אשמח לעצות.. ובעיקר לחיזוקים.
הפיצי כבר בן 5חודשים
וכמו שכבר כתבתי פה בעבר, הוא לא התינוק הכי רגוע...
אני מאד מאמינה בלתת מענה לבכי גם כשזה רק "תלונות" או "בלי סיבה".
העניין הוא שזה מעייף אותי
גם פיזית אני מאד עייפה
ונראלי בעיקר נפשית..
כרגע אני מובטלת 😝 אז איתו כל הבוקר
אחכ אוספת את הגדול (שנה ו7) ומעסיקה אותם כשעתיים עד שבעלי חוזר
ואז הוא עוזר ושותף, אבל כמעט רק עם הגדול.
היום ביקשתי שישמור קצת על הקטן ואני יהיה עם הגדול, כי פשוט כבר אינלי כח להיות איתו כלכך הרבה ולהרגיע ולשנות תנוחות וכל זה..
אז הוא ענה שהוא רוצה לעזור אבל לא חושב שזו הדרך
זה דיון שעולה ביננו המון לאחרונה,
(גם לגבי זה שלא מצליחה את הדרך המתאימה להרדים אותו...)
הוא חושב שאם הוא לא רעב ולא נראה שמשהו מציק אפשר לתת לו לבכות כי הוא רק מתפנק יותר והמצב מחמיר יותר.
אני לא מסוגלת להסכים איתו
אז נוצר מצב שהוא בקושי איתו
וכבר קשה לי..
מרגישה חסרת אונים
(ואז החמות שוב שואלת בעדינות-
אולי החלב שלך לא מספיק לו? אולי רעב?
ואז אני נלחצת
אבל תוך כדי שאני מניקה והוא עם חלב בפה הוא לא רוצה להמשיך...! )
בקיצור,
עייפתי.
ואולי זה גם כי אני לא יוצאת לעבוד ורק בבית
(למרות שמלאה בעשייה.. מכינה אוכל מושקע יותר וכל זה ותכלס זה כיף לי ובעלי מפרגן ואני גאה בעצמי! אבל זה לא לגמרי מספק אותי.. עדין הכל בבית וסביב הפיצי כל הזמן)
אז מה אתן עושות כשאין כוחות לפיצי המתוק הזה?
ותודה שיש אותכן❤
(*ואשמח אם יש מישהי שמכירה אותי וזיהתה שתכתוב לי באישי)


❤️❤️❤️כשאת צודקת את צודקת!!!