באמת פעם הייתי מדברת עם ה' בכל הזדמנות, והוא היה נוכח בחיי מאד.

ולמרבה האבסורד, עם הילדים והעומס- זה, והתפילות ה"קלאסיות" נדחקו לקרן זווית..

ערבית זה רעיון. למרות שהייתי שמחה לשחרית/מנחה, מרגישה צורך להתפלל ממש ביום, צריכה מטען ודלק להמשך היום..

אבל אולי אנסה באמת להתחיל עם ערבית ואולי זה יפתח את הלב.

בשבילה בעלה האברך הוא כמו הרב הראשי

היתה נימת זילזול בדבריך?

בבוקר על נטיךת ידיין ומודה אני ביחד איתם ו

אח"כ בעל פה את השאר.

לפעמים אני מצליחה להתפלל בצהרים או בבוקר.

אני לא רואה סרטים

לשמוע שיר זה תוך כדי. לאכול- זה גם..

אני מסכימה שהדיבור עם ה' צריך להיות יומיומי, ולא רק התפילה הכתובה.

אבל אני מחפשת גם את הנחת של תפילה לבד- בלי רעשי רקע מסיחים ובלי משיכות קטנות וחמודות בשמלה..

בעיות קשב, ככה זה.

זה לא סותר את הדיבור היומיומי. זה ביחד.

אבל הרצון שלי כרגע זה למצוא זמן לתפילה שחכמים קבעו. כי אני מרגישה שבלעדיה- אין קביעות גם לתפילה האישית.

אצלי לפחות..

אנחנו גם מתפללים, אבל לא חשבתי על להמשיך אחר כך..

תודה!

אבל אולי אנסה תוך כדי ארוחת בוקר שלהם.. זה רעיון

תודה!!

קרעת אותי... ממש רואה את זה קורה אצלי.

תודה!!

קיבלתי כמה רעיונות מצוינים בזכותך

ואני עובדת מהבית, ונשארת בד"כ עם הקטן התורן עד גיל שנה+

הרגשתי כל כך לא טוב עם זה שפספסתי תפילות.

ואז, משהי אמרה לי שיש לה כלל- היא לא אוכלת ארוחת בוקר עד שהיא לא מתפללת.

ומאז- כבר שנתיים שלוש שאני כמעט לא מפספסת תפילת שחרית, ולא משנה מה.

 וראה זה פלא- יש לי את הכמה דקות השקטות האלה, מצליחה איכשהוא,

מקסימום עם ילד על הידיים. מה יש?

אף פעם לא קמה יותר מוקדם, גם ככה לא נשאר הרבה זמן לישון,

וזה גם יכול לקרות בשעות הבוקר המאוחרות, אבל זה קורה.

ועוד משהו, אני מתפללת תפילה קצרה.

בהצלחה רבה

תודה רבה על ההצעה!

אז אני בת בכורה להרבה ילדים. בשנות ילדותי אף פעם לא ראיתי את אמא שלי מתפללת (חוץ מלפעמים קבלת שבת)- ואנחנו מאוד דוסים.

נכון, היא היתה מטופלת בהרבה ילדים וזה מאוד קשה אבל התוצאה של זה שכל הילדים נדפקו בקטע של התפילה.

בהתחלה זה היה ממש ככה. בימי חופש אף אחד לא היה מתפלל. 

אפילו אצלי, עד גיל 13 לא הייתי מתפללת. אין מה לעשות, שאת רואה שכל יום אמא שלך לא מתפללת זה קשה לעשות אותו דבר.

כן, היום ב"ה אני מתפללת אבל זה היה תהליך קשה וארוך ועד היום קשה לי הפעולה של בבוקר לעשות שניה סתופ ולהתפלל.

ואצל אחים שלי התהליך לא קרה והם עדין לא מתפללים בכלל (אחות אחת אפילו לא התפללה ביום כיפור) וכן, זה משפיע על הקטע הדתי. שאין לך פעולה בתחילת היום של התחברות לה'- קשה לך להתחבר עליו בכללי.

וכל זה בגלל שאמא שלנו לא התפללה.

ואנחנו נחשבים משפחה דוסית מאוד

קיצר, בבקשה תעשי השתדלות בשביל הילדים שלך להתפלל. אפילו רק חלק. חשוב מאוד שיהיה להם דוגמא אישית

כמה זה חשוב שילדים יראו את אמא מתפללת!

מרגישה גם קצת ככה

חייבת עיצות דחוף

החפץ חיים, פוסק במשנה ברורה שנשים חייבות בתפילה - ובנו כותב שאביו פטר את אימו מתפילה, בגלל העיסוק עם הילדים והבית.

אבל הרצון הוא מובן ויפה מאד.

לא צריך להשתגע לקום מוקדם ולפני כולם. צריך שיהיה לך כח.

אולי מה שכדאי - קודם כל לומר על הבוקר "מודה אני" בכוונה. זו כבר התחלה של היום עם פניה לה'.

אח"כ כמה מבִרכות השחר בע"פ. 

ואז אפשר או לומר בקשה כלשהי, שלדעת הרמב"ם אשה יוצאת בכך ידי חובת תפילה,

או לומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" (קל ללמוד את הפרק הזה בע"פ). יש שם פסוק, "מה בצע בדמי ברדתי אל שחת", והרב קוק זצ"ל פסק, שאפשר בשעת הצורך לצאת בזה ידי חובת "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם" (כלומר, הגמרא אומרת שאדם לא יאכל לפני שמתפלל, ומביאה כאסמכתא את הפסוק, "לא תאכלו על הדם" - לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אומר הרב, שבשעת הצורך אפשר לקיים זאת ע"י המזמור הזה. משמע, יש בו בחינה של תפילת הבוקר הבסיסית..).

כל זה יקח כדקה של אמירה מכל הלב. טוב בשביל "לפתוח את היום", כרצונך הטהור.

אח"כ, בשעות הבוקר, כשהקטנים עסוקים/ישנים, להתפלל בצורה מסודרת, לפי היכולת ולפי סדר העדיפות של מה שרצוי לומר.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....