והאם הוא חיוני או פשוט קיים וקל לשקוע בו?

לכל דבר בעולם יש סיבה
עצב זה דבר מחשל בסך הכל
אבל הוא סוחף ונוראי
אז אני לא מבינה

למרות שלהתחשל זה מחזק גם בדברים כואבים שהם לא עצב
אממ

אבל עצב שמביא לדברים טובים, (לדוגמא אדם שעצוב לו המצב הרוחני שלו, וזה גורם לו לעשות עוד מצוות ולהתקרב לה', או גם בדברים גשמיים, שעצוב לו שאין לו כסף, ואז הוא יוצא לעבוד)

עצב כזה הוא טוב, כי הוא מביא לדברים טובים

האדמור הזקן בתניא קורא לו מרירות

 

וגעגוע הוא טוב

או לאו דווקא שהעצב גורם לגעגוע?

כי אפשר לחלוק תמיד
אבל זאת נטו הרגשה שלי

בעיקר שעצב גורם לגעגוע
סתם דוגמה שטחית- מישהו לא הצליח במבחן
איך זה מתקשר לגעגוע?

אממ, מוזר לי שבכל פעם שאת עצובה את מתגעגעת למשהו בעקבות זה

טוב זאת דוגמא ממש לא קשורה
אני יותר מדברת על עצב פתאומי כזה
שהוא "כביכול" בלי סיבה הנראית לעין

(לא הייתי קוראת לאי הצלחה במבחן "עצב".
יותר כמו תסכול או אכזבה.. שזה בעצם באותה קטגוריה אבל טיפה שונה)



(מממ.. זה לא ממש געגוע מהסוג שאת חושבת עליו... זה סוג שונה, עמוק יותר ומסובך יותר)

בואי נגיד שזה יותר עירבוביית רגשות כזו
לא משהו שאפשר להגדיר אותו

עצב אמיתי בא מתוך החיבור הזה, והוא חלק בלתי-נפרד מההתקדמות הלאה. 

 

בהקשר של שכול, הלכות אבלות הן בדיוק כדי להצביע על חשיבות ההפנמה של הכאב והעצב. לא להתעלם ולהגיד "אני בסדר" ולהמשיך הלאה, אלא לעצור, לבכות על שאבד, להבין ולהשלים את המהלך, ולאט לאט לקום מתוך השבר. 

 

לגבי תשעה באב זה מורכב יותר, כי זה עצב על דבר שלא ראינו או הכרנו. שם העצב בא כדי לחבר אותנו אל חשיבות בית המקדש, על הכאב הגדול על כך שהוא חסר, ועל הכמיהה לבנינו במהרה בימנו. כמובן ישנה הנקודה של לזכור את כל הצרות שעברו עלינו עקב המצב הרוחני שהיינו בו ערב החורבן והגלות, וע"י כך לא לשוב לשם.

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)