קודם כל זה לא משהו נורמלי בכלל. יש לי חברים שהיה להם כסאח מטורף עם ההורים שלהם, וגם לי עצמי גילאי 15-16 לא היו פשוטים עם ההורים. אבל אני לא מכיר חבר אחד שלי שאמר לאמא שלו שהיא מפגרת. זה ממש קיצוני. הכי קרוב לזה היתה מישהי מהמשפחה שלי שממש קיללה את ההורים שלה בקללות גסות בזמנו אבל היא באמת נערת רווחה.

מתבגר יכול במקרים קיצוניים להגיד להורה "אני שונא אותך" וזה מאוד פוגע כמובן (אני אישית מעולם לא חשבתי אפילו לומר להורים שלי דבר כזה, אבל עם אחים שלי זה כבר קרה), אבל זה דבר שהוא יכול לומר גם לסתם בנאדם שמתנהל מולו, כי זה מה שתלוי במעשים של ההורה כלפיו. להגיד שאת מפגרת זה זלזול מהותי בך שלא אמור לבוא מצד ילד (אם זה פעם אחת ברגע של חוסר שליטה זה דבר אחד, אבל אם זה כמה פעמים לדעתי זה מעוות לגמרי).

אני לא יכול לתת הצעות ממשיות להתמודדות כי אני לא הורה ואין לי נסיון בזה. מה שכן - אני יכול להציע לך כמה הסברים אפשריים וכיווני מחשבה לגבי המצב שלו, מתוך הנסיון שלי כמתבגר.

ראשית כל - אתה יודע מה מצבו עם החברים? בלימודים? יכול להיות שברמה המהותית ביותר אין לו בית ומקום שבו הוא מרגיש רצוי ואהוב. אם אין לו ביטחון במעמד החברתי שלו (הוא לא מקובל, או שהוא כן אבל לא מרגיש שזה קבוע וחש כל הזמן צורך להלחם על זה ומפחד שזה יאבד, יש טיפוסים כאלה) ואם הוא לא מי יודע מה בלימודים, ואיך שהוא נכנס הביתה ישר נופלים עליו ב"מה עם הציונים? למה המורה אמרה עליך ככה וככה? מה עם לקום לתפילות?" וכו' (לא שזה לא צריך לעניין אתכם, כן? זה צריך. אבל זה בעדיפות שניה לזה שהוא ירגיש רצוי בבית שלו) אז באמת אין לו מקום בעולם. ומצב שבו הוא בורח למחשב ויושב עליו המון שעות ביום במקום לעשות דברים זה מצב קלאסי שבו הוא מנסה לברוח ממשהו. אתם מעורבים מספיק בחיים שלו (לא בקטע פולשני, בקטע של התעניינות) בשביל לדעת אם יש משהו שיושב עליו ככה?

לנערים בגיל יש לפעמים דברים שמאוד מאוד מטרידים אותם, ומטבע הדברים בגלל שהכל חדש הם חושבים שהבעיות שלהם הן הבעיות החשובות ביותר בעולם וזה מה שקובע להם את החיים (אם אני מקרטע בלימודים בתיכון לא ייצא ממני כלום, אם עכשיו אני לא מקובל אני לא אהיה כל החיים, אם הנערה שמצאה חן בעיני לא מעוניינת בי לא תהיה לי יותר אהבה כל החיים, וכו'). אם יש משהו שיושב עליו זה דבר שצריך התייחסות אמיתית ולא פלסטרים.

יש לציין שזה דבר שקשה מאוד לשקם. אם עד עכשיו לא התעניינת בכנות בחיים שלו, ומה מעסיק אותו - אם פתאום תתעניין הוא יהיה מאוד חשדן.

אני גם חייב להעיר על מה שכתבת שאתה אומר לו - אל אל אל תצמיד לו תארים אלא תתלונן על התנהגות. כלומר, נניח ואתה רואה שהוא לא עוזר כשהוא אמור, אל תגיד "אתה סוציומט" אלא "זה לא בסדר שאתה לא עוזר" וכו. גם אם אתה מתעצבן מאוד, אל תקבע את זה על הנער כתואר. אחרת הוא קודם כל בטוח שזה באמת הוא, ושנית הוא באיזשהו מקום מתחיל להרגיש נוח התדמית הזו ועלול אפילו לנסות לשמר אותה.

ייתכן גם מצב אחר ח"ו. יכול להיות שלא רובץ עליו כלום ויש דברים אחרים שגרמו למצב הזה. למרבה הצער יש דברים שגורמים להשחתת הנפש. לדוגמה להסתובב בחברה מדורדרת.

ודבר חשוב ,מנסיון אישי התמכרות למסך מוציאה את הרע ביותר מהבנאדם. הלכו לי כמה שנים מהחיים על מסכים וזה נזק למידות ונלפש שאין דרך לתאר, אפילו בלי קשר לדברים לא צנועים, קל וחומר עם קשר. 

בלי קשר - זו פשוט התמכרות. זה נותן לך דרך לברוח מכל דבר חשוב שצריך לעשות, ומונע ממך לראות את בני האדם סביבך כצלם אלוקים, ולא כסתם יצורים שמפריעים לך כשאתה על המחשב.

ועם קשר - מכניס המון אלימות וניתוק לאהבה הכי טהורה שאמורה להיות, מה שעושה דברים נוראיים בפנים לכל אהבה מסוגים אחרים.

במידה וזה אכן המצב:

החדשות הרעות הן - אחרי שהבנאדם כבר בפנים, קשה מאוד מאוד להוציא אותו מזה. בלי קשר לדברים לא צנועים וכאלה שזו עלולה להיות התמכרות ממש ובגיל הזה זה נסיון מזעזע, אפילו סתם ישיבה של שעות על שעות על המחשב זה דבר שאפשר להתמכר אליו ממש ולהרגע רק אם מקבלים.

החדשות הטובות הן - הכל הפיך. אני עדיין משלם מחירים על ההחלטות שלי ועל אלפי השעות שישבתי על המסך. אבל אלוקים עשה את האדם ישר, ולאט לאט הדברים חוזרים להיות כשהיו. אני רואה את האנשים סביבי הרבה יותר אנושיים ממה שראיתי אותם לפני 4 שנים.

כמובן שאלו לא הסיבות האפשריות היחידות. יש הרבה דברים שיכולים להשפיע לרעה על התנהגות. וכמובן שאפילו אם תפתוחר את כל הבעיות שגורמות לו להתנהג בצורה חריגה זה לא שהוא בהכרח שהוא פתאום יהיה כמו מלאך, אלא שהוא מתבגר רגיל עם ויכוחים רגילים ובלי דברים כאלה כלפי ההורים שלו והאחים עד כדי כך.

נ.ב. כל מה שכתוב פה זה דברים שראיתי בעיניים. אבל את ההסברים לדברים וההבנה בדיעבד איך דברים מסויימים בהתנהגות של ההורים שלי כלפיי השפיעו בדיעבד על ההתנהגות שלי והיחס שלי למי שאני, התחלתי להבין בעקבות צפייה בסרטון של הרב אלי שיינפלד על תפקיד ההורים בבניית ביטחון עצמי אצל מתבגרים. מומלץ לראות. חפש ביוטוב.

גיל 15 הוא כבר בתיכון, אמור להיות לו הרבה יותר מודעות למשמעות הדברים שהוא אומר

יש לו בעיה רצינית. לי ולחבריי בגיל 15 הייתה ההבנה הבסיסית מאוד הזו.

אמנם לא קורא לי מפגרת, אבל חוץ מזה עושה הכל שנראה כאילו הוא חושב שאני כך.

מהבוקר עד הערב משחק בפלייסטיישן, ואני מעדיפה שכך כי אחרת יש נזקים וצעקות בכל פינה אחרת.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות