קודם כל זה לא משהו נורמלי בכלל. יש לי חברים שהיה להם כסאח מטורף עם ההורים שלהם, וגם לי עצמי גילאי 15-16 לא היו פשוטים עם ההורים. אבל אני לא מכיר חבר אחד שלי שאמר לאמא שלו שהיא מפגרת. זה ממש קיצוני. הכי קרוב לזה היתה מישהי מהמשפחה שלי שממש קיללה את ההורים שלה בקללות גסות בזמנו אבל היא באמת נערת רווחה.

מתבגר יכול במקרים קיצוניים להגיד להורה "אני שונא אותך" וזה מאוד פוגע כמובן (אני אישית מעולם לא חשבתי אפילו לומר להורים שלי דבר כזה, אבל עם אחים שלי זה כבר קרה), אבל זה דבר שהוא יכול לומר גם לסתם בנאדם שמתנהל מולו, כי זה מה שתלוי במעשים של ההורה כלפיו. להגיד שאת מפגרת זה זלזול מהותי בך שלא אמור לבוא מצד ילד (אם זה פעם אחת ברגע של חוסר שליטה זה דבר אחד, אבל אם זה כמה פעמים לדעתי זה מעוות לגמרי).

אני לא יכול לתת הצעות ממשיות להתמודדות כי אני לא הורה ואין לי נסיון בזה. מה שכן - אני יכול להציע לך כמה הסברים אפשריים וכיווני מחשבה לגבי המצב שלו, מתוך הנסיון שלי כמתבגר.

ראשית כל - אתה יודע מה מצבו עם החברים? בלימודים? יכול להיות שברמה המהותית ביותר אין לו בית ומקום שבו הוא מרגיש רצוי ואהוב. אם אין לו ביטחון במעמד החברתי שלו (הוא לא מקובל, או שהוא כן אבל לא מרגיש שזה קבוע וחש כל הזמן צורך להלחם על זה ומפחד שזה יאבד, יש טיפוסים כאלה) ואם הוא לא מי יודע מה בלימודים, ואיך שהוא נכנס הביתה ישר נופלים עליו ב"מה עם הציונים? למה המורה אמרה עליך ככה וככה? מה עם לקום לתפילות?" וכו' (לא שזה לא צריך לעניין אתכם, כן? זה צריך. אבל זה בעדיפות שניה לזה שהוא ירגיש רצוי בבית שלו) אז באמת אין לו מקום בעולם. ומצב שבו הוא בורח למחשב ויושב עליו המון שעות ביום במקום לעשות דברים זה מצב קלאסי שבו הוא מנסה לברוח ממשהו. אתם מעורבים מספיק בחיים שלו (לא בקטע פולשני, בקטע של התעניינות) בשביל לדעת אם יש משהו שיושב עליו ככה?

לנערים בגיל יש לפעמים דברים שמאוד מאוד מטרידים אותם, ומטבע הדברים בגלל שהכל חדש הם חושבים שהבעיות שלהם הן הבעיות החשובות ביותר בעולם וזה מה שקובע להם את החיים (אם אני מקרטע בלימודים בתיכון לא ייצא ממני כלום, אם עכשיו אני לא מקובל אני לא אהיה כל החיים, אם הנערה שמצאה חן בעיני לא מעוניינת בי לא תהיה לי יותר אהבה כל החיים, וכו'). אם יש משהו שיושב עליו זה דבר שצריך התייחסות אמיתית ולא פלסטרים.

יש לציין שזה דבר שקשה מאוד לשקם. אם עד עכשיו לא התעניינת בכנות בחיים שלו, ומה מעסיק אותו - אם פתאום תתעניין הוא יהיה מאוד חשדן.

אני גם חייב להעיר על מה שכתבת שאתה אומר לו - אל אל אל תצמיד לו תארים אלא תתלונן על התנהגות. כלומר, נניח ואתה רואה שהוא לא עוזר כשהוא אמור, אל תגיד "אתה סוציומט" אלא "זה לא בסדר שאתה לא עוזר" וכו. גם אם אתה מתעצבן מאוד, אל תקבע את זה על הנער כתואר. אחרת הוא קודם כל בטוח שזה באמת הוא, ושנית הוא באיזשהו מקום מתחיל להרגיש נוח התדמית הזו ועלול אפילו לנסות לשמר אותה.

ייתכן גם מצב אחר ח"ו. יכול להיות שלא רובץ עליו כלום ויש דברים אחרים שגרמו למצב הזה. למרבה הצער יש דברים שגורמים להשחתת הנפש. לדוגמה להסתובב בחברה מדורדרת.

ודבר חשוב ,מנסיון אישי התמכרות למסך מוציאה את הרע ביותר מהבנאדם. הלכו לי כמה שנים מהחיים על מסכים וזה נזק למידות ונלפש שאין דרך לתאר, אפילו בלי קשר לדברים לא צנועים, קל וחומר עם קשר. 

בלי קשר - זו פשוט התמכרות. זה נותן לך דרך לברוח מכל דבר חשוב שצריך לעשות, ומונע ממך לראות את בני האדם סביבך כצלם אלוקים, ולא כסתם יצורים שמפריעים לך כשאתה על המחשב.

ועם קשר - מכניס המון אלימות וניתוק לאהבה הכי טהורה שאמורה להיות, מה שעושה דברים נוראיים בפנים לכל אהבה מסוגים אחרים.

במידה וזה אכן המצב:

החדשות הרעות הן - אחרי שהבנאדם כבר בפנים, קשה מאוד מאוד להוציא אותו מזה. בלי קשר לדברים לא צנועים וכאלה שזו עלולה להיות התמכרות ממש ובגיל הזה זה נסיון מזעזע, אפילו סתם ישיבה של שעות על שעות על המחשב זה דבר שאפשר להתמכר אליו ממש ולהרגע רק אם מקבלים.

החדשות הטובות הן - הכל הפיך. אני עדיין משלם מחירים על ההחלטות שלי ועל אלפי השעות שישבתי על המסך. אבל אלוקים עשה את האדם ישר, ולאט לאט הדברים חוזרים להיות כשהיו. אני רואה את האנשים סביבי הרבה יותר אנושיים ממה שראיתי אותם לפני 4 שנים.

כמובן שאלו לא הסיבות האפשריות היחידות. יש הרבה דברים שיכולים להשפיע לרעה על התנהגות. וכמובן שאפילו אם תפתוחר את כל הבעיות שגורמות לו להתנהג בצורה חריגה זה לא שהוא בהכרח שהוא פתאום יהיה כמו מלאך, אלא שהוא מתבגר רגיל עם ויכוחים רגילים ובלי דברים כאלה כלפי ההורים שלו והאחים עד כדי כך.

נ.ב. כל מה שכתוב פה זה דברים שראיתי בעיניים. אבל את ההסברים לדברים וההבנה בדיעבד איך דברים מסויימים בהתנהגות של ההורים שלי כלפיי השפיעו בדיעבד על ההתנהגות שלי והיחס שלי למי שאני, התחלתי להבין בעקבות צפייה בסרטון של הרב אלי שיינפלד על תפקיד ההורים בבניית ביטחון עצמי אצל מתבגרים. מומלץ לראות. חפש ביוטוב.

גיל 15 הוא כבר בתיכון, אמור להיות לו הרבה יותר מודעות למשמעות הדברים שהוא אומר

יש לו בעיה רצינית. לי ולחבריי בגיל 15 הייתה ההבנה הבסיסית מאוד הזו.

אמנם לא קורא לי מפגרת, אבל חוץ מזה עושה הכל שנראה כאילו הוא חושב שאני כך.

מהבוקר עד הערב משחק בפלייסטיישן, ואני מעדיפה שכך כי אחרת יש נזקים וצעקות בכל פינה אחרת.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....