושרת!

כי את מאושרת ושמחה גם מאותו הרגע

ושמחה ומאושרת גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאת נזכרת בזה.

עכשיו כלים וומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" – בפועל:

אז חוץ מהמגילה שכתבתי למעלה, שיש בתוכה המון כלים,

חשוב שתביני שאם קשה לך להתנתק מאותו חבר או מהמחשבות עליו זה כי אולי פיתחת יחסי תלות. היזדקקות.

בלי זה את מרגיש חסר - כי זה חלק מאוד נוכח בחייך.

זה מאוד טבעי שתרגישי כך -

וכמו כל גמילה ממשהו רע שמזיק לנו - צריך תהליך *הדרגתי* שדרכו לאט לאט תצליחי להתנתק מהצורך הזה והתלות הזו בה ובכל דבר שקשור בה.

למשל, אם בהתחלה תמלאי את הצורך בקירבה ויחס עם חברים ובני משפחה מורחבת,

אח"כ עם הילדים ובעלך,

ואח"כ בשלב הסופי - בעצמך!

כן כן, לא התבלבלתי, את עצמך היא המתנה הכי גדולה שתוכלי להעניק לעצמך!

אם תכירי את עצמך עד הסוף,

אם תלמדי *לאהוב* את עצמך עד הסוף – את תוכלי להיות החברה הכי טוב של עצמך! ולא תזדקקי בכלל לאף אחד אחר בקטע של תלות!

וזה אפשרי לגמרי לגמרי!

צריך גם "סור מרע"

וגם "עשה טוב" -

כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,

אין ואקום בעולם.

אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר

לכן אחרי שתתנתקי מאותו חבר - את חייבת להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעלת ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.

זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמבעלך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליו

וכמובן גם מעצמך!

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את בעלך?

מה אהבת בו כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?\

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיי שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך ושלו היו נראות, מה היה שם וכו' וכו'

אילו תכונות בו את מעריכה ואוהבת?

מה את מקבלת מבעלך?

על מה את יכולה להוקיר לבעלך תודה?

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

את יכולה בביטחון שלך,

בנאמנות שלך,

באמירה הברורה שלך

לשים לזה סוף אחת ולתמיד.

בכבוד, 

בקצרה

באסרטיביות

בבירור ובחדות!

לשדר בכל מהותך שאיתך לא מתעסקים!

רק בעלך כמובן ורק בקטע טוב כמובן

תאמיני בעצמך!

שאת יכולה, שאת מסוגלת!

אם לא תצליחי לבד - לא בושה להיעזר באנשי מקצוע.

בהצלחה רבה רבה!

אני בטוחה שתתעלי מעל זה,

וזה רק יוסיף אהבה בינך לבין בעלך

וילמד אותך עוד דברים על עצמך ועל הכוחות שבך, האסרטיביות שבך, העוצמה והחוזק שבך,

והערכה על האוצר (בעלך וילדייך) שכן יש לך ביד.

את מרגשת אותי מאוד מאוד שאת ככה כותבת ארוך ויפה.
את צודקת , אני אתחיל בע"ה לעבוד על עצמי 
וכמו שכתבת , להסתכל על בעלי באור חיובי , ולכתוב לעצמי את הטוב שבי ובו  . הפעם באמת אעשה זאת בע"ה .
תודה ושוב ושוב.

 

אני קצת מתחרטת שפתחתי את השירשור , אם תשימו לב פתחתי אותו בבוקר כשעוד הייתי עצובה מהחלום 
עכשיו קצת התעששתתי, וסתם מתחרטת שבכלל כתבתי, כי תכלס ב"ה אני לא באמת רוצה אותו.... 
תודה לכם חברים , על ההשקעה , הזמן, העצות , ההבנה, על זה שלא שפטתם , על זה שהבנתם .
תודה שאתם פה לכולם ...
אני בע"ה אקח את העצות לחיזוק הזוגיות , אתחיל לשמוע יותר שיעורי תורה, ושמחה שפתחתי את השירשור רק בשביל לדייק אותי שבאמת מה שחסר לי בקשר זה הצחוקים שלאחרונה הוחלפו קצת בריבים ועצבים ולפעמים פשוט אני רוצה לנשום ולצחוק.
אז תודה תודה תודה.
ובע"ה שנשמע רק בשורות טובות בעמ"י
ושיצר המין יצא במקומות הטובים .
חוזרת לניק שלי המוכר.
 

ההבדל לא רק דק, אלא שהוא גם לא מוחלט שאפשר לומר זה ככה או ככה.

יש כאן התאחדות של כוחות שונים, ואצל כל אחד זה עובד אחרת. הרבה פעמים הזהירות מדי היא זו שגורמת נפרדות.

אין תחליף להפעלת שכל ומודעות.

אני מאמין שבדברים שקשורים לתאוות וכדומ' לפעמים ההתעסקות בזה היא היא היצר הרע!!

(יש לזה כמה מקורות בגאון מוילנא).

אני לא בא להתווכח עם זה שצריך להבין מה המקום שמניע אותנו לרצות דברים, להבין מה המקום שמניע אותנו לפעול וברור

שאם המקום הזה נמצא בחסר אז צריך לדעת למלאות אותו כמו שכתבו פה הרבה לפני.

אבל החסר בנפש שקיים, קיים בלי שום קשר לרגשות שאנו מרגישים בקשר לסיטואציה כזאת או אחרת! וכל התחושות והרגשות שמסביב לזה הם רק התסמינים.

ההתעסקות צריכה להיות בשורש הבעיה, והרבה פעמים היצר מנסה לגרום לנו להתעסק בתסמינים כי עצם ההתעסקות בבאסה ובקושי של ההתמודדדות רק מעצימות את הקושי, עצם המאבק לא לחשוב, גורם לנו לחשוב על מה שאנחנו לא רוצים וכל הזמן!!! וזה בדיוק מה שהיצר רוצה!!.

כל מי שניסה פעם לא לחשוב על משהו יודע שהדבר הכי גרוע זה לומר לעצמך זה, אסור לי לחשוב על זה, זה עבירה, זה עושה לי רע, ואפי' זה לא חכם לחשוב על זה.

בסופו של הניסיון לא לחשוב הוא הוא החשיבה!!! עצם החשיבה על כמה זה לא בשבילי ולא מתאים לי זה לחשוב על מה שלא ראוי ומתאים לחשוב עליו.

אני מאמין שהדרך להתמודד עם מחשבות לא רצויות היא פשוט לחשוב על דברים אחרים, ברגע הראשון זה מרגיש שאתה מכריח את עצמך, אבל אחר כך זה פשוט קורה המח זורם עם כיוון החשיבה החדש ומתעסק בדברים רצויים יותר.

גם הלקאה עצמית ותחושה של גועל מעצמי מגיעות לפעמים מתוך המקום הזה מתוך הרצון של היצר שנתבחבש בתוך המחשבות והדימיונות.

בהצלחה!!

נשמע לי כמו ילדה שמאוהבת בלהיות מאוהבת 

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.