המילה 'אמיד' היא מלשון אומדן, והיא בעצם צורת הסביל של אדם שנאמד כבעל ממון, כמו 'אמוד' (בשורוק).
כך פירש רש"י בב"ק (סב.): "אמיד - עשיר, שאומדין אותו לכלי כסף".
ומענין לענין, כמובן שיש להבחין בין 'אמיד'-'אמוד', לבין 'אמודאי' או 'בר-אמודאי' (ויש גורסים: 'אמוראי), שפירושו צוללן.
למרות שלהיות אמודאי זאת לפעמים דרך מעניינת להיות אמיד.
ואע"פ שאמרו (ב"ק צא.) שרבי עקיבא צלל במים אדירים והעלה חרס בידו, לפעמים (ב"מ טז: ) 'אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותה' - אם לא הייתי מרים לך את החרס, לא היית זוכה למצוא את המרגלית שתחתיה.
ומענין לענין, לגבי 'מים אדירים'. כמובן שמקור הביטוי הוא בפסוק בשירת הים: 'צללו כעופרת במים אדירים'. והפשט הוא שהמצריים צללו כעופרת במים שהם אדירים. אך מדברי הגמרא במסכת מנחות (נג.) מתבאר שהפיסוק של הפסוק הוא שונה, וממילא הפירוש: 'צללו כעופרת במים, אדירים'. האדירים - שהם המצריים, צללו כעופרת במים. ואע"פ שמדברי הגמרא בב"ק מוכח שניתן לקרוא את הפסוק כפשוטו, מכל מקום יש בזה נפקא מינה להלכה, שכתב בשערי תשובה (או"ח סימן מח) שיש להפסיק קצת בין 'מים' לבין 'אדירים', שישמע ש'האדירים' יהיה מוסב על המצריים.
ומענין לענין. מקור הביטוי 'מענין לענין באותו ענין' הוא במסכת קידושין (ו.) לגבי קידושי אשה ללא אמירת 'הרי את מקודשת לי', שאם היו עסוקים באותו ענין, ומתוך כך נתן לה קידושין ללא אמירה, הקידושין תופסים. ולדעה מסויימת, אפילו אם עברו לדבר מענין הקידושין לענין אחר, אך הוא היה קשור לקידושין, ובתוך כך נתן לה את הקידושין ללא אמירה, הקידושין תופסים.
ומענין לענין, מי מתנדב להוסיף?
