נשואים כבר לא מעט שנים, אבל תמידדד סביב הטבילה קיים מתח גדול שמוביל למריבה.
אז אחרי שלושה חודשים בבית החלטנו ליסוע להורים לשבת....פיספסתי את השקיעה בחמישי כך שהטבילה יצאה בשישי. בעלי ממש ידע שהצטערתי על כך אבל דבק בהחלטה שנוסעים בכל זאת להורים למרות שידוע שאין מצב שאטבול שם בערב שבת מהרבה סיבות.נסענו מתוך החלטה וידיעה שהטבילה נדחת למוצאי שבת.
שבת יצאה....ומתעכבים עוד ועוד למרות שבאמת זירזתי הכל, ממש מהר התארגנתי, סידרתי את הבלאגן וארזתי בחזרה.... איכשהו יצא שהוא התעכב עוד ועוד בשיחות ודיבורים עם ההורים והופפ המקווה נסגר והטבילה נדחתה ביום נוסף. טבלתי בראשון, חזרתי כרגיל לבית מבולגן, ילדים ערים, לא כולם עדיין מקולחים למרות שביקשתי...- ארגנתי והרדמתי את כולם.....ולפתע אני מגלה שהוא פשוט נרדם. מנסה להעיר וכלום....אין עם מי לדבר.
אתמול במקום להיות איתי שוב הוא בחר לצאת עם חברים ולהתעסק בעבודה עד השעות הקטנות של הלילה.
אני ממש פגועה! ניסיתי לדבר ולהגיד זאת היום אבל לא היתה קבלה או הבנה....יצא שכביכול אני זאת שאשמה שלא רמזתי לו כלום אתמול בלילה, כאילו שאני צריכה לרמוז או לבקש אחרי כל כך הרבה זמן שעבר....המתח הזה מעצבן אותי, במיוחד בשל העובדה שכשאנחנו יחד אז שנינו דואגים לפנק אחד את השניה והכי כיף בעולם.
סופית! לא רוצה שום דבר....
תמיד אני זאת שנפגעת שוב ושוב אך צריכה להענות לו כשהוא מחליט שהגיע הזמן להיות יחד.
כל פעם זה קורה מחדש....מרגישה שכבר לא אוהב אותי ולא אכפת לו ממני.כבר כמה פעמים הסברתי לו שאני מתכוננת יותר משבוע לטבילה ומצפה שליל הטבילה יהיה משהו נעים ומיוחד עבורנו.אבל כל פעם מחדש אפילו לקבל חיבוק קטן באותו ערב לא זוכה.
רוצה כבר לקבל בחזרה! להיות אסורה הרבה זמן כדי שיתגעגע.
אז אחרי שלושה חודשים בבית החלטנו ליסוע להורים לשבת....פיספסתי את השקיעה בחמישי כך שהטבילה יצאה בשישי. בעלי ממש ידע שהצטערתי על כך אבל דבק בהחלטה שנוסעים בכל זאת להורים למרות שידוע שאין מצב שאטבול שם בערב שבת מהרבה סיבות.נסענו מתוך החלטה וידיעה שהטבילה נדחת למוצאי שבת.
שבת יצאה....ומתעכבים עוד ועוד למרות שבאמת זירזתי הכל, ממש מהר התארגנתי, סידרתי את הבלאגן וארזתי בחזרה.... איכשהו יצא שהוא התעכב עוד ועוד בשיחות ודיבורים עם ההורים והופפ המקווה נסגר והטבילה נדחתה ביום נוסף. טבלתי בראשון, חזרתי כרגיל לבית מבולגן, ילדים ערים, לא כולם עדיין מקולחים למרות שביקשתי...- ארגנתי והרדמתי את כולם.....ולפתע אני מגלה שהוא פשוט נרדם. מנסה להעיר וכלום....אין עם מי לדבר.
אתמול במקום להיות איתי שוב הוא בחר לצאת עם חברים ולהתעסק בעבודה עד השעות הקטנות של הלילה.
אני ממש פגועה! ניסיתי לדבר ולהגיד זאת היום אבל לא היתה קבלה או הבנה....יצא שכביכול אני זאת שאשמה שלא רמזתי לו כלום אתמול בלילה, כאילו שאני צריכה לרמוז או לבקש אחרי כל כך הרבה זמן שעבר....המתח הזה מעצבן אותי, במיוחד בשל העובדה שכשאנחנו יחד אז שנינו דואגים לפנק אחד את השניה והכי כיף בעולם.
סופית! לא רוצה שום דבר....
תמיד אני זאת שנפגעת שוב ושוב אך צריכה להענות לו כשהוא מחליט שהגיע הזמן להיות יחד.
כל פעם זה קורה מחדש....מרגישה שכבר לא אוהב אותי ולא אכפת לו ממני.כבר כמה פעמים הסברתי לו שאני מתכוננת יותר משבוע לטבילה ומצפה שליל הטבילה יהיה משהו נעים ומיוחד עבורנו.אבל כל פעם מחדש אפילו לקבל חיבוק קטן באותו ערב לא זוכה.
רוצה כבר לקבל בחזרה! להיות אסורה הרבה זמן כדי שיתגעגע.
