אחרי תקופה שעשיתי את זה, אנשים התחילו להגיד לי שהם נהנים לראות אותי, ומחמיאים לי הרבה בלי קשר על כל מיני דברים. אולי זה יעזור לך:

התחלתי להגיד תודה להקב"ה כל יום 10 דק'. ודוקא על הדברים שהכי קשים לי בחיים. וגם על הדברים הטובים.

אבל לא סתם תודה. תודה נשפכת מכל הלב, עם חיוך הכי ענק בעולם. אסיר תודה ממש. (לא לצפות להגיע לכך על היום הראשון)

לדוג' "תודה ה' על X, הטובות שלך הן הכי נפלאות בעולם, אתה מושלם ורוצה רק טוב בשבילי, אני אוהב אותך, תודה על הכל, אני מרוצה מחיי, אתה תמיד דואג לי ורוצה רק טוב בשבילי, אני מעריך אותך ואני לא כפוי טובה, לפעמים אני לא מבין אבל גבהו מחשבותיך ממחשבותיי, אתה הטוב המושלם ואני נהנה להיות איתך, אתה אף פעם לא שוכח אותי, גם אם עכשיו כואב זה בטוח לטובתי באופן הנפלא ביותר - אנוכי יודע את המחשבות אשר אני חושב עליכם, מחשבות לטובה ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה", אני אסיר תודה ולא אשכח אותך לעולם, תודה!!"

ואפשר להמשיך כך המון...

זה נתן לי חיות ואנרגיה, אם הייתי שוכח לעשות ככה כמה ימים, איכשהו היה מגיע אלי איזה דכדוך שלא מובן מאיפה.

מרגיש שאנשים התנהגו אלי אחרת אחרי זה. אולי בגלל שזה משדר אנרגיות חיוביות, אולי מעצב את שרירי הפנים

מומלץ לקרוא ספרים בנושא.

ולכן מנצל את ההזדמנות כדי לשאול - קצת לא ברור לי.

נגיד מישהו נתן לי סטירה. ואני אומר לו תודה

אם אני אומר לו תודה על זה שהוא חוסם את הרוח הקרה מהדלת - זה חשוב, אבל זה לא תודה על הסטירה.

אם אני אומר לו תודה על הסטירה כי אני מבין שהסטירה טובה לי - טוב, הנקודה היא שהבנתי שהסטירה טובה לי.

אם אני לא מבין מה זה טוב, ומנסה לשנו את זה, וסובל מזה, אבל אומר לו תודה - זה תודה? זה לעשות ממנו צחוק.....

אם הנשמה שלך מאמינה ויודעת שהכל לטובה, והיא חתמה על כמה דברים לפני שירדה למעלה, דברים שאולי במודעות ובחיצוניות שלך הם באמת מרגישים מרים ורעים, אז ברגע שתדבר על זה ותביא את המקום הזה גם לחיצוניות ולמודעות ולא רק תשאיר את זה ברובד פנימי ונסתר ממך, אז משהו שם יתגלה ותוכל להרגיש השלמה עם הרע...

וגם יש הבדל בין סטירה שאתה מקבל ממישהו ואתה יודע שאין מה לעשות הבן אדם פגע בך ופה נגמרו יחסיכם.

לבין מי שכביכול מעביר אותך משהו ואתה לא יודע מה עומד מאחורי זה.

בכל אופן, אני חוזרת לקטע של הנשמה- ברגע שאתה מודע על משהו שבפנימיות הוא טוב לך, זה משפיע גם על החיצוניות וזה ממש יכול להאיר לך באותו רגע כמשהו טוב. 

ואני לא בעד לתת את העצה הזאת כאיזה עצת קסם שפותרת הכל כי יש דברים בחיים שבעיניי הם קשים והם לא ישתנו וצריך להתמודד ואין מה לעשות.

אבל כן יכולה לשים על זה חותמת שזה נותן אור בחיים וממתיק את הקושי.

מבין שלדעתך מדובר בהשלמה עם מה שקורה ועם מי שמביא אותו, יותר מאשר בתודה כפשוטה על מה שלא רצינו

לטעם של השלמה כן יכול להיות מעט טעם חמוץ או מר.

אני מדברת ממש על רגש של אור ומתיקות בתוך הרע. זה אומנם לא נמשך להרבה ימים, לפעמים מחזיק רק כמה שעות, אבל זה משהו שלדעתי כמעט שום דבר לא מצליח ככה לגרום לו לקרות כמו להגיד תודה....

כלומר זה כאב עם תכלית, לא סתם נזק.

ולדוגמא - הכאב של השרירים אחרי אימון. כן זה מציק... אבל אתה שמח בו, זה אומר שאתה נבנה.

1. יסורין מכפרים עוונות וזה טוב מאוד

2. ייסורין יוצרים מבחן אמונה, שמשימת החיים הכי גדולה שלנו היא לעבור אותו בהצלחה (כמו 10 נסיונות אברהם), האם אנחנו עדיין אוהבים את ה'.

לא בכמה מסננים אותך או בכמה את מסננת אלא - מאיפה משיגה הצעות? איך את משיגה כמה שיותר הצעות מתאימות?

אם יש לך חברה/שדכנית שמכירה אותך טוב ויודעת מה את מחפשת אז מצויין.

אם יש לך כמה ישיבות שאת יודעת שהתלמידים/הבוגרים שלהם יכולים להתאים לך - גם אחלה.

תמיד לנסות לשדרג את המקור להצעות, להגדיל גם בכמות וגם באיכות..

זה נראה לי נטו מה שצריך להעסיק אותך כדי שתצליחי כמה שיותר מהר לעמוד מתחת לחופה בעז"ה.

לגבי רגש הדחייה -

בלי קשר לזה אם זה מתאים או לא מתאים - רגש הדחייה הוא פחד טבעי. הוא רגש לא נעים שלא רוצים להגיע אליו.

אם מסתכלים על זה באופן הפשטני - ההרגשה היא משהו 'חתך' אותי בגלל ש'אני פחות שווה'

אם קצת יותר מעמיקים - זה לא קשור ל'עד כמה אני שווה' זה קשור אם זה מתאים או לא מתאים.

ברגע שהאווירה היא כזאת זה הרבה יותר מקל על כל העסק. פחות יש את הפחד לפגע מרגש הדחייה.

כי ממילא מי שאמר לי שלא מתאים - הוא לא 'דחה' אותי אלא פשוט גילה לי (לשמחתי) שאני צריכה לקפוץ ליעד הבא. המקום הזה הוא לא המקום שבו המבקשת להיות ואני מודה לו על כך.

גם החוסר הנעימות של 'לדחות' כבר לא קיים אז - אני לא מתנשאת עליו בזה שאני אומרת לו שלא מתאים לי - אני עוזרת לשנינו לצאת ממקום שלא מתאים לנו. 

לאחר הדברים הנ"ל חשוב שתשימי לב - מה שאת חווית עכשיו הוא לא קשור לאיך את תתחתני יותר מוקדם אלא איך את מתמודדת עם הסיטואציה ועם הרגשות שלך (שזה נושא לא פחות חשוב). ההבחנה הזאת חשובה מאוד בשבילך.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר