למה לאנשים יש את הקטע הזה להוריד וי כחול בווצאפ.רק הפעם.
נכון
אהבה.
תסתמי את הראשיתרק הפעם.
את!רוח סערה

עוד אחד נפלרץ לשום מקום
גם אתה עם הקטע הזה?!רק הפעם.
לארץ לשום מקום
אהה
רק הפעם.

מאחרי מה?רץ לשום מקום
מאחרי זה שיש לי ווצאפ,אם לזו הייתה כוונתךרק הפעם.
לזו הייתה כוונתירץ לשום מקום
נעעע שוש אתהרק הפעם.

חוצמיזה שאתה נפלת בזה לפניי

אני אף פעם לא הייתי נגדרץ לשום מקום
ואני נגד גם כשאני בתוך זהרק הפעם.
אז את פה המתוסבכת לא אנירץ לשום מקום
לא אמרתי שלא
רק הפעם.
יופי אני שמח שהבנתרץ לשום מקום
זה נותן תחושה מרגיעהפטל.
אפשר גם כמובן להחליט שמשאירים ועדיין להשיב רק מתי שנוח, אבל קל יותר ככה.
המ תכלס נכון..רק הפעם.
^^הר ומדבר
צודקרוח סערה
וואי אתההרק הפעם.
נכוןחופשיה לנפשי
אנשים פויה
ממשפעם הייתי ניקית
אבל יותר זה מי שבסטטוס שלו "זמין יותר בסמס"
|עם נוקיה|
למה זה מתנשא?רק בשמחה.
ככהפעם הייתי ניקית
כי זה קצת כזה תראו איזה יופי אני מנסה לא להיות מכור כמו כל מי שיש לו ווצאפ
ויש אנשים שבאמת יותר זמינים בסמס...רק בשמחה.
אין בעיה, אבל למה לכתוב את זה בסטטוספעם הייתי ניקית
וגם מהז ה זמין יותר בסמס
שניהם יש התראה באותה מידה
יש אנשים שלא מחוברים לאינטרנט כל הזמן משלל סיבותחופשיה לנפשי
צודקתפעם הייתי ניקית
^^רק בשמחה.
נגיד אני בן אדם כזה.
..פעם הייתי ניקיתאחרונה
סליחה אם פגעתי
שמחתי להתנשא*אור קטן*
וגם אין לי נראה לאחרונה
אם את פה תמיד אז את מחוברת\ת ולא מתנשאתפעם הייתי ניקית
אם אני פה תמיד אז אף פעם לא בווצאפ*אור קטן*
למה להתקטנןפעם הייתי ניקית
את התחלת 🤷🏻♀️*אור קטן*
חופשיה לנפשי
אבל אבל אי אפשר *באמת* להיות בשני מקומות ביחד*אור קטן*
נכוןחופשיה לנפשי
ובלבד שיכוון את ליבו לשמיים|מגלגל עיניים למעלה|כיפת ברזל-סרוגה
פיזית?חופשיה לנפשי
מה יהיה קשה?
כיפת ברזל-סרוגה
גם פלאפון גם מחשב וגם לכוון את ליבו לשמייםחופשיה לנפשי
אממ, יש משהו...כיפת ברזל-סרוגה
אתה יצירתיחופשיה לנפשי
ושלום שלוםחופשיה לנפשי
גם לך!כיפת ברזל-סרוגה
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול



