ולא מה שאנשים צריכים לשמוע.
קשה לאנשים להגיב לזה. לרוב זה די חד
לא אוהב אחד בפה ואחד בלב. מה שאתה חושב - תגיד.
מצד שני, משנים מפני השלום
מצד שלישי איזה שלום זה אם אני יודע שהוא אומר לי א' וחושב ב'?
אז לא יודעים איך לאכול אותי? סבבה.
לא מבינים מה רציתי להגיד כי נרתעים מהישירות והסגנון? פחות סבבה.
למה לא כולנו יכולים לדבר הכי דוגרי שיש?
אולי כי זה יראה ככה?
(יש קטע קטנטן שכדאי לדלג)
שהרגש לא שולט בהם, והם יודעים לעשות את ההפרדה.
מי שמונע ע"י רגשות ודחפים, בד"כ לא יכולים לאצור אותם וזה משפיע על עצם הדיון ומדרדר אותו.
נראה לי שבגלל זה אנשי "רוח" מעדיפים אנשי "רוח",
ומאידך אינטלקטואלים מעדיפים אנשים כדוגמתם.
נותנים לכל אחד לאכול כפי המסוגלות שלו לבלוע.
כנ"ל מבחינת סמנטיקה רגשית.
ויש את האספרגר שלא תמיד ניחן באינטליגנציה רגשית שגם הסביבה מנסה להכיל אותו. וזו הסיבה שהוא אותם, מצד ההוגנות.
אדם דתי לא אמור בכלל לראות כזה סרטון ולשלוח אותו לאחרים ולהכניס אותם לניסיון...
אני כועס כי אני כבר לא יודע מה לחשוב...
כל פעם מחדש אני מתאכזב מהפורום שאמור להיות דתי ואוכל אותה בעצמי. אולי אני צריך לצאת מכאן וזהו..
זכרתי שהיה בהם משהו ולא ראיתי אותם שוב לפני שהעלתי. אז כתבתי שיש אזהרת צניעות.
מצטער באמת שלא ראיתי כדי להגיד מתי לדלג.
אתה מוזמן לכעוס או לעזוב את הפורום. זו בחירה שלך. לגמרי..
אני בטוח שלא היית שולח לחבר שלך משלוח מנות שאתה לא זוכר אם יש שם איזה ממתק לא כשר
בצירוף כתב חידה "יש משהו פה שכדאי לא לאכול"
אני יודע שזו בחירה שלי... תודה 
פשוט לא היה לי מושג על מה אתה מדבר.
איך לא ראיתי את זה? 🤔
תודה לה'
זה הרימון! 
למרות שהוא בד"כ חוסם סרטונים כאלה ישירות ולא פריימים חח
הבנאדם לא שם לב, אין צורך לעשות וידוא הריגה ולהצמיד אדם לקיר. הניחו לעניינים.
בגלל שזה קורה פעם ולא פעמיים, וכשמעירים הבנאדם עונה תשובה עקומה שממנה כבר מובן שעושים את זה לכתחילה
כמו: "יש כאלה ברחוב, אז אל תצא לרחוב" "או מצורף אזהרת צניעות כאילו עכשיו זה הפך למותר.
כבר יצא לי התסכול בטעות על זה שטעה...
שגם לכתוב "טיפשי בעיני" על דבר שיש מגדולי הפוסקים שסוברים כך.
זה גם לא כ"כ רעיון מוצלח.
לא נכנס כרגע למכלול השיקוליים הדתיים
ולא חושב שיש מקום לכפייה הזאת
או לאמירת ה"נו נו נו" שרוחשת וצוברת תאוצה בפורומים.
שכל אחד יעשה עם חייו הפרטיים כרצונו,
מנגד- לכבד זאת לא מילה גסה.
ובין מה שאני נוהג בנוקט בתחומי הפרטי לבין ההתנהלות שלי
בחברה הכללית (להלן במקרה הפורומים)
ישנו פער.
לא האשמתי אותך, כתבתי בצורה מאוד יפה, כל הכבוד שאתה מכבד, אבל גם זה נקרא לכבד, לא אכנס לחייך האישיים אם תחליט בהם לא להתייחס לרבנים, אבל כן, מעל גבי הפורום, זה לא מכבד לקרוא לזה כך, (יש לך רב? איך תרגיש אם אני אומר לך שיש לו דעות "טיפשיות"?)
סליחה שאני כותב בדוגרי.
גועל נפש של יחס, לבנאדם שהודה לך על רגישותך, והעיר בשיא העדינות, על נקודה שלפי דעתו כדאי לך לשים אליה לב.
לא הנפתי שום דתומטר.
לא התגאתי בדוסיות.
לא נתתי תוכחת מוסר.
ולא התנהגתי בצדקנות.
אם זה מה שיש לך להתייחס אלי, אתה בנאדם עם נשמה אפילה.
אם תרצה להתנצל, אני פה.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
