@יחידי על דברי פתיחה
@משתדלת יותר על תיוגיישן
@אה אה אה אני על כיבוד קל
@מתנחלת גאה! על הסדר והניקיון
שוטו והצטרפו אלינו
@משתדלת יותר על תיוגיישן
@אה אה אה אני על כיבוד קל
@מתנחלת גאה! על הסדר והניקיון
שוטו והצטרפו אלינו
פורום נסיונות פעילים
בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
~שרשור_שבועות~סתרי המדרגה
אז למען הסדר, הקישור לשירשור של שנה שעברהמתנחלת גאה!
תתעוררומתנחלת גאה!
אם תעוררו/ מילתאסתרי המדרגה
הִבְטַחְתָּ לֶאֱהֹב לָנֶצַח, אֲנִי זוֹכֶרֶת
הֲרֵי רָאִיתִי מִלּוֹתֶיך בִּבְהִירוּת
וְכֻלָּם אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי קְצָת
לֹא נוֹרְמָלִית וְשֶׁזֶּה לֹא לָעִנְיָן
הַהַסְכָּמָה וְהַמְּהִירוּת
הָיִיתִי שׁוֹתֶקֶת מוּלָם
לֹא הָיוּ לִי תְּשׁוּבוֹת
אֲבָל הֵם כֻּלָּם עֵדַי:
גַּם כְּשֶׁעָמַדְתִּי רָחוֹק זֶה הָיָה
כִּי אָהַבְתִּי אוֹתְךָ יוֹתֵר מִדַּי
שִׁלְשׁוֹם יָצָאתִי לַשָּׂדֶה, אָמְרוּ לִי
שֶׁרָאוּ אוֹתְךָ שָׂם, אוּלַי יָצָאתָ לִנְשֹׁם אֲוִיר
כֻּלָּם הִתְרַגְּשׁוּ בִּשְׁבִילִי אֲבָל
אֲנִי רָצִיתִי אוֹתְךָ אִתִּי
בַּבַּיִת, בַּסָּלוֹן
נִסִּיתִי לְבַקֵּשׁ בְּלַחַשׁ
וְגַם בִּצְעָקָה נִשְׁבֶּרֶת;
אַתָּה רַק הוֹשַׁטְתָּ לִי פֶּרַח
וְחִיַּכְתָּ (אֲנִי כְּבָר לֹא נִזְהֶרֶת)
וְשׁוּב דִּבַּרְתִּי שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת
עָלֶיךָ וְעָלַי וְעַל מָה
שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ- קִוִּיתִי לְעוֹרֵר בְּךָ
לַפִּידִים כָּהֵם שֶׁהָיוּ שָׂם אָז
כֻּלָּם הִבִּיטוּ בִּי כְּמוֹ בִּמְשֻׁגַּעַת
לָמָּה הִיא מְדַבֶּרֶת לְעַצְמָהּ, לְמַּעַן הַשֵּׁם
נוֹתַרְתִּי לְבַד לְיַד הַשֻּׁלְחָן
שָׁרָה אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּנוּ
עַד קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית
יָשַׁבְתִּי כָּךְ, וְעֵינַי כַּלּוֹת
(עַכְשָׁו אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם
דָּפַקְתָּ לִי בַּדֶּלֶת
קָרָאתָ לִי לִפְתֹּחַ
אֲבָל אֲנִי לֹא קַמְתִּי מֵהַסַּפָּה כִּי
נִגְמַר לִי כְּבָר הַכֹּחַ)
הֲרֵי רָאִיתִי מִלּוֹתֶיך בִּבְהִירוּת
וְכֻלָּם אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי קְצָת
לֹא נוֹרְמָלִית וְשֶׁזֶּה לֹא לָעִנְיָן
הַהַסְכָּמָה וְהַמְּהִירוּת
הָיִיתִי שׁוֹתֶקֶת מוּלָם
לֹא הָיוּ לִי תְּשׁוּבוֹת
אֲבָל הֵם כֻּלָּם עֵדַי:
גַּם כְּשֶׁעָמַדְתִּי רָחוֹק זֶה הָיָה
כִּי אָהַבְתִּי אוֹתְךָ יוֹתֵר מִדַּי
שִׁלְשׁוֹם יָצָאתִי לַשָּׂדֶה, אָמְרוּ לִי
שֶׁרָאוּ אוֹתְךָ שָׂם, אוּלַי יָצָאתָ לִנְשֹׁם אֲוִיר
כֻּלָּם הִתְרַגְּשׁוּ בִּשְׁבִילִי אֲבָל
אֲנִי רָצִיתִי אוֹתְךָ אִתִּי
בַּבַּיִת, בַּסָּלוֹן
נִסִּיתִי לְבַקֵּשׁ בְּלַחַשׁ
וְגַם בִּצְעָקָה נִשְׁבֶּרֶת;
אַתָּה רַק הוֹשַׁטְתָּ לִי פֶּרַח
וְחִיַּכְתָּ (אֲנִי כְּבָר לֹא נִזְהֶרֶת)
וְשׁוּב דִּבַּרְתִּי שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת
עָלֶיךָ וְעָלַי וְעַל מָה
שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ- קִוִּיתִי לְעוֹרֵר בְּךָ
לַפִּידִים כָּהֵם שֶׁהָיוּ שָׂם אָז
כֻּלָּם הִבִּיטוּ בִּי כְּמוֹ בִּמְשֻׁגַּעַת
לָמָּה הִיא מְדַבֶּרֶת לְעַצְמָהּ, לְמַּעַן הַשֵּׁם
נוֹתַרְתִּי לְבַד לְיַד הַשֻּׁלְחָן
שָׁרָה אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּנוּ
עַד קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית
יָשַׁבְתִּי כָּךְ, וְעֵינַי כַּלּוֹת
(עַכְשָׁו אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם
דָּפַקְתָּ לִי בַּדֶּלֶת
קָרָאתָ לִי לִפְתֹּחַ
אֲבָל אֲנִי לֹא קַמְתִּי מֵהַסַּפָּה כִּי
נִגְמַר לִי כְּבָר הַכֹּחַ)
תשלומים/ אביצרסתרי המדרגה
תֻּרְגַּשׁ הֲקָלָה בַּעוֹמֶס.
עַל הָעֲיָירָה יוֹרֵד
לֵיל קַיִץ, וְהַבִּנְיָינִים
פּוֹלְטִים חוֹם בִּנְשִׁימוֹת כְּבֵדוֹת
זֶה אֶמְצַע זְמַן
קַיִץ, כִּבְיָכוֹל
יָמִים שֶׁל חוֹל, בְּמִין
חֲגִיגִיּוּת סְמוּיָה
בְּשֶׁקֶט יוֹרְדִים אֵלֵינוּ
חֲסָדִים פְּשׁוּטִים שֶׁל
שְׂדוֹת בֵּית לֶחֶם, וּבְלִי קוֹל נִפְתָּחִים
שַׁעֲרֵי בִּינָה
אֶת הַחֶסֶד עַכְשָׁיו
לֹא סוֹפְרִים
בְּשָׁבוּעוֹת, הוּא נִמְדַּד
בְּשָׁעוֹת וּבְיָמִים,
אֶפְשָׁר עוֹד לְקַבֵּל תּוֹרָה
בְּתַשְׁלוּמִים
עַל הָעֲיָירָה יוֹרֵד
לֵיל קַיִץ, וְהַבִּנְיָינִים
פּוֹלְטִים חוֹם בִּנְשִׁימוֹת כְּבֵדוֹת
זֶה אֶמְצַע זְמַן
קַיִץ, כִּבְיָכוֹל
יָמִים שֶׁל חוֹל, בְּמִין
חֲגִיגִיּוּת סְמוּיָה
בְּשֶׁקֶט יוֹרְדִים אֵלֵינוּ
חֲסָדִים פְּשׁוּטִים שֶׁל
שְׂדוֹת בֵּית לֶחֶם, וּבְלִי קוֹל נִפְתָּחִים
שַׁעֲרֵי בִּינָה
אֶת הַחֶסֶד עַכְשָׁיו
לֹא סוֹפְרִים
בְּשָׁבוּעוֹת, הוּא נִמְדַּד
בְּשָׁעוֹת וּבְיָמִים,
אֶפְשָׁר עוֹד לְקַבֵּל תּוֹרָה
בְּתַשְׁלוּמִים
משווקת את ביכורים פהמתנחלת גאה!
גם שירים של דוסים, וגם חיפוש לפי תגיות 🤭סתרי המדרגה
פששמתנחלת גאה!
זה חדש לך?הר ומדבר
שברי לוחות/ ru4meסתרי המדרגה
אֵין בִּי צִיפִּיית הַסְּפִירָה.
שָׁבוּעוֹת וְיָמִים כּוֹפִים בִּי
לֵב חָרֵד.
כַּמָּה רָחַקְתִּי, הַיּוֹם
מְאפִיקֵיֵ מַיִם, שֶׁהֵם
עֵץ חַיִּים
לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר בִּי עֲבוֹדַת הַקְּדֻשָּׁה.
אֵין לִי רֵאשִׁית לְהָבִיא.
יָמִים וְלֵילוֹת חוֹלְפִים לִי
כְּצִיץ נוֹבֵל.
כַּמָּה רָחַקְתִּי, עַתָּה
מִבִּרְכָתְךָ לְבָנֶיךָ, אֲשֶׁר
כְּעֵצִים שְׁתוּלִים
עַל פָּלְגֵי מַיִם.
שְמַע ה' קוֹלִי, וְאֶתֵּן פֵּירוֹתָּי.
שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁבִּי שָׁבוּ.
אוֹת בְּאוֹת צֵרַפְתִּי לִכְתָב
הֶחָרוּט בְּנִשְׁמתִּי, חֵירוּת לְנִשְׁמתִּי.
שָׁבוּעוֹת וְיָמִים כּוֹפִים בִּי
לֵב חָרֵד.
כַּמָּה רָחַקְתִּי, הַיּוֹם
מְאפִיקֵיֵ מַיִם, שֶׁהֵם
עֵץ חַיִּים
לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר בִּי עֲבוֹדַת הַקְּדֻשָּׁה.
אֵין לִי רֵאשִׁית לְהָבִיא.
יָמִים וְלֵילוֹת חוֹלְפִים לִי
כְּצִיץ נוֹבֵל.
כַּמָּה רָחַקְתִּי, עַתָּה
מִבִּרְכָתְךָ לְבָנֶיךָ, אֲשֶׁר
כְּעֵצִים שְׁתוּלִים
עַל פָּלְגֵי מַיִם.
שְמַע ה' קוֹלִי, וְאֶתֵּן פֵּירוֹתָּי.
שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁבִּי שָׁבוּ.
אוֹת בְּאוֹת צֵרַפְתִּי לִכְתָב
הֶחָרוּט בְּנִשְׁמתִּי, חֵירוּת לְנִשְׁמתִּי.
תיקון ליל שבועות/ לי_סתרי המדרגה
אֲנַחְנוּ מְתַקְּנִים אֶת הַלַּיְלָה.
לָקַחְנוּ מֵהַגַּן אֶת עֶרְכַּת הָרוֹפֵא
עִם הַסְטָטוֹסְקוֹפּ אֲנַחְנוּ מַקְשִׁיבִים
לַלַּיְלָה, הוּא נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, מִסְכֵּן
כַּמָּה סִיּוּטִים יֵשׁ לוֹ.
הוּא לֹא מַצְלִיחַ לִישֹן, הַלַּיְלָה
עוֹד אָרֹךְ
תּוֹצִיא אֶת הַפְּלַסְטֶרִים וְהַיוֹד, הַמִּסְפָּרַיִם וְהַחוּט, בּוֹא
נִתְפּוֹר אֶת הַלַּיְלָה, אוּלַי אֲפִלּוּ
כַּמָּה לֵּילוֹת בְּיַחַד נִתְפּוֹר
גַּם אֶת הַשַּׂק שֶׁל הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁיוּכַל הַלָּיִל רַק לִשְׁלוֹח יָד וּלְפָזֵּר
עַלֵינוּ. חֲלוֹם לְכֹּל אֶחָד.
נִמְאַס שֶׁהַחֲלוֹמוֹת כֹּל לַיְלָה
זוֹחֲלִים לִי מִּתַּחַת לְכָּרִית
נוֹצוֹת עָפוֹת בְּרוּחַ
מְאַוְרֵר הַמְּנַסֶּה לְסוֹבֵב אֶת הָעוֹלָם וְהֵם,
אֵיךְ שֶׁהֵם זוֹחֲלִים
לְ אַ ט לְ אַ ט כְּמוֹ בָּמִשְׂחָק
חֲבִילָה עוֹבֵרת, כֹּל אֶחָד רוֹצֶה
שֶׁאַנִיחַ אֶת רֹאשִׁי עָלַיו. אֲנִי רוֹצָה
חֲלוֹם אֶחָד.
שֶׁיִתְגַּשֵּׁם.
בּוֹא נַפְסִיק לַיְלָה אֶחָד
לָעַשׂוֹת אֶת מַה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
לָעַשׂוֹת הֲכִי טוֹב -
לְהִתְקַלְקֵל.
וְאַחֲרֵי שְׁנְתַּקֵּן אֶת הַלַּיְלָה וְהַשַׂק
נְתַּקֵּן אֶת הַיָרֵחַ
הוּא לֹא אוֹכֵל מַסְפִּיק, תִּרְאֶה
אֵיךְ הוּא מִצְטַמֵּק. וְגַם
אֶת הַקָּרְנַיִים שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ נְתַקֵּן, הֵן נִשְׁבָּרוֹת
לְתּוֹךְ הַעֵינַיִים
כְּשֶׁהַבֹּקֶר מֵדַגְדֵּג מִמֶּנִי שְׁאֵרִיוֹת
לַיְלָה
[טוֹב, בַּסּוֹף אִם יִשַׁאֵר עוֹד זְמַן נְתַקֵּן
גַּם אֶת עַצְמֵנוּ
וְנֶלֵךְ
לִישׁוֹן.]
לָקַחְנוּ מֵהַגַּן אֶת עֶרְכַּת הָרוֹפֵא
עִם הַסְטָטוֹסְקוֹפּ אֲנַחְנוּ מַקְשִׁיבִים
לַלַּיְלָה, הוּא נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, מִסְכֵּן
כַּמָּה סִיּוּטִים יֵשׁ לוֹ.
הוּא לֹא מַצְלִיחַ לִישֹן, הַלַּיְלָה
עוֹד אָרֹךְ
תּוֹצִיא אֶת הַפְּלַסְטֶרִים וְהַיוֹד, הַמִּסְפָּרַיִם וְהַחוּט, בּוֹא
נִתְפּוֹר אֶת הַלַּיְלָה, אוּלַי אֲפִלּוּ
כַּמָּה לֵּילוֹת בְּיַחַד נִתְפּוֹר
גַּם אֶת הַשַּׂק שֶׁל הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁיוּכַל הַלָּיִל רַק לִשְׁלוֹח יָד וּלְפָזֵּר
עַלֵינוּ. חֲלוֹם לְכֹּל אֶחָד.
נִמְאַס שֶׁהַחֲלוֹמוֹת כֹּל לַיְלָה
זוֹחֲלִים לִי מִּתַּחַת לְכָּרִית
נוֹצוֹת עָפוֹת בְּרוּחַ
מְאַוְרֵר הַמְּנַסֶּה לְסוֹבֵב אֶת הָעוֹלָם וְהֵם,
אֵיךְ שֶׁהֵם זוֹחֲלִים
לְ אַ ט לְ אַ ט כְּמוֹ בָּמִשְׂחָק
חֲבִילָה עוֹבֵרת, כֹּל אֶחָד רוֹצֶה
שֶׁאַנִיחַ אֶת רֹאשִׁי עָלַיו. אֲנִי רוֹצָה
חֲלוֹם אֶחָד.
שֶׁיִתְגַּשֵּׁם.
בּוֹא נַפְסִיק לַיְלָה אֶחָד
לָעַשׂוֹת אֶת מַה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים
לָעַשׂוֹת הֲכִי טוֹב -
לְהִתְקַלְקֵל.
וְאַחֲרֵי שְׁנְתַּקֵּן אֶת הַלַּיְלָה וְהַשַׂק
נְתַּקֵּן אֶת הַיָרֵחַ
הוּא לֹא אוֹכֵל מַסְפִּיק, תִּרְאֶה
אֵיךְ הוּא מִצְטַמֵּק. וְגַם
אֶת הַקָּרְנַיִים שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ נְתַקֵּן, הֵן נִשְׁבָּרוֹת
לְתּוֹךְ הַעֵינַיִים
כְּשֶׁהַבֹּקֶר מֵדַגְדֵּג מִמֶּנִי שְׁאֵרִיוֹת
לַיְלָה
[טוֹב, בַּסּוֹף אִם יִשַׁאֵר עוֹד זְמַן נְתַקֵּן
גַּם אֶת עַצְמֵנוּ
וְנֶלֵךְ
לִישׁוֹן.]
התורה והאומותמתנחלת גאה!
טיבו וקשוט/ בקעת גינוסרסתרי המדרגה
הָבֵן,
מְחַפְּשִׂים לְךָ אֱמֶת
בְּאַנְדֶּרְגְּרַאוּנְד, וְאֵין
אֵיפֹה שֶׁקָבַרְתָּ אוֹתָהּ הִיא עֲדַיִן שָׁם
מְחַכָּה כְּבָר נִמְאַס לָהּ מְדִּבּוּרִים עַל הִזְדַּקְּקוּת הוֹצָאָה מִן הַכֹּחַ
אֵל,
הִיא כְּבָר מְרוֹקֶנֶת.
הַפֹּעַל הַזֶּה
שֶׁאִי אֶפְשָׁר וְלֹא יָכֹל וְלֹא רוֹצֶה
הוּא כִּי עָבַרְנוּ כְּבָר אֶת כֹּל הַמְּדוֹרִים
וְלֹא מָצָאנוּ
אֻמָּנוּתֵנוּ לְהַצְהִיר עָלֶיהָ
מַס, שְׂפָתַיִם, דִּין, דְּבָרִים, לֹא מַכִּירִים אֶת הַחֻקִּים
אֲבָל בְּכֹל זֹאת מְשַׂחֲקִים
בְּקֻבִּיָּא מַפְרִיחִים יוֹנִים מְנַסִּים לִקְלֹעַ
בְּלִי לָדַעַת אִם בִּכְלָל יֵשׁ נָכוֹן לֹא
נָכוֹן אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַדְּשִׁים חֲצָאֵי יָרֵחַ
אֵין לָנוּ עֵדִים
וְהַתְרָאָה שֶׁלָּנוּ עוֹדֶנָּה מְרַדֶּפֶת
אוֹתְךָ בְּקַלְגַּסֶיהָ הָעִוְרִים
אִם הָיִיתָ מְגַלֶּה שֶׁאֵין אֱמֶת מֻחְלֶטֶת
אוּלַי הָיִינוּ עוֹשִׂים אֶת בְּחִירוֹתֵינוּ אֲמִתִּיּוֹת יוֹתֵר
מִתְחַסְּדוֹת פָּחוֹת
עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה
לַזֶה הִתְכַּוַּנְתָּ?
*
קָטֹנּוּ מִכֹּל הַחֲסָדִים
וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ
לֹא נוֹתַר דָּבָר
מְחַפְּשִׂים לְךָ אֱמֶת
בְּאַנְדֶּרְגְּרַאוּנְד, וְאֵין
אֵיפֹה שֶׁקָבַרְתָּ אוֹתָהּ הִיא עֲדַיִן שָׁם
מְחַכָּה כְּבָר נִמְאַס לָהּ מְדִּבּוּרִים עַל הִזְדַּקְּקוּת הוֹצָאָה מִן הַכֹּחַ
אֵל,
הִיא כְּבָר מְרוֹקֶנֶת.
הַפֹּעַל הַזֶּה
שֶׁאִי אֶפְשָׁר וְלֹא יָכֹל וְלֹא רוֹצֶה
הוּא כִּי עָבַרְנוּ כְּבָר אֶת כֹּל הַמְּדוֹרִים
וְלֹא מָצָאנוּ
אֻמָּנוּתֵנוּ לְהַצְהִיר עָלֶיהָ
מַס, שְׂפָתַיִם, דִּין, דְּבָרִים, לֹא מַכִּירִים אֶת הַחֻקִּים
אֲבָל בְּכֹל זֹאת מְשַׂחֲקִים
בְּקֻבִּיָּא מַפְרִיחִים יוֹנִים מְנַסִּים לִקְלֹעַ
בְּלִי לָדַעַת אִם בִּכְלָל יֵשׁ נָכוֹן לֹא
נָכוֹן אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַדְּשִׁים חֲצָאֵי יָרֵחַ
אֵין לָנוּ עֵדִים
וְהַתְרָאָה שֶׁלָּנוּ עוֹדֶנָּה מְרַדֶּפֶת
אוֹתְךָ בְּקַלְגַּסֶיהָ הָעִוְרִים
אִם הָיִיתָ מְגַלֶּה שֶׁאֵין אֱמֶת מֻחְלֶטֶת
אוּלַי הָיִינוּ עוֹשִׂים אֶת בְּחִירוֹתֵינוּ אֲמִתִּיּוֹת יוֹתֵר
מִתְחַסְּדוֹת פָּחוֹת
עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה
לַזֶה הִתְכַּוַּנְתָּ?
*
קָטֹנּוּ מִכֹּל הַחֲסָדִים
וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ
לֹא נוֹתַר דָּבָר
הוי רגליך רצות/ הקבצן הגידםסתרי המדרגה
הֶוֵי רַגְלֶיךָ רָצוֹת לַתּוֹרָה.
כְּבָר אַחַת בַּלַיְלָה, טַל מַרְטִיב אֶת רְחָבַת הָאַסְפַלְט
וְרוּחַ שְׁקֵטָה:
הֶוֵי רַגְלְךָ רָצוֹת לַתּוֹרָה.
הֶוֵי לִבְּךָ הַקָּטָן מִתְחָמֵּם בְּשִּׂמְחָה,
אִינְפָנְטִילִית וּפְשׁוּטָה.
הֶוֵי מִלּוֹתֶיךָ כְּאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת.
מָה עוֹשׂוֹת? הֵן מְדַלְּגוֹת וְלוֹמְדוֹת
וּזְהַב הַלֵּילוֹת.
עֵינֵיהֶן הָעֲיֵפוֹת
מְטַפְּסוֹת אֶת הַמַּדְרֵגוֹת הָעוֹלוֹת
בְּמִסְתּוֹרֵי הַגְּבָעוֹת.
מִלּוֹת הַסֵּפֶר מַנְּגִינוֹת רְחוֹקוֹת.
כְּבָר אַחַת בַּלַיְלָה, עֵץ הַתְּאֵנִים שָׁקֵט.
וְהֶוֵי רַגְלֶיךָ רָצוֹת לַתּוֹרָה
וְנַפְשְׁךָ כְּכַף הַיָּד הַפְּתוּחָה.
הֲרֵי זוֹהִי רַק הַתְחָלָה,
אִינְפָנְטִילִית וּתְמִימָה,
בְּלֵּילוֹת הַתּוֹרָה.
כְּבָר אַחַת בַּלַיְלָה, טַל מַרְטִיב אֶת רְחָבַת הָאַסְפַלְט
וְרוּחַ שְׁקֵטָה:
הֶוֵי רַגְלְךָ רָצוֹת לַתּוֹרָה.
הֶוֵי לִבְּךָ הַקָּטָן מִתְחָמֵּם בְּשִּׂמְחָה,
אִינְפָנְטִילִית וּפְשׁוּטָה.
הֶוֵי מִלּוֹתֶיךָ כְּאַיָּלוֹת בַּלֵּילוֹת.
מָה עוֹשׂוֹת? הֵן מְדַלְּגוֹת וְלוֹמְדוֹת
וּזְהַב הַלֵּילוֹת.
עֵינֵיהֶן הָעֲיֵפוֹת
מְטַפְּסוֹת אֶת הַמַּדְרֵגוֹת הָעוֹלוֹת
בְּמִסְתּוֹרֵי הַגְּבָעוֹת.
מִלּוֹת הַסֵּפֶר מַנְּגִינוֹת רְחוֹקוֹת.
כְּבָר אַחַת בַּלַיְלָה, עֵץ הַתְּאֵנִים שָׁקֵט.
וְהֶוֵי רַגְלֶיךָ רָצוֹת לַתּוֹרָה
וְנַפְשְׁךָ כְּכַף הַיָּד הַפְּתוּחָה.
הֲרֵי זוֹהִי רַק הַתְחָלָה,
אִינְפָנְטִילִית וּתְמִימָה,
בְּלֵּילוֹת הַתּוֹרָה.
חברותא/ שירה שמרסתרי המדרגה
[דכולא בה.]
אַתְּ וַאֲנִי יְשׁוּבוֹת בַּשֻּׁלְחָן הֶעָרוּך
וּפוֹתְחוֹת בְּלִפּוּף יְגִיעָה
סְבִיב סְלָעִים נִצְחִיִים שֶׁל זְמַנִּים וְחָכְמָה.
רְחָשִים מִתְעוֹפְפִים בְּחָלָל פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם
מְנַעֲרִים הָאָבָק מִבִּגְדֵי מֹחַ וְלֵב,
פּוֹתְחִים חֲדָרִים וּמְפַכִים מֵימֵיהֶם
בִּשְׁבִילֵי הַדוֹאֵב לֹא אוֹהֵב.
וְאוֹתוֹ הַפַּס הַדַּקִּיק
הַשָּׁזוּר בְּלִבֵּנוּ
מְחַבֵּר אֶת מִרְוָח הַנְּשִׁימוֹת שֶׁבֵּינֵינוּ
אֶל מֶתֶק דּוֹרוֹת
וּבְרָקִים
וְקוֹלוֹת
בְּסִינַי.
אַתְּ וַאֲנִי יְשׁוּבוֹת בַּשֻּׁלְחָן הֶעָרוּך
וּפוֹתְחוֹת בְּלִפּוּף יְגִיעָה
סְבִיב סְלָעִים נִצְחִיִים שֶׁל זְמַנִּים וְחָכְמָה.
רְחָשִים מִתְעוֹפְפִים בְּחָלָל פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם
מְנַעֲרִים הָאָבָק מִבִּגְדֵי מֹחַ וְלֵב,
פּוֹתְחִים חֲדָרִים וּמְפַכִים מֵימֵיהֶם
בִּשְׁבִילֵי הַדוֹאֵב לֹא אוֹהֵב.
וְאוֹתוֹ הַפַּס הַדַּקִּיק
הַשָּׁזוּר בְּלִבֵּנוּ
מְחַבֵּר אֶת מִרְוָח הַנְּשִׁימוֹת שֶׁבֵּינֵינוּ
אֶל מֶתֶק דּוֹרוֹת
וּבְרָקִים
וְקוֹלוֹת
בְּסִינַי.
קצת תויירהסתרי המדרגה
מאמרי הראיה/ הר כגיגיתסתרי המדרגה
"ויתיצבו בתחתית ההר", מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית. (שבת פח.)
ביום מתן תורתנו, שאנו חוגגים אותו בשמחה של קדושה כל כך עמוקה, צריכים אנו לזכור, כי לא רק ברצון חפשי קבלנו עלינו עולה של תורה ; אלא בכפית הר כגיגית עלה הדבר. מתוך אמר סלה של "אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" נחרתה התורה במעמקי נשמתנו. ועתה, כאשר הננו צריכים לשוב לימי עלומינו וצעדי התחיה הלאומית נשמעים בהד קולם הפועם, עוד הפעם הננו שבים למעמד רציני כזה. עוד הפעם הננו עומדים סוף כל סוף לקבל את התורה מתוך כפית הר כגיגית בתור סם החיים של תחית האומה ובנינה בארצה. אולי לא נעים לנו הדבר, אילו היה תלוי בחפצנו הפשוט אפשר שהיינו בוחרים בקבלה כזו שבאה חק רצון חפשי, שאנחנו חושבים אותו ליותר אידיאלי. אבל לא כאשר יראה האדם לעינים מתהוים הדברים במציאות. אין אנו יכולים להשקיף לתכנם של הדברים בעצמיותם והננו רואים רק את הברק הנוצץ עליהם מבחוץ. אמנם החכמה העליונה, חכמת רבון כל העולמים, אשר "הוא אמר ויהי, צוה ויעמוד", היא מיסדת את מפעלותיה ביסוד המציאות ובעצמותה של ההויה על פי אמתתן. היא יודעת, כי חלושים אנחנו, חלושי רצון הננו וחלושים הם האידיאלים שלנו, אין אנו רואים כלל וכלל שקיומו של עולם מלא ימסר לרצוננו, ועל כן הננו קרואים מתוך הכרח אל הדבר הגדול והנשגב העומד ברומו של עולם, ומתוך הכרחים פנימיים והכרחים חיצוניים לקבלתה של תורה ביסוד תחית הפלאות שלנו גם בהוה. כן היה מראש מקדם וכן נראה שיהיה עדיין גם בדור אחרון זה, שהננו עומדים בו על סף תחיתנו הלאומית. זה שנים, שהמון רב יושבי תבל ושוכני ארץ רואים כי נשא נס הרים לשיבתם של האומה הקדושה והעתיקה, הנושאת את דגל הנצח ואור עולם בקרבה, לארצה ארץ הפלאות, שכל חזון קודש וכל יפעת עולמים ממנה זורחים. אך מעט הורם הנס, עם זקיפתו קמעה נראית עוד כעין חולשה בידים המרימות אותו, והוא, הלא מוכרח הוא להתרומם הגבה למעלה, להתרומם לעיני אפסי ארץ ואיים רחוקים, ותחית ישראל על אדמתו צריכה היא להופיע בתור אחד מפלאי התבל, שמורה וערוכה ברוח קדשה. והנה קמים אנשים מקרבנו הרואים חזון לבם ומשפילים בכח השפעתם את הרום אשר לתחיה הנפלאה הזאת, אשר רק באספקלריא של קדש אפשר להציץ על כל עזוז נוראותיה. הולך ומפעם בתוך מחננו הקול החלש של האידיאליות והרצון החפשי, אשר אמנם ברק לו ויפעה, אבל רק פרחים יתן לנו ולא פרי, זעזועי רוח וצלצולי מלים, ולא אור חיים וגבורת נשמה ולא גבורת רעם של זיו נבואה ואור ורוח הקדש, שכל הנשמה העדינה, שלנו ושל האנושיות כולה, כל כך כמהה להם. אמנם יודעים אנו, כי סוף כל סוף מדת הגבורה בא תבא, אבל דוקא מתוך הגזרה והחקה, ולא מתוך האידיאלים החפשיים, שיפעת עץ רקב ואמץ קורי עכביש להם. דוקא מתוך ההכרח הגדול והעצום, מתוך הגבורה של מעלה, מתוך קול ד' בכח, מתוך קול ד' שובר ארזים, מתוך הקול המרעיש הררי עד ומפוצץ גבעות עולם. והקול הזה בעז רעם גבורתו שוב הוא כופה עלינו הר כגיגית ואומר לנו: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, רק אם אנחנו מקבלים את התורה, את מקור החיים והאורה, היה תהיה לנו תחיה לאומית תמה וברה, אדירה ואיומה, רק אם אנחנו מקבלים את התורה ושמים אותה לתורת חיים וחקת לאום בארץ עברנו ועתידנו, בארץ ישראל, תהיה תחיתנו הלאומית תחיה מבוססת, בעלת שרשים חזקים ואמיצים ואחרית ותקוה, תחיה שתחדור באור חייה בתוך כל השדרות של האומה, הרחוקות והקרובות, שתפליא את כל העמים בפלאי הופעותיה. וההכרה הגדולה הזאת הולכת היא וחודרת, הולכת ומתבררת גם אצל אלה אשר עדיין לבא לפומא לא גליא ; להם, והיא עוד תלך ותחדור, תלך ותתברר, וכמאז ומקדם היא תגלה בחיים ובפועל את אותו הכח המכריח המקים אותנו לתחית אמת, ומתוך גבורת החיים וההויה של כפית הר כגיגית, לקבל על ידה את דבר ד' בתור חק חיים ומשפט לאם בארצנו, נשוב ונחיה להיות לעיני כל הגוים למה שאנו מוכרחים להיות, להעם הגדול והקדוש על אדמת הקדש כימי עולם וכשנים קדמוניות
ביום מתן תורתנו, שאנו חוגגים אותו בשמחה של קדושה כל כך עמוקה, צריכים אנו לזכור, כי לא רק ברצון חפשי קבלנו עלינו עולה של תורה ; אלא בכפית הר כגיגית עלה הדבר. מתוך אמר סלה של "אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" נחרתה התורה במעמקי נשמתנו. ועתה, כאשר הננו צריכים לשוב לימי עלומינו וצעדי התחיה הלאומית נשמעים בהד קולם הפועם, עוד הפעם הננו שבים למעמד רציני כזה. עוד הפעם הננו עומדים סוף כל סוף לקבל את התורה מתוך כפית הר כגיגית בתור סם החיים של תחית האומה ובנינה בארצה. אולי לא נעים לנו הדבר, אילו היה תלוי בחפצנו הפשוט אפשר שהיינו בוחרים בקבלה כזו שבאה חק רצון חפשי, שאנחנו חושבים אותו ליותר אידיאלי. אבל לא כאשר יראה האדם לעינים מתהוים הדברים במציאות. אין אנו יכולים להשקיף לתכנם של הדברים בעצמיותם והננו רואים רק את הברק הנוצץ עליהם מבחוץ. אמנם החכמה העליונה, חכמת רבון כל העולמים, אשר "הוא אמר ויהי, צוה ויעמוד", היא מיסדת את מפעלותיה ביסוד המציאות ובעצמותה של ההויה על פי אמתתן. היא יודעת, כי חלושים אנחנו, חלושי רצון הננו וחלושים הם האידיאלים שלנו, אין אנו רואים כלל וכלל שקיומו של עולם מלא ימסר לרצוננו, ועל כן הננו קרואים מתוך הכרח אל הדבר הגדול והנשגב העומד ברומו של עולם, ומתוך הכרחים פנימיים והכרחים חיצוניים לקבלתה של תורה ביסוד תחית הפלאות שלנו גם בהוה. כן היה מראש מקדם וכן נראה שיהיה עדיין גם בדור אחרון זה, שהננו עומדים בו על סף תחיתנו הלאומית. זה שנים, שהמון רב יושבי תבל ושוכני ארץ רואים כי נשא נס הרים לשיבתם של האומה הקדושה והעתיקה, הנושאת את דגל הנצח ואור עולם בקרבה, לארצה ארץ הפלאות, שכל חזון קודש וכל יפעת עולמים ממנה זורחים. אך מעט הורם הנס, עם זקיפתו קמעה נראית עוד כעין חולשה בידים המרימות אותו, והוא, הלא מוכרח הוא להתרומם הגבה למעלה, להתרומם לעיני אפסי ארץ ואיים רחוקים, ותחית ישראל על אדמתו צריכה היא להופיע בתור אחד מפלאי התבל, שמורה וערוכה ברוח קדשה. והנה קמים אנשים מקרבנו הרואים חזון לבם ומשפילים בכח השפעתם את הרום אשר לתחיה הנפלאה הזאת, אשר רק באספקלריא של קדש אפשר להציץ על כל עזוז נוראותיה. הולך ומפעם בתוך מחננו הקול החלש של האידיאליות והרצון החפשי, אשר אמנם ברק לו ויפעה, אבל רק פרחים יתן לנו ולא פרי, זעזועי רוח וצלצולי מלים, ולא אור חיים וגבורת נשמה ולא גבורת רעם של זיו נבואה ואור ורוח הקדש, שכל הנשמה העדינה, שלנו ושל האנושיות כולה, כל כך כמהה להם. אמנם יודעים אנו, כי סוף כל סוף מדת הגבורה בא תבא, אבל דוקא מתוך הגזרה והחקה, ולא מתוך האידיאלים החפשיים, שיפעת עץ רקב ואמץ קורי עכביש להם. דוקא מתוך ההכרח הגדול והעצום, מתוך הגבורה של מעלה, מתוך קול ד' בכח, מתוך קול ד' שובר ארזים, מתוך הקול המרעיש הררי עד ומפוצץ גבעות עולם. והקול הזה בעז רעם גבורתו שוב הוא כופה עלינו הר כגיגית ואומר לנו: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, רק אם אנחנו מקבלים את התורה, את מקור החיים והאורה, היה תהיה לנו תחיה לאומית תמה וברה, אדירה ואיומה, רק אם אנחנו מקבלים את התורה ושמים אותה לתורת חיים וחקת לאום בארץ עברנו ועתידנו, בארץ ישראל, תהיה תחיתנו הלאומית תחיה מבוססת, בעלת שרשים חזקים ואמיצים ואחרית ותקוה, תחיה שתחדור באור חייה בתוך כל השדרות של האומה, הרחוקות והקרובות, שתפליא את כל העמים בפלאי הופעותיה. וההכרה הגדולה הזאת הולכת היא וחודרת, הולכת ומתבררת גם אצל אלה אשר עדיין לבא לפומא לא גליא ; להם, והיא עוד תלך ותחדור, תלך ותתברר, וכמאז ומקדם היא תגלה בחיים ובפועל את אותו הכח המכריח המקים אותנו לתחית אמת, ומתוך גבורת החיים וההויה של כפית הר כגיגית, לקבל על ידה את דבר ד' בתור חק חיים ומשפט לאם בארצנו, נשוב ונחיה להיות לעיני כל הגוים למה שאנו מוכרחים להיות, להעם הגדול והקדוש על אדמת הקדש כימי עולם וכשנים קדמוניות
עין אי"ה על שבת פ"ו ב'סתרי המדרגה
כ"ב - "ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא".
הקדושה העליונה היא הבעת החיים השלמים, בכל מילואם. העיפות כמו העצבות, היא מפריעה את ההתפשטות האצילית הרחבה והטהורה, שהמחשבות הרמות בקדושתן, וההרגשות העמוקות, בטהרת היושר והטוב הבלתי גבולי שבהן, אינן יכולות להתרחב בשלטונן המלא, על הנפש העיפה. העיף והיגע יוכל תמיד להיות לברות למתלעותיו של העמלק הרוחני, אשר לא ירא אלהים. ויותר טוב שהרשמים, הקדושים בקדושה עליונה יתאחרו מעט עד אשר ישוב הכח לעיף והחלש יוכל לומר גבור אני, ויחוש את גבורתו, גבורת הגויה והבשר אשר עליהם תכונן גבורת הרוח והנשמה העליונה, את כסא כבודה. ובעת החולשה, שתוכל הרשימה להיות מזדייפת, לצייר שהמבוקש האלהי האידיאלי היא אותה החולשה, רשלנות החיים ומיעוט צביונם, צריכים להניח לעיף, זאת המנוחה הניחו לעיף, עד שיקבץ החיל, והכחות הגופניים והנפשיים יחלו ללכת במסלולם האיתן והבטוח, ואז יפול עליהם אור החיים האלהיים כרביבים עלי עשב, כטל מאת ד' על ניצנים ברוכי אל. לזאת יומא קמא, תחילת החול, המטושטש בעיפותו, לא אמר להו ולא מידי משום חולשה דאורחא.
כ"ג - "בתרי בשבא אמר להו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"".
עברה המנוחה למטרת קיבוץ הכוחות, שלא תהיה הסגולה הרוחנית מתדלדלת ושלא יתטשטשו צורותיה מפני כשלון כח, מיד מופיעה הסגולה ביקרת תפארתה, זאת היא הסגולה המגמתית שהיא מוכרחת וצריכה לצאת אל הפועל אחרי שישתלמו מכשיריה. אבל גם לפני התגלמות המכשירים, היא כבר בעינה נמצאת בכחה. מיד בתרי בשבא, עוד לפני ההכנות הגדולות הדרושות להתגלות אור של מצב הנשא ברוממותה של הנשמה והשלטתה על החיים, כבר נאמרה המטרה היותר אחרונה, מטרת סגולת הקדושה העליונה, שהיא מתבלטת במהותה האמיתית של האומה בכללה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", מורים ומדריכים עליונים לעולם כולו, וקדושים בחייהם החיצוניים והפנימיים, היחידיים והלאומיים. אלה הגדולות הנן התוצאות היותר מאוחרות, שעין ד' צופיה מרחוק לנהל את כל הסיבובים אליהן. וסוף מעשה במחשבה תחילה, להודיע שהמטרה היותר אחרונה בטוחה היא, אם שכדי להשיג אותה, כ"כ מתפצלים הם הדרכים, והמכשירים הטובים והרעים כולם משמשים הם להופעתה. המחלוקת והגיהנם שנבראו בשני, גם הם מכלל השליבות שדורכים על ידן אל רום ראש פסגת המטרה. אבל דבר אלהינו יקום לעולם, ולפני כל הכנה וכל פעולה בחירית, כבר הובטחנו אל מה שיהיה באחרית הימים, והוה בסגולה עצמית גם מראש מקדם, בתרי בשבא אמר להו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים".
כ"ד - "בתלתא בשבא א"ל מצות הגבלה".
רק אחרי שמציבים את האידיאל הנעלה, המרומם והרחוק, בכל יפעת תפארתו, והנשמות מתעוררות להגיע אליו, אז יש לחוש מפני התפרצות פתאומית, העוזבת את כל דרכי ההדרגה ומביאה הריסות ושבירות בעולם. אם באים לצמצם את הרעיון לפני התגלותו של האור הגדול והרחב המאיר אפסי עולמים, אז מאפילים את הדעת, ומטשטשים את הצורה הרוחנית העליונה של נשמת האדם השואפת לגדולות. אבל אחרי שהזוהר העליון, בהודו הכללי יוצג בתמונתו הבהירה, לעיני הרוח, והשאיפה העליונה להמטרות הגדולות, החובקות זרועות עולם, תצא להתעוררותה, אז במלא אורה של הנשמה והתקוממות זיו חייה, לא יש לחוש כ"כ לרפיון ורשלנות כמו שיש לחוש להתפרצות עוברת גבולים. ע"כ, רק אחר שכבר נאמר בתרי בשבא, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" , אחרי שמגדל האורה הוצג לעיני ישראל לדעת את רוממות שאיפתם המאירה והגדולה, צריכים לעצור בעד שטף המרוצה שלא יעבור גבולות, ובתלתא בשבא אמר להו מצות הגבלה.
כ"ה - "ברביעי עבוד פרישה".
רק אחרי שבתחילה באה ההארה הנשמתית העליונה, הדוחפת את כח הרוחני שבאדם ובאומה להיות עולה למעלה, וההגבלה, המשוערת בהשערה אלהית לפי היכולת הרוחנית והגשמית, מודדת את השיעורים הראויים להצעדים של ההתעלות, אז נאותה היא מאד ההסדרה המעשית, להפריד את הנשמה הזכה מההסתבכות ברגשי הגויה וכוחותיה, התפעלו]יו[תיה ונטיותיה הגסות, שבתחתית המצע של טבע החי אשר באדם. והפרשה זאת, לא די שלא תעיק את ההתפשטות של הקומה החיונית האמיתית של האדם אלא עוד תרחיב אותה בטוהר הגבורה העליונה שלה, במה שתכשיר אותו להיות מקשיב לקול האל הקדוש, מתוך מעמד הקדושה היותר אדירה, שאליה עלתה האומה כולה, במעמד הר סיני. ואחרי ההגבלה, שבאה אחרי הדיבור של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", באה במקומה העובדא של הפרישה.
כ"ו - "ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא".
כשם שהקודש הוא המגמה של החול תעודתו ותכליתו, אשר מטעם זה ראוי שכל החול יתקדש, שהכל יקשר בקשר האידיאליות של הקדושה העליונה מבלי השאיר דבר, שאור החיים המגמתיים לא יקבעו עליו את רישומם וחותמם - כן יש ערך לעצם החול בהשארו במקומו, בתור הצל המבליט את האור, או בתור רעיון מפורט המעשיר את התוכן המלא של הכלל, מפני המשל של הבדידות וההפרדה שמוכר על ידו. על כן למטרת ההארה הראשית העליונה של אור עולם אשר לתורת ד' אמת, יש פנים להשארת הראשית של החול בעינו, כמו שיש פנים להכללתו בתוך המערכה של הקודש.
הקדושה העליונה היא הבעת החיים השלמים, בכל מילואם. העיפות כמו העצבות, היא מפריעה את ההתפשטות האצילית הרחבה והטהורה, שהמחשבות הרמות בקדושתן, וההרגשות העמוקות, בטהרת היושר והטוב הבלתי גבולי שבהן, אינן יכולות להתרחב בשלטונן המלא, על הנפש העיפה. העיף והיגע יוכל תמיד להיות לברות למתלעותיו של העמלק הרוחני, אשר לא ירא אלהים. ויותר טוב שהרשמים, הקדושים בקדושה עליונה יתאחרו מעט עד אשר ישוב הכח לעיף והחלש יוכל לומר גבור אני, ויחוש את גבורתו, גבורת הגויה והבשר אשר עליהם תכונן גבורת הרוח והנשמה העליונה, את כסא כבודה. ובעת החולשה, שתוכל הרשימה להיות מזדייפת, לצייר שהמבוקש האלהי האידיאלי היא אותה החולשה, רשלנות החיים ומיעוט צביונם, צריכים להניח לעיף, זאת המנוחה הניחו לעיף, עד שיקבץ החיל, והכחות הגופניים והנפשיים יחלו ללכת במסלולם האיתן והבטוח, ואז יפול עליהם אור החיים האלהיים כרביבים עלי עשב, כטל מאת ד' על ניצנים ברוכי אל. לזאת יומא קמא, תחילת החול, המטושטש בעיפותו, לא אמר להו ולא מידי משום חולשה דאורחא.
כ"ג - "בתרי בשבא אמר להו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"".
עברה המנוחה למטרת קיבוץ הכוחות, שלא תהיה הסגולה הרוחנית מתדלדלת ושלא יתטשטשו צורותיה מפני כשלון כח, מיד מופיעה הסגולה ביקרת תפארתה, זאת היא הסגולה המגמתית שהיא מוכרחת וצריכה לצאת אל הפועל אחרי שישתלמו מכשיריה. אבל גם לפני התגלמות המכשירים, היא כבר בעינה נמצאת בכחה. מיד בתרי בשבא, עוד לפני ההכנות הגדולות הדרושות להתגלות אור של מצב הנשא ברוממותה של הנשמה והשלטתה על החיים, כבר נאמרה המטרה היותר אחרונה, מטרת סגולת הקדושה העליונה, שהיא מתבלטת במהותה האמיתית של האומה בכללה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", מורים ומדריכים עליונים לעולם כולו, וקדושים בחייהם החיצוניים והפנימיים, היחידיים והלאומיים. אלה הגדולות הנן התוצאות היותר מאוחרות, שעין ד' צופיה מרחוק לנהל את כל הסיבובים אליהן. וסוף מעשה במחשבה תחילה, להודיע שהמטרה היותר אחרונה בטוחה היא, אם שכדי להשיג אותה, כ"כ מתפצלים הם הדרכים, והמכשירים הטובים והרעים כולם משמשים הם להופעתה. המחלוקת והגיהנם שנבראו בשני, גם הם מכלל השליבות שדורכים על ידן אל רום ראש פסגת המטרה. אבל דבר אלהינו יקום לעולם, ולפני כל הכנה וכל פעולה בחירית, כבר הובטחנו אל מה שיהיה באחרית הימים, והוה בסגולה עצמית גם מראש מקדם, בתרי בשבא אמר להו "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים".
כ"ד - "בתלתא בשבא א"ל מצות הגבלה".
רק אחרי שמציבים את האידיאל הנעלה, המרומם והרחוק, בכל יפעת תפארתו, והנשמות מתעוררות להגיע אליו, אז יש לחוש מפני התפרצות פתאומית, העוזבת את כל דרכי ההדרגה ומביאה הריסות ושבירות בעולם. אם באים לצמצם את הרעיון לפני התגלותו של האור הגדול והרחב המאיר אפסי עולמים, אז מאפילים את הדעת, ומטשטשים את הצורה הרוחנית העליונה של נשמת האדם השואפת לגדולות. אבל אחרי שהזוהר העליון, בהודו הכללי יוצג בתמונתו הבהירה, לעיני הרוח, והשאיפה העליונה להמטרות הגדולות, החובקות זרועות עולם, תצא להתעוררותה, אז במלא אורה של הנשמה והתקוממות זיו חייה, לא יש לחוש כ"כ לרפיון ורשלנות כמו שיש לחוש להתפרצות עוברת גבולים. ע"כ, רק אחר שכבר נאמר בתרי בשבא, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" , אחרי שמגדל האורה הוצג לעיני ישראל לדעת את רוממות שאיפתם המאירה והגדולה, צריכים לעצור בעד שטף המרוצה שלא יעבור גבולות, ובתלתא בשבא אמר להו מצות הגבלה.
כ"ה - "ברביעי עבוד פרישה".
רק אחרי שבתחילה באה ההארה הנשמתית העליונה, הדוחפת את כח הרוחני שבאדם ובאומה להיות עולה למעלה, וההגבלה, המשוערת בהשערה אלהית לפי היכולת הרוחנית והגשמית, מודדת את השיעורים הראויים להצעדים של ההתעלות, אז נאותה היא מאד ההסדרה המעשית, להפריד את הנשמה הזכה מההסתבכות ברגשי הגויה וכוחותיה, התפעלו]יו[תיה ונטיותיה הגסות, שבתחתית המצע של טבע החי אשר באדם. והפרשה זאת, לא די שלא תעיק את ההתפשטות של הקומה החיונית האמיתית של האדם אלא עוד תרחיב אותה בטוהר הגבורה העליונה שלה, במה שתכשיר אותו להיות מקשיב לקול האל הקדוש, מתוך מעמד הקדושה היותר אדירה, שאליה עלתה האומה כולה, במעמד הר סיני. ואחרי ההגבלה, שבאה אחרי הדיבור של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", באה במקומה העובדא של הפרישה.
כ"ו - "ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא".
כשם שהקודש הוא המגמה של החול תעודתו ותכליתו, אשר מטעם זה ראוי שכל החול יתקדש, שהכל יקשר בקשר האידיאליות של הקדושה העליונה מבלי השאיר דבר, שאור החיים המגמתיים לא יקבעו עליו את רישומם וחותמם - כן יש ערך לעצם החול בהשארו במקומו, בתור הצל המבליט את האור, או בתור רעיון מפורט המעשיר את התוכן המלא של הכלל, מפני המשל של הבדידות וההפרדה שמוכר על ידו. על כן למטרת ההארה הראשית העליונה של אור עולם אשר לתורת ד' אמת, יש פנים להשארת הראשית של החול בעינו, כמו שיש פנים להכללתו בתוך המערכה של הקודש.
אלחנן נירסתרי המדרגה
סיון הר שפיסתרי המדרגה
מתוך דברים בעלמאסתרי המדרגה
אם מישהו יודע של מי השיר הזה, שיגלה לנוסתרי המדרגה
והכי שיר של שבועות, והמבין יביןסתרי המדרגה
..קפיץ
אורייתאהר ומדבר
עולת ראי"ה, הקדמה לתפילות שבועותסתרי המדרגה
מאמרי הראי"ה, נעשה ונשמע -סתרי המדרגהאחרונה
"אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו" (שבת פ"ח).
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ואז נצעוד בעוז על דרכנו בכל מסילות החיים ובכללם גם כן בדרכה של התחיה הלאומית ובנין הארץ. כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ואז נצעוד בעוז על דרכנו בכל מסילות החיים ובכללם גם כן בדרכה של התחיה הלאומית ובנין הארץ. כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם. ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועצמה. ועתה אחים כולכם צעירים וזקנים, בתעופה אמיצה נשוב לאותו הטוהר הנשגב שלנו. ונאמנים לעצם טבע נשמתנו, נעמוד כולנו לבצר את שבות שבותנו בארץ חיינו, על פי היסוד של הטוהר והאמון העצמי. נגלה בכל מפעלי החיים הכלליים והפרטיים את אותו הרז הכמוס מכל האנושיות כולה, המתענה ביסורי כחשותה לעצמה. ובת קול תפוצץ ממרומי הקודש עוד הפעם: "מי גילה רז זה לבני? רז שמלאכי השרת משתמשים בו! וכימי עולם נענה כולנו קול אחד חוצב להבות אש: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
..זית שמן ודבש
קירשנר רצחה את אלברטו ניסמן
פעם היה פההמפוזר מהכפר
הרבה יותר מעניין
איפה כולם???
..זית שמן ודבשאחרונה
הלכו
התבלבלתיאיגנוטוס פברל
כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית?
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?
וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש
כל הכבוד לה!
למרות שלא קראתי את זה.
..זית שמן ודבש
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה
היום יש תהיות.
תהיותשִׁירָה
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
תהיות נוספותשִׁירָה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
תהיות נוספות נוספותשִׁירָה
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משה
קוראים לזה מובחנות
ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
לא צריך "הכשרה"משה
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
הנה אמרת לעצמך את האמתמשה
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
להבנתי את המציאותמשה
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה
כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)
ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.
ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.
כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?
אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.
אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......
אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.
פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה.
בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?
בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.
אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.
ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.
אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.
ובכלללללל
אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.
((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.
ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.
והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!
ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))
אני חושב שאני מסכיםמשהאחרונה
לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.
צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.
שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.
(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).
אגב,
אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.
איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?
אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
את עובדת במקום של גברים דוסים?משה
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה
כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו
אז דיברנו
ושאלתי
והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב
ואמרתי שיענה מה שהוא חושב
והוא הסביר
והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך
וניסיתי להבין ככל יכולתי
בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת
ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה
ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר
אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית
ואולי זה גם האופי
ושוב הקשתי
ושוב ניסה לתרץ
אז בסדר נו הבנתי
אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה
..זית שמן ודבש
זה חרא