ראשית - כמובן שילדים זה לא משחק בשביל שיהיה לנו כיף.... זו משימה. גדולה ועצומה.

דבר שני - נכון שלפעמים למשימה הזו מתלווים קשיים.. ולעיתים יכולים לגרום לאימהות לפרוק כמו שפרקת כעת... אפשר להבין, לבטא הזדהות עם תחושת הקושי, ולעודד.

אבל באמת - וחלק מהעידוד קשור לכך - צריך מידי פעם לפנות קצת זמן לסדר את המבט הכולל. לצאת רגע מלטבוע בים של מטלות, ויכוחים וכו'.. - ולהסתכל בנינוחות מבפנים, כמה זה דבר גדול. וכמה הם נחמדים באמת. ואיך כחותיהם נבנים מתוך כל הדברים הללו. ואיזה דבר גדול זה, לגדל ילדים מישראל, משפחה...

ולאידך... צריך לומר את האמת, שזה לא בהכרח נכון "כשהם גדולים ולא צריכים מאיתנו כלום"...  ילדים של אדם נשארים ילדיו, ולעיתים הקושי כשהם גדולים, גדול מאשר כשהם קטנים. כמובן, באופנים אחרים מאשר לריב איתם שיסדרו את החדר...

אבל אחרי הכל ולפני הכל - ילדים זה דבר גדול ונפלא.

שווה לפעמים לחשוב, מלבד איך להתבונן, גם איך לייצר סדרים שיקלו על הטיפול. שיקלו על נתינת תשומת הלב, ותחושת הפידבק מתוך שיח קרוב.

לחשוב - או/ו להתייעץ עם בעלי נסיון.

אבל אני רוצה להוסיף שמעבר לזכות לגדל ילדים יהודיים

הרי בכל העולם אוהבים ומגדלים ילדים (אומנם מעט, אבל מגדלים)

מה שאומר שבנורמלי ילדים הם בהחלט דבר טבעי נעים ומקסים

הם אומנם מצריכים השקעה רבה, אבל גם נישואין וחברות טובה וקריירה ואוכל טוב ודירה גדולה מצריכים השקעה

כל דבר שמהנה אותנו דורש השקעה

מה שמייחד ילדים הוא ש"הנתינה מולידה אהבה", כלומר שככל שאנו משקיעים בהם ככה אנחנו אוהבים אותם יותר ונהנים מהזמן ומהכח שהקדשנו להם

ולכן אני חוששת שמי שחשה שילדים אינם דבר כיף (במידה ויש לה ילדים, ולא כשסתם מפריחים דעות מצפייה בהורים אחרים)

צריכה עזרה מהמשפחה או עזרה מקצועית

כי משהו בהסתכלות או בהתמודדות שלה שגוי

(למשל שיש לה ילד מאתגר במיוחד והיא בטעות חושבת שכל הילדים ככה ולא פונה לסיוע מקצועי איתו,

או למשל שראתה דוגמה לא טובה בבית של אמא שלא אוהבת ולא מטפלת כראוי בילדיה ובטעות חשבה שילדים גדלים מעצם ומתקשה להתמודד עם השינוי,

או למשל שהיא חודש אחרי לידה וחושבת שיהיה עמוס ככה כל החיים)

לא באשמתה אבל בהחלט מצריך סיוע

מה פותחת השירשור חושבת על דברי? אשמח ממש לשמוע ממך ישירות, כי מעניין אותי האם אני טועה (מניחה מראש שזו אופציה סבירה בהחלט)

אם את יודעת שזה לא רוב הזמן ושגם העבודה סביבם היא תענוג וזכות אז הכול טוב וכולנו מרוצות

האמת שבבית הורי חינכו שלא כל דבר שחושבים אומרים ולא כל דבר שאומרים כותבים וכו

כלומר שיערתי שאם כתבת לא יתכן שכתבת בשעת חידלון אישים קיצוני ויומיים אחר כך היית מהלם שככה כתבת

אני שמחה שזה כל העניין וזהו

הרבה נחת

אם את אמא צעירה אז דעי שגם יקח קצת זמן ובהמשך תלמדי להתייעל יותר ולא יתלכלך לך הריצפה פעם ברבע שעה ממש

בנוסף אם את עקרת בית דעי שיש מקום לשקול את ההחלטה שוב, יתכן שאם תעבדי בעבודה קטנה שרק תכסה את הוצאות המטפלת וזהו, זה יתן לך טיפונת אויר במצב בו הקטנים כ-א-ל-ו קטנים

אני רק לא כותבת כשאני בדאון

אני בהחלט יחלוק (למשל יילל לאמא או בעל בטלפון כמה מתיש היה היום)

אבל לעולם לא יחליט שזה אומר שרוב הזמן קשה לי

וזה לא מתוך פחדים בכלל

זה מתוך אחריות ורצינות לחיים ופחות פינוק ממה שאנחנו (תודי שאנחנו יותר מפונקות מהסבתות שלנו!)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....