אני מניחה שת.ז חייבת להיות כל הזמן עליך. כל הזמן, אחרת אתה עלול לרדת מהאוטובוס שבע תחנות לפני הבית כי שם יש חנות שאף אחד לא מכיר אותך ואתה יכול לקנות כמה דברים שיעזרו לך לפרוק מתח. אבל אז אין לך ת.ז ברוך ה, סמעק, ואתה צריך לחזור את כל הדרך ברגל עם ארנק מלא. הלוואי ובכלל היה לך ארנק.
אז אתה חוזר ואתה חושב על היום שעבר עליך, ואתה חושב שאם היית יכול להחדיר לעצמך משפטים שיתנגנו לך למח אתה תבחר כמה, דבר ראשון, ככה ה רצה. שזה פשוט משפט שהוא מתיקות הבריאה, אתה מבין?! למה היה לך היום פרפור עליות, אתה הרי אדם צעיר, ככה ה׳ רצה? למה הת.ז שלך ב׳ה סמעק לא בתיק? ככה ה׳ רצה. איזה קסם זה. והיית מכניס גם משפט שאומר, גם זה יעבור, כי גם זה יעבור, רק צריך לזכור את זה. אתה מרגיש חרא, זה יעבור. אתה מרגיש בהיי, זה יעבור. הכל עובר. בסוף אנחנו נישארים אנחנו, כמו שאנחנו, הכי פשוטים וגולמיים וטהורים. התמצית שלנו תמיד נשארת בסוף ומתחננת לשקט, אחח איזה שקט היא מבקשת.
תתן לה. תנשום עמוק. הכל מאיתו, הכל יעבור. שה שה. לך לישון איש.