לפני חמישים ושלוש שנה הוא פרץ מהצד השני, ועכשיו,
(זה מכעיס קצת)
@דוס בדם גם אתה יכול לראות... זה אדיר.
דוס בדםאני אומר לכם,
אתם כולכם פסיכים
{ומאוהבים ברב אריאל}{ (
רציני)
כיפת ברזל-סרוגהז"א, חוץ מזה שאתה בחור מקסים וחמוד?
אל תשאל למה זה הופך אותך לקשור, אני לא יודע,
אני נהנה להעניק פרוטקציות.
מה גם שלא ברור שזה ניתק להגדרת יהודי
אין לי רצון להתווכח, אני אשאיר את העובדות שתגדנה במקומי.
וואו,
וואו, וואו.
(אזהרה לפני תמונות כא-לו, אממ, |מבקש|,)
הרב העביר את ההרצאה הקבועה שלו בזום. זו אחת התמונות במצגת שלו... ערוך כמובן. הוא צחק על זה ממש. אבל זה אדיר.
ממש קיוויתי להצליח לעלות איתו השנה... שנה שעברה הייתי עסוקה בזה של הנוער ולא הספקתי. אבל כל עלי'ה שהוא מספר על יד השער זה אורות, ומסתמא ק"ו בו ביום
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול