חיפשתי בגוגל ולא מצאתי תוצאה רלוונטית

ומאז ששמעתי שקולדפלי פרו פלסטינים לא מסוגל לשמוע את המוזיקה שלהם

אין סוף למקום שאליו מביאים "חרם" אם בכלל מתחילים.
אם שומעים מוסיקה חילונית - וזה גרוע בעיניי בהרבה (מבחינה דתית) לשמוע את שלמה ארצי מאשר את קולדפליי - אז מי שקושר את מה שהוא שומע לפוליטיקה, עושה לטעמי האישי צחוק מבחירותיו התרבותיות.

את הרמיזות המיניות בשיריו של שלמה ארצי והם כתובים ברמה גבוהה מה שמקטלג אותם, אולי בתת מודע במקום אחר

ולא יודע מה זה "הרמיזות".
אני יודע שאפשר להקשיב לשיריו ולשמוע, ואפשר לעומת זאת להדביק "ערב מחווה לשירי שלמה ארצי" לעמותת "עזרה למרפא", ואז להתפלא שאי אפשר לנהל את זה "בהתאמה לציבור הדתי [שלא לומר החרדי]" או משהו כזה, ושזו דוגמה מעולה מהשנה איך מערבבים מין בשאינו מינו, ושאפילו אם הערב הזה היה איכשהוא יוצא לפועל, לא ברור לי איך כבוד הרב היה אמור לשבת בקהל ולשמוע - מה בדיוק, את "ארץ חדשה"? את "תחת שמי ים התיכון"? או את "נבראתי לך"? - ולא לקום ולברוח בבהלה כשאצבעותיו תחובות באוזניו.

והוא לא היה שר שירים שכאלה מול קהל דתי

שלמה ארצי בכלל לא התבקש לבוא, אלא זה היה אמור להיות ערב מחווה לשיריו שאחרים ישירו, וחבל שלא טרחת לבדוק לרגע את הסיפור.
ואף אחד לא הציג תוכנייה עם "סדר שירים מצונזר" לאירוע, כי כאמור, מי שסיבכו את הרב פירר בכל השטות ההיא, היו מספיק הזויים לחשוב למשל ששלמה ארצי לא יבקר בחריפות את מי שמתכוון לעשות מחווה לשירתו שבה יופיעו רק גברים, והוא אכן תקף את הכוונה עוד לפני כל דיון ברפרטואר, וממילא הביקורת הזאת המסה כעשן את היוזמה.
הנקודה החשובה היא שהיצירה של אדם איננה רק המילים והלחן אלא גם האווירה התרבותית שמקיפה אותן, מתירנות, אסכולה פילוסופית, מורשת וכל היתר. ובהקשר לדיון שפתחת, עצם המחשבה לצרוך תרבות כלשהיא משמעותה שפותחים דלת אל העולם הנצרך, ומגוחך יהיה לשיר את "תנו לשמש יד" בשעה של התבצרות באיזה מאחז על גבעה נניח, כשכוחות פינוי זורמים אל שביל הגישה לשם. אז אין שום בעיה להחרים את מי שרוצים, אבל הציפייה מליברלים שקיבלו את מלוא הסמכות על המיקרופון בגל"צ ובגלגל"צ (כולל מפקדיהם ומנהליהם וה"טאלנטים" שמועסקים שם על חשבונך) - ואני מתכוון ממש לא רק ל"תא"ל מפקד התחנה" אלא גם וממש למי שמעליו היינו עד הרמטכ"ל ושר הבטחון וראש הממשלה ונשיא המדינה בכבודם ובעצמם - להיות פתאום פטריוטים מלאי זקיפות קומה, שמתרגשים כל כך מהודעת טוויטר של איזו זמרת בעניין שמבחינה פוליטית הוא כבר מזמן קונצנזוס [נכון, לא עבורך אבל עבורם כן, "הפלשתינאים" הם פרטנרים מאז הסכמי אוסלו וכל המסתעף], עד כדי ויתור על מוסיקה הכי פופולרית וטרנדית שמהווה עבורם מוצר צריכה בסיסי, זה פשוט תמים ונאיבי באופן בלתי נסבל, ואפילו בייניש לא אמור להיות כזה תם.

אה, הבנתי, הוא פשוט קובע לשלוימה מחדש את הרפרטואר!
ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר...

האם נכון מבחינתנו לשמוע את קולדפלי או דואה ליפה, שאלה בפני עצמה. אבל האם נכון מבחינת הרדיו הישראלי לייבא לארץ מוזיקה שכזאת? אם כמות קטנה של ישראלים שומעים מוזיקה של אמן אנטי ישראלי, זה דבר אחד אבל הרדיו הוא ציבורי. מה גם שנוכל אנחנו לשמוע את האמנים הנכונים (שהזמרים יפרידו בין פוליטיקה למוזיקה ולא אנחנו) ולא באמת נפגע כי שוב, יש המון דגים בים, רוב האמנים לא נכנסים לעניינים שנויים במחלוקת וכל הפופ כמעט אותו דבר

זה שייך לעולם הממשלתי של סוציאליזם בולשביקי.

מכל מקום, גם ממשלה בראשות בנימין נתניהו, במקום להפריט סופית את ספקטרום השידור האלקטרוני, הצליחה איכשהוא לייצר "תאגיד", שגם ביזבז בשנה הראשונה לקיומו פי שלושה יותר מהקופה הציבורית, אפילו ממה שעלתה "רשות השידור" בשנים שקדמו לפירוקה (וכשלעצמה היתה דינוזאור זולל נטול נשמה וערך).

כך שאין מבחינתי שום עניין בדיון על השידור הציבורי ותכניו.

תרבות צריכה להיות המקדש הפרטי של כל אדם ואדם בפני עצמו, בלי לחכות להאכלה מהמקור של העורבים שמגדלים אותו בקן.

המקסימום שהגיוני מבחינתי זה שהמדינה תפעיל תחנת טלוויזיה שתשדר שידורים שבמוצהר אינם "עצמאיים" אלא ממשלתיים ואינדוקטרינריים בלי שום כסות, שלא במסגרת של שום "רשות עיתונאית ציבורית" מגוחכת, ושיהיה ברור ששם אין שום צורך ב"טאלנטים" שעולים מיליונים, או ב"הפקות" ו"פינות דעה עצמאית" שמקבלים כל מיני מקורבים, ובכביכול-תחרות על רייטינג.

חשוב מאוד לדון האם לגטימי לתת רשיון לרדיו שכפוף לצבא, אך גם אם נתנגד לקיומו, כל עוד הוא פועל, צריך לדון האם הוא יכול להשמיע אמנים אנטי ישראל. מה גם שדיונים אלה מקדמים את הראשונים.

ואגב יש הבדל בין הפרטה בשוק הרגיל לבין שוק התקשורת. הם מתיימרים להיות כולם פילנתרופים שנלחמים למען זכויות מיעוטים וזכות הציבור לדעת שפועלים ללא אינטרסים וכולם נלחמים למען האמת האחת והיחידה ללא חילוקי דעות כי האמת בידם והם קובעים מה חשוב ומה בקונצנזוס. אגב באמת אין בניהם חילוקי דעות משמעותיים כי כולם סולדים מדת ומארץ ישראל, הורסים את הצניעות והמשפחה המסורתית ואוהבים ומתפרנסים מנבואות שווא אפוקליפטיות. ההזיה האמיתית היא ה"תחרות" בשוק התקשורת כיום.

רק תקשורת שאיננה מתפרנסת מפרסומות לכן לא תלחם באופן זול על רייטינג, ואין בה בעלי אינטרסים שמחזיקים במניותה, יכולה להיות נקייה.

איפה אתה חי?
התאגיד משדר משהו שלא "סולד מדת ומארץ ישראל", או מטפח את "הצניעות והמשפחה המסורתית"?
באיזו תחנה משדרים את "היהודים באים", באל מנאר?!

תוך מספר ימים עולה עוד עונה של "היהודים באים", אז בגלל שהתאגיד הציג את "הכל שפיט" אז פתאום אפשר לטעון שהתאגיד ממש מחזיק "מדת ומארץ ישראל" או כאמור, מטפח את "הצניעות והמשפחה המסורתית"?
אתה באמת חושב שהטענה שלך סבירה או שיש כאן בכלל טענה?

(היהודים באים היה ברשות השידור)

הם לא "מטפחים" אבל הרבה יותר מתעסקים בדברים החשובים במקום להרוס

ולכן עושים השקה מפוארת, קידום ("פרומו") בכל פייסבוק רענן, והתרגשות כללית של כל המילייה התל-אביבי לכבוד הרגע המרגש?
נניח שיהודי התחייב לשכן הגוי שלו לאכול "דבר אחר" במידה ולא ישלם לו את החוב, אבל האם לכבוד קיום ההתחייבות הוא צריך לשלוח הזמנות לכל החברים ולארגן סעודה חגיגית כשהחיה הנאכלת מוצגת ברוב פאר על השולחן?

ממש אנין לשון, טעם ותרבות 
מרחב?

את זה אני לא מבין

רצו להקרין עליה סרט

וכן גם שמעתי אני שאמר עליה "היא שרה יפה אה, יימח שמה", כנראה ידע מי היא ובכל זאת האזין לה עד שראה את תמונתה, כי לשיטתו הייחודית מותר לשמוע שירת נשים עד שהגבר רואה אותה או את תמונתה.

אום כולתום יימח שמה היתה ממלאת אולמות בכל צפון אפריקה וארצות ערב והיתה פותחת את המופעים שלה בדברי שטנה לעם ישראל ובכל זאת גם יהודים רבים היו באים למופע שלה, שאלתי את סבתא שלי איך זה יכול להיות? היא אמרה כי היה לה קול כזה מיוחד.

לא יודע, אף פעם לא האזנתי לה האמת.

ונעזוב לרגע את המחלוקות בענייני השקפה, דת, מדינה וכל היתר בין דתיים לאומיים לרב עובדיה ולשומעי לקחו, ולרבנים נוספים במחנהו (או בכלל מתווי דרך בעצמם החל בשושלת הרבנים מוצפי וכלה בחכם שלום כהן).
זו פשוט המחשה עד כמה קשה להרבה מהגולשים כאן לקבל דרכי התנהלות שונות בשאלת התרבות. רואים את הקושי לקבל את ההפרדה שעשו לעצמם יהודיים מזרחיים (ולדעתי האישית כולל גם הרב עובדיה עצמו בהקשר הזה) בין דיעותיה של אום כולת'ום במסגרת הפוליטיקה הנאצריסטית (ואני בטח לא אכנס כאן למה שלדעתי בכלל נובע מחוסר הבנה של חלק מהמשתתפים בדיון - ובטח חוסר הקשבה - לבעיית האוריינטליזם והכמיהה לתחייה פאן-ערבית שכבשה בזמנו את העמים והמדינות שסביב ישראל) לבין אומנותה המוסיקלית הערבית הבלתי נשכחת, אפילו עם כל המטען שבו טענה אותה לאורך השנים. אצל מעריציה היהודיים בישראל מראש העניין הזה נסלח לה וכאילו "זוכתה" מהעניין מפני שבמסגרת חייה ומקומה הוכרחה בעצם לשלם את מס השפתיים הפוליטי, שאומנותה המחישה כמה אין הוא באמת אותנטי. וכן, אני עצמי הרשיתי לעצמי פעם אחת לנסות לפענח את סוד קסמה והאזנתי לביצוע שלה לאינתי עומרי המהולל ואכן, עם כל החינוך המוסיקלי הסופר-קלאסי סופר-אירופאי שלי, אני מודה ומתוודה שהיה בזה משהו כובש, משהו עצום וייחודי שגם האוזן שלי הצליחה להבחין בו בינות הקישוטים המוזערביים והמיתרים הדיסהרמוניים. כמעט קשה להאמין שאומנות כה טהורה - של אהבה, של יופי, של צער - יכולה היתה להתקיים באמת בנפש יחד עם שנאה ורוע טהור. אני בטח לא יותר מאשר ארמוז כאן לשימוש ולפרשנות שלדעתי התקיימה גם אצל יהודים מזרחיים מסורתיים וחילוניים, וגם אצל שומרי תורה בעלי תרבות רחבה כגון הרב עובדיה (עם כל ניסיונותיו להתרחק מתדמית כזו), להתרפק על יצירתה של אום כולת'ום במסגרת הזיכרון של מורשתם ומוצאם, שבוודאי כאן נרמסו מבחינתם כלאחר יד תחת זחלי המחרשה הציונית והטרקטורים בפלחה של הקיבוץ האשכנזי והמושבים.
זה מזכיר לי מובאה מספר מצויין (לדעתי) בשם "האיש בחליפת עור הכריש" שמתאר את התרבות היהודית במצרים נניח מראשית הקולוניזציה האנגלית ועד התפרקות הקהילה בלחץ הנאצריסטי. גיבור הסיפור מתואר שם על אונייה שמפליגה לצרפת עם יהודים שעוזבים לצמיתות - בצער, בבכי וביגון - את המורשת האדירה שאחריהם בקהיר ובאלכסנדריה, והוא זועק בערבית הדיאלקטית של ה"מאסרים" משהו בסגנון "רג'ע מאסר!" - "תחזירו לנו את מצרים!", כלומר זה שבר נפשי נוראי עבורם להיפרד מהתרבות, אפילו זו שהיתה מהולה בשנאה כבושה לישראל או ליהודים. ששוב, יכול להיות שלנו כיהודים צברים ציוניים בישראל זה נשמע מטורף, כמעט כמו בפרשה שנקרא השבת "ונשובה מצרימה" (ועכשיו כמובן מתבקש הרי לציין כמה זה סמלי שאני מפרסם דברים כאלה על יום ראשון של פרשת "שלח לך", והרי כל דבר מכוון מלמעלה וכו' וגו').
אז כל ה"החרמה" הלכאורה-מתבקשת כאן, כביכול מה השאלה בכלל, אם זמרת צייצה "Free Palestine" אז היא בוודאי מוקצה מחמת מיאוס לנצח נצחים, זה פשוט מגוחך לגמרי, זו מין טהרנות מופשטת מכל אינטלקט, מין רובוטיזציה של תרבות, שהופכת כל שאלה לבינארית, Yes/No, ביטים במחשב מת עשוי סיליקון ומתכות. ודאי שהמוח האנושי והנפש האנושית - אם יש בכלל דרך לנתח אותה, ורצוי קצת יותר מבוססת מאשר הפסיכואנליזות הוינאיות היומרניות - לא פועלים בדרך הזו בשום אופן.
אם כבר, אתן את הדוגמה המשלימה לאום כולת'ום, וזה ניצולי שואה שהוסיפו ואף דווקא התעקשו שלא לוותר על האזנה לווגנר! וזאת כי מבחינתם התקיימה מחיצה בלתי-נראית בין הפטפטת האנטישמית, הגזענית-דארוויניסטית, הטווטונית ה"מודרניסטית" המפורשת והמחרידה-לחלוטין של המלחין, לבין יצירתו, בדיוק כפי שטענתי קודם לגבי הזמרת הערבית. כביכול לא מתקבל על הדעת שאפילו יצירה שכולה אלילות גרמאנית כמו "הטבעת", על כל נימותיה וקינותיה ביערות הגנומים ובמערות הניבלונגים ובהרי הגעש הצפוניים של ואלהאלה של אש וקרח, באמת תייצג רוע זדוני ממש, מין שנאה שתתורגם למכות ופוגרומים ביהודים באמצע הרחוב בברלין. וכמובן, צריך בהחלט לזכור שבימיו שלו אף אחד לא לקח את התווים והמוסיקה ללוות בהן מצעדי לפידים של אספסוף פרוע במינכן או את הסתערות הוורמאכט על פולין. זה רק משהו שעשה משטר שבכלל מרד בכל האריסטוקרטיה והתרבות הגרמנית כעבור שלושה דורות, ומה שנקרא, השמיע את ווגנר מהתווים הנמוכים של הפסנתר, וניגן אותו עם צרימה בחצוצרות מפוצצות מרוב מאמץ. אז בשורה התחתונה, ווגנר גם כיום עדיין מוחרם לגמרי בישראל, אף אחד לא מנגן אותו והוא לא מושמע בקול המוסיקה, אבל אין מוסיקאי ישראלי מקצוען אחד שלא היה באירופה להתאמן על ביצוע של יצירה כזו או אחרת שלו. ולדעתי ברוב המקרים המוסיקאים - אפילו ישראלים צברים ציוניים לגמרי - מחזיקים בדיעה שהחרם מיותר ולא נכון.

ווילאם שקספיר היה גדול יוצרי האמנות והספרות בעולם, והוא מתעב יהודים ומתייחס אליהם כאל קניבלים, מוזמן לקרוא את הסוחר מוונציה. כך שאין שום סתירה בין יצירה אמנית וספרותית של אדם לבין שנאה רצחנית שלו לבני אדם

כמו שכבר ציינתי בתגובות, דואה ליפה גרועה בהרבה מכל אמן שצייץ free palastine היא מאשימה אותנו בהקמת החמאס כדי להצדיק רצח כדבריה, וכמו שלמדנו בעדים זוממים, הטחת שווא בפשע שוות ערך לאותו פשע.

וכמו שציינתי, אנחנו לא חיינו בגלות לכן עלינו להתנהג בהתאם. יש סיבה לענ"ד לכך שאריק מהדרום ידידנו מתקשה להבין איך סבתו ודורה שמעו זמרת ששנאה אותם כל כך.

ועוד נקודה חשובה. לגרמנים אין היסטוריה עתיקה של אנטישמיות (בניגוד לצרפתים או לאנגלים). מי שהמציא את רעיון האמניפסיצה גם ליהודים, קלט פליטים ממזרח אירופה וגילה אפס סובלנות לעלילות הדם השקריות על המצות בפסח, היה מנהיג גרמני נערץ, ביסמרק. מי שהפכו את הגלגל במאה ה19 היו אנשי רוח כמו ניטשה ווגנר. אי אפשר לחלוק על כך כלל

למרות שברור שיש לי השגות, כמו למשל על הרעיון שיחסו של שייקספיר ליהודים היה כזה שאפשר לגזור מתמטית ישירות מ"הסוחר מוונציה", אבל לא אכנס עמוקות לדיון הזה, שבוודאי אפשר להעמיק בו מאוד.
רק שלא ברור לי למה אתה מתכוון בכך ש"לגרמנים אין היסטוריה עתיקה של אנטישמיות". כמה זה עתיק? רינדפלייש (1298 למניינם)? ארמלדר (1338)?

ביסמרק היה הרבה אחריהם. היה "תור זהב" (הרבה פחות משמעותי כמובן) עד שהגיעו אנשי הרוח שציינתי והחזירו את הגלגל למקום המאוד בעייתי שלו

עם כזו אהבת יהודים מי צריך שונאים.
אפשר לנתק בין כל דבר לכל דבר, ואפשר לחבר בין כל דבר לכל דבר, אבל את התירוץ לגלגל יהודים בזפת ובנוצות מצאו איכשהוא גם האבירים, גם הצלבנים, גם הכמרים, גם ראשי הערים בזמן המגפות, גם הלותראנים, גם הנסיכים, גם ה"גראפים", גם כולם כולל כולם בכל מאה ומאה ובכל דור ודור, בין אם ינקו אנטישמיות בילדותם ובין אם זה בא להם פתאום.

בכל תחום שהוא, בלי קשר לפוליטיקה.

גם אם אני אוהב לראות מישהו משחק/שר/כל יצירה אחרת

זו לא סיבה להעריץ את האדם עצמו אלא ליהנות מהאומנות שלו. לא מפריע לי לשמוע או לראות סרט של בן אדם מושחת כי הבן אדם לא אמור להיות רלוונטי לאומנות שממנה אני נהנה.

בקיצור אני לא מעריץ את האדם אלא השיר וכל עוד השיר או הסרט או המשחק מוצלחים זה לא אמור לשנות מי האדם. גם בלי זה אני לו חושב שזה שמישהו הוא זמר טוב בגלל זה הוא נהיה איזו דמות מופת. מצחיק אותי שלפעמים אם זמר נתפס על פלילים אז אנשים אומרים שזה ממש חמור כי הרי הוא מהווה דמות להערצה לילדים שלנו. זה טיפשי לדעתי אתם יכולים להעריץ את השירים שלו ולהמשיך להעריץ. אבל האדם עצמו יכול להיות זבל, מלכתחילה לא הייתם אמורים להעריץ אותו.

זהו.

שאין הבדל בין פשע להטחת פשע דומה בחף מפשע (כמו בעדים זוממים)? אני מתכוון ספציפית לדואה ליפה שטוענת שאנחנו מתחזים ליהודים, הקמנו את החמאס כדי להצדיק עשרות שנים של כיבוש ורצח אכזריים

(חבל שלא ציינתי שהיא גרועה בהרבה מכל אמן פרו פלסטיני מוכר אחר, בטח כמו קולדפליי)

חשבתי הרבה במהלך השבת אם וכיצד להגיב וכיצד לרמוז שהרי דברים ידועים אמנם אך נשכחים אבל נראה שכבר עשו זאת.

היא דוגמא לכך שזה מותר כי אתה לא מבין את השירים שלה, והוא גם הפסיק לשמוע אותה וסיכוי סביר שזה קרה לפני שהיא יצאה מארון האנטישמיות

ואגב יש עוד זמרים ולהקות שנחשבים לסמל תרבות חוץ מזהר ארגוב ומייקל ג'קסון, כמו להקה שכבר הזכרתי, קולדפליי שמשווקת ומצליחה להוציא את עצמה מאמא תרזה, והם כאלה במיוחד אבל כל אמן פרו פלסטיני מתחפש לאדם שדואג לזכויות אדם (כאשר אנחנו כמובן לא בני אדם שרשאים לחיות בביטחון בלי פיגועים)

הוא שמע אותה למרות שהיתה אנטישמית וכשידע שהיתה אנטישמית, הוא הפסיק לשמוע אותה בגלל סיבה אחרת כידוע, זה אומר שלשיטתו אפשר לשמוע שירים ששרים אנטישמים אפילו יותר גרועים ושטניים מקולדפליי ודואה ליפה.

נכון, יש סמלי תרבות גרועים מאוד, אלביס פרסלי, הביטלס ועוד, אני משתדל לא לשמוע אנסים, והמחמיר תבוא עליו הברכה, וגם המיקל, מה אכפת לי לברך?

אמרתי שסיכוי סביר שהפסיק לפני שיצאה מארון האנטישמיות

על מה אתה מדבר?
אתה בדקת מה היא אמרה ומתי, בוודאי בהיותה חלק ועמוד תווך מחוגי המשטר הנאצריסטי - שלא בדיוק נמנה מיסוד קיומו על אוהבי ישראל - והאם הרב עובדיה שמע או לא שמע אותה גם אז או אחרי או לפני?
עיין תגובתי לעיל בדיוק בנושא זה, ותשתדל לא לייצר תיאוריות בלי שום בסיס.
יש גם סיכוי סביר שהוא בהחלט כמה והתגעגע למלודיה מהסוג שהיא השמיעה, ורק אולי כאשר התקדם למעמד של הראשון לציון לארץ ישראל החליט בינו לבין עצמו לחדול מהאזנה לה, כדי לא לתת דוגמא כזו לאחרים.
יש גם סיכוי סביר שהוא האזין לה אפילו בהיותו הרב הראשי (שנים אחרי שנאצר מת ותנועתו נבלה, והזמרת חדלה להיות דגל לנפנף בו מטעם המשטר ואידיאולוגיית הפאן-ערביזם), וחדל מכך רק כאשר יצר את הברית הפוליטית החדשנית וההיפר-מודרנית (אם כי באופן אבסורדי, אנאכרוניסטית, כביכול מאז ומקדם היתה "חרדיות ממסדית" אשכנזית וספרדית קאנונית) של ש"ס בחסות המגזר הליטאי של הרב ש"ך, ואז כמובן נאלץ להחמיר לסטנדרטים האשכנזיים של יוצאי פולין והונגריה "הקנאיים" מחוג חת"ם סופר ומהעדה החרדית.
אלו דברים שניתנים לבדיקה ולהפרכה, אז פשוט תבדוק, ואם לא תמצא תשובה אז אל תעלה את זה כהשערה לפי "סיכוי סביר" אלא תסייג ותאמר שאתה משער ככה, אבל אין לך מושג אם זה נכון או שגוי.
ולגבי "אנטישמיות", לא ברור לי אם אתה מבין בוודאות מה ההקשר של המושג לכאן. כל שידורי הרדיו מקהיר טרם מלחמת ששת הימים ("קול הרע"ם מקהיר" כאשר רע"ם היה ר"ת של "רפובליקה ערבית מאוחדת", היינו ברית שכפה נאצר על הירדנים והסורים, שידורים בעוצמה אדירה שנשמעו היטב במכשירים בישראל) היו באמת מבחילים וזוועתיים, מאיימים בטבח ובהשמדת עם. זה גם בהחלט היה נשמע אנטישמי ובחלק מהמקרים עם השראה איסלאמיסטית ופסוקי האיבה ליהודים מהקוראן (בוודאי כדי לפייס - וגם לגייס - את תנועת "האחים המוסלמים" שמראש ובעצם תמיד היתה עויינת לנאצריזם החילוני). אבל צריך גם להבין שכמעט כל זה היה פרופגנדה ריקה, סיסמאות להלהטת רוחות ושיחרור קיטור להמונים, ממש לא התוכניות הגרמניות מוועידת ואנזה שהודפסו באמונה יוקדת ומתוך רצון ממשי לחסל יהודים. בעולם הערבי זו הוצאת אנשים לרחובות לתמיכה מזוייפת במשטר, כפי שאנו רואים עד היום מטהרן ועד עזה, בלי שום הקשר מסודר למציאות, ובוודאי בהרבה מקרים בכפייה בניגוד למה שמשתתפי ההפגנות באמת מאמינים [על אף שאין לזלזל לעולם בתוצאות האפשריות - נאצר עצמו אותגר בסופו של דבר מהלחץ ברחובות שהוא יצר, לממש את האיומים ולסכן את ישראל באופן צבאי, מה שעלה לו באובדן הסבלנות הישראלית שפשוט פקעה מהאיומים והשנאה והשילהוב האלו - ושלחה את הטנקים לסיני כדי ללמד לקח את המאיימים].

למה המוזיקה של אום כולתום שם רשעים ירקב לגיטימית, וגם יצירותיו של שייקספיר ימח שמו, אבל המוזיקה של וגנר פסולה (עבור המון אנשים)?

אמנם וגנר, יחד עם עוד אנשי רוח גרמנים ימח שמם, הביא לאנטישמיות בגרמניה שסופה ידוע, אך דרך ארוכה עברה בינו לבין הפיהרר ימח שמו, והוא לא קרא לרצוח יהודים בטח לא את כולם בניגוד לאום כולתום ושייקספיר שהתייחס ליהודים (הסוחר מוונציה) כמו אל קניבלים. אז למה מתייחסים אליו כאל גרוע יותר?

כי כמו שהוא מציג את שיילוק כאיש אכזר וחסר מעצורים, הוא גם שם בפיו את זעקתם של יהודים "If you prick us, do we not bleed?... If you poison us, do we not die?" ("אם אתם דוקרים אותנו, אנחנו לא מדממים?!... אם אתם מרעילים אותנו, אנחנו לא מתים?!..." תרגום דורי פרנס). ככה שתרשה לי לטעון שיש סיבה למי שיחלוק עליך בנוגע לשייקספיר. בכלל, אני מציע להשאיר דיונים כאלו מחוץ לשיחה הזאת כי הם אקדמיים ברמה מאוד מורכבת, דורשים הבנה מלאה של התקופה האליזבת'נית ורקע האנגליקניות כדת מדינה מתגוננת כנגד ניסיון הדיקטאט הקתולי שבסופו של דבר לווה בהתקפת הארמדה הספרדית (שכבר סופית הפכה את המאבק הדתי המוצהר לריאל פוליטיק בעל כורחו של האפיפיור), וההבשלה המפוארת של המונרכיה הפופוליסטית הבריטית דאז.
ברור שמי שהגיבה לך כאן איננה מבינה על מה היא מדברת כשהיא מתייחסת לווגנר, וכפי שהראיתי הפסילה של ווגנר היא בעיקר מכוח האינרציה הממלכתי, שאולי התקבע איכשהוא ברפרטואר של התזמורת "הארצישראלית" דהיינו הפילהרמונית הישראלית. אבל בכל קריטריון אין ספק שפרט להחרמתו בפורומים הרשמיים הישראליים (רשתות הרדיו והטלוויזיה והתזמורות שהפעלתן מתנהלת בישראל), אין כבר שום חרם תרבותי כזה, המוסיקה שלו נשמעת בסרטים מ"אפוקליפסה עכשיו" ועד "ראנגו" (מחול הוולקיריה) ואפילו ב"תינוקה של ברידג'ט ג'ונס" משנת 2016, אם כי ספק רב בעיניי כמה צופים וצופות ישראליים שמו לב שם להשמעת האוברטורה של "המייסטרזינגר מנירנברג".

היהודים.

(והם בקיאים בכל המילים שלך שמה..)

אוי האקדמאים האלו.
תאר לעצמך, הם אשכרה יודעים כל מיני דברים ובקיאים בכל מיני מילים.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.