א.

מה שנאמר: איך זה בשבילכם?

מה שרצה להיאמר: ספר לי עוד קצת, רק מעט, רק כל מה שאפשר שבקצה נגיעת החיים שלו. כל מה שעוטף אותו בימיו.

ב.

מה ש: עד מתי?

מה ש: שלא ילך שלא ילך שלא ילך תן לנו רק עוד רגע של סיכוי שהוא יבחין

ג. 

מה ש: איך קוראים לו?

מה ש: איך קוראים אותו? מה שמו אצלכם, מה שמו אצלם, איך קורא לו אלוהים בלילות טרופי כיסופים?

ד. 

מה ש:אני אוהבת אתכם

מה ש: אני רוצה שתאהבו אותי

ה. 

מה ש: כן, ככה קוראים לי.

מה ש: כן, זו אני. רוצה שנהיה יחד לנצח ולעולם לא נעזוב?

ו. 

מה ש: שתיקה, רגליים מזדרזות, מבט חטוף, חיוך בקצה הפה, חיוך בכל העיניים, חיוך בכל הלב.

מה ש: אנחנו לא מכירים אבל מה דעתך לבוא איתי אל החושך ולא נחזור עד שיבוא האור?

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול