בהנחה שיש כאן כמה שמצליחות לעשות את זה..
מתי אתן מצליחות להתפלל? (אם אתן לא מתפללות במסגרת העבודה- מורות וכו'..)
קשה לי מאד לקום לפני הילדים, ניסיתי. הם קמים מאד מוקדם..
והם זקוקים לי בבוקר 100%. ולארגן למסגרות, ולשלוח את כולם, ואז בבית נשארים 2 הקטנים...
וחסרה לי התפילה, מאד. בעיקר בבקרים- לפתוח כך את היום..
מעולם לא התפללתי מסודר, גם (בעיקר..) לא בתיכון, ועכשיו מרגישה כמיהה לזה.
באמת פעם הייתי מדברת עם ה' בכל הזדמנות, והוא היה נוכח בחיי מאד.
ולמרבה האבסורד, עם הילדים והעומס- זה, והתפילות ה"קלאסיות" נדחקו לקרן זווית..
ערבית זה רעיון. למרות שהייתי שמחה לשחרית/מנחה, מרגישה צורך להתפלל ממש ביום, צריכה מטען ודלק להמשך היום..
אבל אולי אנסה באמת להתחיל עם ערבית ואולי זה יפתח את הלב.
בשבילה בעלה האברך הוא כמו הרב הראשי
היתה נימת זילזול בדבריך?
בבוקר על נטיךת ידיין ומודה אני ביחד איתם ו
אח"כ בעל פה את השאר.
לפעמים אני מצליחה להתפלל בצהרים או בבוקר.
אני לא רואה סרטים 
לשמוע שיר זה תוך כדי. לאכול- זה גם..
אני מסכימה שהדיבור עם ה' צריך להיות יומיומי, ולא רק התפילה הכתובה.
אבל אני מחפשת גם את הנחת של תפילה לבד- בלי רעשי רקע מסיחים ובלי משיכות קטנות וחמודות בשמלה..
בעיות קשב, ככה זה.
זה לא סותר את הדיבור היומיומי. זה ביחד.
אבל הרצון שלי כרגע זה למצוא זמן לתפילה שחכמים קבעו. כי אני מרגישה שבלעדיה- אין קביעות גם לתפילה האישית.
אצלי לפחות..
אנחנו גם מתפללים, אבל לא חשבתי על להמשיך אחר כך..
תודה!
אבל אולי אנסה תוך כדי ארוחת בוקר שלהם.. זה רעיון
תודה!!
)קרעת אותי... ממש רואה את זה קורה אצלי.
תודה!!
קיבלתי כמה רעיונות מצוינים בזכותך
ואני עובדת מהבית, ונשארת בד"כ עם הקטן התורן עד גיל שנה+
הרגשתי כל כך לא טוב עם זה שפספסתי תפילות.
ואז, משהי אמרה לי שיש לה כלל- היא לא אוכלת ארוחת בוקר עד שהיא לא מתפללת.
ומאז- כבר שנתיים שלוש שאני כמעט לא מפספסת תפילת שחרית, ולא משנה מה.
וראה זה פלא- יש לי את הכמה דקות השקטות האלה, מצליחה איכשהוא,
מקסימום עם ילד על הידיים. מה יש?
אף פעם לא קמה יותר מוקדם, גם ככה לא נשאר הרבה זמן לישון,
וזה גם יכול לקרות בשעות הבוקר המאוחרות, אבל זה קורה.
ועוד משהו, אני מתפללת תפילה קצרה.
בהצלחה רבה
תודה רבה על ההצעה!
אז אני בת בכורה להרבה ילדים. בשנות ילדותי אף פעם לא ראיתי את אמא שלי מתפללת (חוץ מלפעמים קבלת שבת)- ואנחנו מאוד דוסים.
נכון, היא היתה מטופלת בהרבה ילדים וזה מאוד קשה אבל התוצאה של זה שכל הילדים נדפקו בקטע של התפילה.
בהתחלה זה היה ממש ככה. בימי חופש אף אחד לא היה מתפלל.
אפילו אצלי, עד גיל 13 לא הייתי מתפללת. אין מה לעשות, שאת רואה שכל יום אמא שלך לא מתפללת זה קשה לעשות אותו דבר.
כן, היום ב"ה אני מתפללת אבל זה היה תהליך קשה וארוך ועד היום קשה לי הפעולה של בבוקר לעשות שניה סתופ ולהתפלל.
ואצל אחים שלי התהליך לא קרה והם עדין לא מתפללים בכלל (אחות אחת אפילו לא התפללה ביום כיפור) וכן, זה משפיע על הקטע הדתי. שאין לך פעולה בתחילת היום של התחברות לה'- קשה לך להתחבר עליו בכללי.
וכל זה בגלל שאמא שלנו לא התפללה.
ואנחנו נחשבים משפחה דוסית מאוד
קיצר, בבקשה תעשי השתדלות בשביל הילדים שלך להתפלל. אפילו רק חלק. חשוב מאוד שיהיה להם דוגמא אישית
כמה זה חשוב שילדים יראו את אמא מתפללת!
מרגישה גם קצת ככה
חייבת עיצות דחוף
החפץ חיים, פוסק במשנה ברורה שנשים חייבות בתפילה - ובנו כותב שאביו פטר את אימו מתפילה, בגלל העיסוק עם הילדים והבית.
אבל הרצון הוא מובן ויפה מאד.
לא צריך להשתגע לקום מוקדם ולפני כולם. צריך שיהיה לך כח.
אולי מה שכדאי - קודם כל לומר על הבוקר "מודה אני" בכוונה. זו כבר התחלה של היום עם פניה לה'.
אח"כ כמה מבִרכות השחר בע"פ.
ואז אפשר או לומר בקשה כלשהי, שלדעת הרמב"ם אשה יוצאת בכך ידי חובת תפילה,
או לומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (קל ללמוד את הפרק הזה בע"פ). יש שם פסוק, "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת", והרב קוק זצ"ל פסק, שאפשר בשעת הצורך לצאת בזה ידי חובת "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם" (כלומר, הגמרא אומרת שאדם לא יאכל לפני שמתפלל, ומביאה כאסמכתא את הפסוק, "לא תאכלו על הדם" - לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אומר הרב, שבשעת הצורך אפשר לקיים זאת ע"י המזמור הזה. משמע, יש בו בחינה של תפילת הבוקר הבסיסית..).
כל זה יקח כדקה של אמירה מכל הלב. טוב בשביל "לפתוח את היום", כרצונך הטהור.
אח"כ, בשעות הבוקר, כשהקטנים עסוקים/ישנים, להתפלל בצורה מסודרת, לפי היכולת ולפי סדר העדיפות של מה שרצוי לומר.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
