אני לא יודעת אם זה נחשב שעברתי כי אני עדיין בתוך השינוי 

בהתחלה מה שהניע אותי היה רצון לאמת ללהיות שמחה במקום שלי (בהתחלה רציתי את זה ממקום חיצוני ולאט לאט עם הזמן זה נהיה יותר פנימי)

במבט לאחור אולי הייתי משנה את הקיצוניות, האמירות החדות שאמרתי אבל בגדול אני ממש שמחה על השינוי שהוביל אותי לאן שאני היום (ושוב אני עדיין בעיצומו אז ייתכן שהתשובות ישתנו בעתיד)

דייקת.

א.הרצון הניע.
בהחלט.

ב.הייתי אוהבת את עצמי יותר וחומלת על עצמי יותר.
לא רק אנשים שהם רזים,אמורים לאהוב את עצמם.

(זה חכם ממש,

ובהחלט משהו שצריך לזכור)

(אשרייך)

המציאות לא תמיד שואלת אותנו

ודברים שהיו תלויים בי...ובכן, רצון להגיע לאמת הפנימית שלי עם עצמי

 

ב.

סקפטית יותר לאנשים ורעיונות חדשים

הכלה של עצמי, לא לפחד להביע את דעתי בקול

 

וואו,

זה מסר חזק. הלוואי שיכולתי להעביר אותו לכולם

א. רציתי שיהיה לי טוב יותר
ב. ללכת על זה עוד יותר בכוח, וכן לשבור חלק מהכלים.
כאילו, קל לומר את זה במבט לאחור, אבל יש דברים שאני יודע שבאמת יכולתי לפעול אחרת.

א. בצד הפחות חיובי - הסתכלות על המציאות ורצון לא להיות חלק מההתרופפות שראיתי אלא להיות בצד שממשיך להיות חזק יותר.

מהבחינה החיובית - להיות חלק מחברה שחשוב לה דברים שלי מאד חשובים ורק שם מצאתי אותם, לתת לעצמי ביטוי לחלקים שלא הצלחתי להביא לידי ביטוי במקומות אחרים.

ב. שמח מאד בכל בחירה שעשיתי. לא על כל דבר צריכים להתחרט גם אם זה משאיר אותך לפעמים מיוחד ויחיד בסביבה שלך..  

 

נהייתי יותר דוס עם השנים, ויותר בוער על ארץ ישראל, אבל זה נראה לי פשוט ככל שלמדתי יותר. כלומר בנפש תמיד הייתי כזה.

 

נהייתי הרבה הרבה פחות שיפוטי כלפי אנשים אחרים.

תורת הרב.

הייתי לומד אותה הרבה יותר מוקדם.

 

 

כלומר על רגל אחת, המניע לכל שינוי בחיי לכאורה היה הרחבת הדעת, ותמיד טוב להרחיב את הדעת, ולהיות נאמן למסקנות שלך.

מצחיק אותי שאני עונה על כל ההגדרות באופן מאוד מובהק.

 

א. אני שואלת את זה את עצמי עד היום.

נראה לי שזו ההבנה שיש ד' ית' ונשמה בקרבי (ובהמשך גם ההבנה של עמ"י בקרבי) ובעיקר חיפוש אחרי אמת.

 

ב. בחסדי ד' הרבים התהליכים שעברנו היו מאוד איטיים ועמוקים ופנימיים ככה שהכל היה ממש בנוי ויציב

לא היו גחמות חולפות כאלה, כל דעה ומעשה נבנו על גבי אחד אחר. ממש שמחה על זה (כי ראיתי כמה שעברו תהליך מהיר וחיצוני מידי ואז הכל התפרק להם בבת אחת)

אם הייתי יכולה לדעת בעבר שכל מה שאני מחפשת נמצא בתורה, ולא לחפש את עצמי דרך מסך, כי זה לא זה. הנשמה נמצאת בתורה, לא באינטרנט. ולוואי והייתי יודעת שההורים זה מקור החיים שלנו וצריך לכבד ולאהוב בלי תנאי, וזה בלתי נפרד ממני.

פעם, כשהייתי בת 13 היה לי חלום כלשהוא. ומי שהיתה אחראית על זה שהוא אולי יתגשם, אמרה לי מילים פשוטות מאד, שהוא לעולם לא יתגשם, בגלל כמה דברים ספיציפים שיש בי.
ואחר כך כמה בנות אשרו את זה, ואמרו שהן גם חושבות שיש בי את התכונות הספיציפיות האלו.
בתור ילדה, זה היה כל העולם שלי, והן אמרו לי את זה בצורה די פוגעת
לקחתי את זה די קשה. ומאז אני קצת אובססיבית לנושא
וכיום אין משהו שטוען שאני כזאת.
וקבלתי פידבקים הפוכים מחלק מהבנות האלו בעצמן, שהתפעלו עד כמה אני עם התכונות ההפוכות. לא בטוחה שהן זוכרות עדיין את המקרה. אבל גם אם כן, שמחה שהוכחתי להן שאני יכולה הפוך.
זה די תינוקי לחשוב כך, אבל זה היה נצרך.

אשכרה.