ואחריו...
רק תזכרו שאני הזהרתי
תשירי איתי יחד
לנר ולבשמים, נפשי מיחלה !
אם תתנו לי, כוס של יין, להבדלה !!
אבל בשבת בצהריים



קפיץ
רוח סערה
רק בשמחה.
רק הפעם.
רק הפעם.
יפה מבפנים ומבחוץ. ואיזה נפש יש לך, וואי וואי, כזאת קדושה, כזאת אור. אור שיכול להאיר את העולם. עכשיו הוא כבר שולח ניצוצות אבל ממש עוד רגע את כבר תאירי את העולם..

אהבה.אחרונה
כמו שאמרתי,אני מוכנה לדברן אותך ללמוד על שבת
רק הפעם.
רק הפעם.
רוח סערה
רק הפעם.

אהבה.
רוח סערהיש לי עבודה קבועה בשבת וזה ממש אחלה
אבל אני אוהבת את זה
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)